דממה נשמעה מעבר לקו כשחייגתי למספר הנייד של המלחין, המעבד והמנצח משה (מונה) רוזנבלום. "אני בדיוק רועד מהתרגשות. זו ממש השגחה פרטית" הוא פתח. ההתרגשות נבעה מהעובדה שחצי שעה לפני כן מצא סוף סוף קלטות וידאו שחיפש אחריהן במשך 25 שנה. קלטות שהוסרטו במהלך ביקורו ברוסיה, שמהווה חלק עיקרי מסיפור חייו, ושהחיתה עבורו מחדש את דברי הימים ההם וגרמה לו להיות מרוגש במהלך כל הריאיון.
מונה רוזנבלום הוא שם דבר בעולם המוסיקה החסידי והדתי. הוא נחשב גדול המלחינים בז'אנר הזה והלהיטים שהלחין הפכו לנכסים בבתים רבים מספור. לא היה קל לי לתאם אתו שעה נוחה לשיחה, בגלל סדר היום הארוך והמפרך שלו, וכשמצאתי את חצי השעה שהוקדשה לי רציתי למקד אותה בראיון באירוע "אולי החשוב ביותר שיש לי בכל שנה" כפי שמגדיר רוזנבלום. אירוע שחוזר על עצמו כבר למעלה מ-20 שנה. האירוע הוא התוועדות י"ט כסלו המרכזית הנערכת זה למעלה מ-60 שנה בכפר חב"ד בהשתתפות קהל אלפים. בכל שנה, מונה נמצא שם ומנצח על התזמורת. במשך שעות הוא עומד על רגליו וסוחט את מלוא כוחותיו ומיצר רגעים מיוחדים במיוחד עבור אותם האלפים.
הכול התחיל באקורדיון קטן
אבל השיחה נמשכה ואני שמעתי סיפור חיים מרתקשל מונה האיש (בן ה64 לפי תעודת הזהות אבל בשנות ה-20 המוקדמות לחייו לפי המרץ והחינניות).
הכול החל בעצם באקורדיון קטן. שכן שהתגורר מעל דירת משפחת רוזנבלום ברמת גן, קנה אקורדיון קטן עבור הבת שלו, אבל כיוון שלאכזבתו היא לא הסכימה לנגן עליו, הוא העביר את הכלי היקר לידי משפחת רוזנבלום מרובת הילדים. האקורדיון משך מאוד את משה הצעיר ולמרות שהיה ילד קטן ולהוריו לא היה כסף כדי לשלוח אותו ללימודי מוסיקה, הוא נשאב לעולם הצלילים והבין שעתידו יהיה קשור עם עולם הנגינה.
שנה מאוחר יותר, נכנס לתלמוד-תורה ברמת גן שבו למד רוזנבלום, מורה חדש שלימד מוזיקה וניגונים. "כמה התלהבתי" הא נזכר בגעגועים "בכל פעם שישבתי אצל המורה הזה, חשתי באושר מיוחד ובערב חזרתי הביתה והתאמנתי במשך שעות על האקורדיון".
שמו החל ללכת לפניו למרות גילו הצעיר. בתחילה הוא הקים להקה עם חבריו לישיבה – דבר נדיר ביותר באותם שנים, וכיוון שההצלחה האירה לו פנים, הוא השתלב בקלות ובהצלחה רבה במקהלה הרבנות הראשית – עליה ניצח ביד אומנת במשך 32 שנים עד שפרש לאחרונה לפנסיה.
לאחר שקצר הצלחות באלבומים שהוציא, כמו למשל באלבום הראשון, המפורסם, של 'פרחי ירושלים', הוא הכיר את דוד וורדיגר – אביו של הזמר החסיד מרדכי בן דוד (וורדיגר), שהיה שם דבר בפני עצמו, ומשם הייתה הדרך קצרה לפסגת המוזיקה החסידית.
אגב, בדיוק בימים אלו הוא סיים להוציא אלבום נוסף יחד עם הזמר החסידי שלומי גרטנר מבריטניה. מונה משתבח עם השנים והאלבום החדש כבר קצר מחמאות רבות ונרכש בעותקים רבים מאוד בתוך זמן קצר. כשאני שואל אותו כמה אלבומים הוא הוציא עד כה, מונה עונה שהוא לא יודע "נראה לי כמה מאות, אבל אף פעם לא היה לי זמן לעשות רשימה. אולי אגיע לזה ביום מן הימים".
המקווה המחתרתי הקפוא
למרות שהוא נמנה על הציבור הדתי-לאומי, בשנת 1990 חל מהפך בחייו של רוזנבלום. הוא החל במסע די ממושך. שלשה מרגעי השיא במסע הזה הוא מייחס לחסידי חב"ד.
האירוע הראשון היה במסגרת מסע שערך יחד עם הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק ועם גדול הזמר החסידי מרדכי בן דוד לרוסיה, שבועות ספורים בלבד אחרי נפילת מסך הברזל. הקומוניזם לא התרסק אז סופית, אבל הם ניצלו את הפרצה שהיתה והגיעו לרוסיה כדי לבצע במוסקבה ובלנינגרד (סנט-פטרסבורג) קונצרטים של מוזיקה יהודית, כדי לעורר נשמות כבויות, וראו במו עיניהם יהודים שלא בגדו בעמם ובאמונתם למרות 70 שנות קומוניזם שניסו לדכא אותם בכוח הזרוע.
שביום שישי הראשון לביקורם שם, חיפשה החבורה מקווה כדי לטבול בו לפני שבת. אחד ממתפללי בית הכנסת הפנה אותם לחסיד חב"ד קשיש שישב בבית הכנסת ולמד תורה, ברמזו כי הוא הפתרון היחיד למשאלה שלהם. אותו חסיד לא היסס למשמע הבקשה, ולקח אותם באוטובוס למקווה מחתרתי ששכן במרחק של שעה וחצי נסיעה, שם הוא מילא עבורם את בור המקווה בדליים רבים של מים קפואים, כדי שיוכלו לטבול לפני שבת.
המקרה הזה זעזע את רוזנבלום ועד היום הוא לא יכול לשכוח אותו. "הבנתי מהי מסירות נפש אמתית והחלטתי שאקפיד יותר על קיום מצוות, שבארץ הקודש קל הרבה יותר לעשות אותן".
טנק מבצעים במוסקבה הקומוניסטית?
האירוע השני היה כשנתקל ב'טנק המצוות' של חב"ד שהסתובב במוסקבה וזיכה יהודים במצוות שונות כמו תפילין, מזוזה וספרי קודש. כשאני מעיר לרוזנבלום שהפרט הזה בסיפורו נראה תלוש מהמציאות, הוא מתעקש ומסביר כי כמה חב"דניקים אמיצים ניצלו את המצב המעורער והחלו לפעול בצורה גלויה לקרב יהודים לאביהם שבשמיים.
באותו יום הוא גם פגש נער צנום בן 13 שהלך עם פאות, כיפה וציצית גלויה ושמר באדיקות על קלה כבחמורה. הנער סיפר להם שהוא בן להורים יהודים ועד חצי שנה לפני כן גדל כגוי עד שפגש בחסידי חב"ד שחשפו אותו ליהדות. "ילד צדיק שכזה עוד לא ראיתי בימי חיי. זה היה ממש נס לראות איך הוא גדל כך במקום שממה רוחנית. הילד הזה הותיר בי חותם רב והראה לי שאין באמת מחסום שמונע אותנו משמירת תורה ומצוות"
לדברי רוזנבלום במשך שנים רבות הוא חיפש אחר הנער, אך חיפושיו העלו חרס. "אבל נפלאות דרכי הא-ל. לפני כחצי שנה התקשר אלי יהודי מתפרח שבדרום הארץ כדי שאעזור לו לקדם דיסק שהוציא. במהלך השיחות איתו הוא סיפר לי, כמשיח לפי תומו, שבעברו המוזיקלי הוא השתתף בהופעה עם מרדכי בן-דוד ברוסיה. כאן התחלתי לחשוד... ביררתי איתו עוד פרטים והתברר שהוא הנער הנעדר. הפגישה בינינו היתה מרגשת מאוד. התברר, שכאשר הוא שוחח איתי בטלפון הוא לא קישר אותי למנצח של התזמורת בקונצרט שבו הוא השתתף. בחודש אלול האחרון הוא הגיע לביתי וערכנו שם פאנל מוזיקלי מיוחד, אליו הגיע במיוחד גם הרב גרוסמן שהיה עימי בביקור ההוא"...
המפגש עם הרבי
האירוע השלישי ששינה אותו, שמבחינתו היה משמעותי הרבה יותר מהקודמים היתה פגישתו עם הרבי מליובאוויטש. "בתחילת שנות ה-90 ביקרתי רבות בארה"ב וכמובן שלא דילגתי על האפשרות לפגוש את הרבי. באותם שנים הרבי לא קיבל אנשים ביחידות אלא בעיקר בעת שחילק 'דולר לברכה' בימי ראשון – אז אנשים עברו וביקשו ממנו ברכות או ייעוץ. הגעתי לבקש מהרבי ברכה להצלחה במוזיקה ונעניתי ב'ברכה והצלחה'. זה היה רגע מרגש במיוחד. ליד הרבי הרגשתי משהו אחר, אטמוספרה אחרת. זו תחושה מופלאה ומרוממת שלא ניתן לתאר במילים".
מונה מנצל את העובדה שהוא מדבר על מה שלמד מחב"ד, הוא לא יכול שלא לדבר על החסידות מבלי להזכיר אותה מהפן שבו הוא מתמצא – עולם הניגון.
"בחב"ד הניגון הוא לא רק עוד צליל שמח או כזה שנועד להנעים את זמנם של השומעים אלא משהו עמוק הרבה יותר. בחב"ד למדתי שלניגון יש משמעות רוחנית עמוקה, ולא רק לניגון עצמו אלא לכל צליל ולכל תו. לחשיבות שנותנים בחב"ד לכל צליל קטן יש משמעות הרבה יותר עמוקה מאשר משמעות מוזיקלית גרידא. בחב"ד יודעים להסביר מה הכוונה הפנימית של כל ניגון ואני יכול להעיד שמעולם לא פגשתי באנשים שיכולים להגדיר ניגון מבחינה שכלית מלבד חסידי חב"ד".
ואם כבר מדברים על ניגונים חב"דיים הוא לא יכול שלא להביע את ההתפעלות שלו מהניגון המוכר ביותר של החסידות – ניגון 'ארבע בבות' של האדמו"ר הראשון, רבי שניאור זלמן. "כשאני מנגן את ניגון ארבע בבות אני חש קדושה בלתי מוסברת – כמו מנהרה של קדושה שאני נשאב לתוכה בעוצמה. כמו טבילה במקווה שמטהרת מעצמה".
החיבור לניגון ד' בבות
אני שואל אותו איך הוא הגיע לחיבור לניגוני חב"ד, ובמיוחד לניגון ד' בבות. מונה מספר סיפור אישי.
"זה היה לפני עשור, באחד המרכזים הרפואיים בירושלים. עמדתי עם מניין חסידים סביב מיטתו של דוד רעייתי, הרב משה-גדליה הלפרין ז"ל שהיה על ערש דווי וקראנו פרקי תהילים. אלו היו רגעיו האחרונים של הדוד, זכיתי לסעוד אותו בימי חוליו וזכיתי גם להיות אתו ברגעיו האחרונים. הרב הלפרין היה עדיין בהכרה והיה מודע היטב למצבו. הוא אמר וידוי ולאחר-מכן קרא 'שמע ישראל' יחד עם המניין, ואז השתרר שקט עמוק. שקט שיכולת לשמוע בו אפילו סיכה נופלת.
"באופן ספונטני, אחד מבני המשפחה החל לנגן את 'ארבע בבות'. כל העומדים במקום הצטרפו אליו ונסחפו בניגון בעוצמה שאני לא יכול להסביר, ותוך כדי כך יצאה נשמתו...
"הרגעים האלו שבהם שמעתי את הניגון סביב מיטתו של דודי, היה אולי הרגע שחיבר אותי עמוק מכל עם ניגוני חב"ד. קשה לי לתאר במילים את העוצמה שחשתי באותם רגעים, אבל יש דבר אחד שהבנתי באותו מעמד בוודאות: אם יש בך אמונה אמיתית בבורא העולם, המעבר מהעולם הזה לעולם הבא - כשהוא מלווה בניגון הקדוש 'ארבע הבבות' נראה אחרת לגמרי".
כשאני מסיים את חצי השעה שהוקצבה לי, רוזנבלום מפטיר שהוא ישמח להופיע בהתוועדות המסורתית בכפר חב"ד, אבל ישמח יותר אם ההתוועדות תתקיים בבית המקדש השלישי. ולי לא נותר אלא לענות אחריו אמן.
הוסיפו תגובה