הוא נולד בברוקלין אבל שירת בגבעתי; הכיר את חב"ד באמצע השירות הצבאי, ולבסוף הפך לשליח באחת הערים המסוקרות ביותר בעולם: עיר בה אבותינו ואמותינו טמונים, העיר חברון.

הכירו את הרב דני כהן. הוא פועל בעיר שאולי הכי מזוהה עם חמאס ברחבי יהודה ושומרון; מתמודד עם איומים בטחוניים לא פשוטים, אבל לא מפסיק לחייך ולא נותן לשום דבר לעצור אותו.

מחלוצי הישוב פסגות

הרב דני נולד בבברוקלין שבארצות הברית. לשני הוריו היו משרות אקדמאיות מוצלחות, אבל אז הם החליטו לעזוב את הכול. "משיקולי אהבת הארץ" הוא מסביר.

זמן קצר אחרי העליה לארץ הם היו מהמשפחות הראשונות שעלו על פסגה גבוהה צפונית לירושלים והקימו בה את הישוב פסגות.

"ההורים שלי חינכו אותנו לשמוח על כך שזכינו לחונן את עפרה של ארץ הקודש" הוא אומר. הם באמת היו צריכים את התזכורות האלו: החיים בפסגות לא היו פשוטים, ובכל יום הם נסעו לבית הספר דרך סמטאות רמאללה ותחת מטח של אבנים. "הם תמיד הזכירו לנו לקבל באהבה את הקשיים שהיו מנת חלקנו".

שירות צבאי שהסתיים ב...הרעלה

התחנות הבאות במסלול חייו של כהן נשמעות כמו נערים רבים בגילו בציבור הדתי לאומי. לימוד בישיבה תיכונית במבשרת ובאפרת, ומאוחר יותר ישיבת ההסדר 'ניר' בקרית ארבע.

בצה"ל הוא התגייס לחטיבת גבעתי, שם הוא היה אמור לשרת במשך שנה וחצי ולחזור לספסל הלימודים. אבל הוא הפך ל'מורעל' ונשאר לשרת במשך 3 שנים מלאות.

"ידעתי שלא יצא ממני רב גדול, הייתי נער מלא אדרנלין ולכן העדפתי לתרום את כל שיכולתי לצבא."

היו אלו שנים קשות שכללו שירות ברצועת הביטחון בדרום לבנון וגם ברצועת עזה, ולא פעם ולא פעמיים הוא ראה את המוות מול העיניים.

"באותן שנים שירות ההסדר לא העניק למשתתפיו את האפשרות להפוך למפקדים ולכן נשארתי חייל 'פשוט' אבל כיוון שהייתי חייל וותיק, הוצבתי תמיד בראש ביציאה לפעילויות.

"אני זוכר את עצמי צועק 'שמע ישראל' ומתכונן לגרוע מכל... זו הייתה תקופה קשה מאוד. היו מטווחים אותנו וחברים לא מעטים שלי לא חזרו הביתה, אבל לא חשבתי על להישבר.

"הרגעים שהכי זכורים לי מהשירות אירעו כשנהגתי נגמ"ש עם כמה חיילים בחזרה מפעילות מבצעית בדרכנו לבסיס תצפית של צד"ל. מחבלי החיזבאללה ירו לעברנו עשרות פגזי מרגמה בדיוק כשהיינו בשטח חשוף וכשהדלת האחורית של הנגמ"ש סירבה להיסגר. הסיכוי להיפגע היה 100%, אבל בעזרת יד נעלמה הצלחתי לנתב את הנגמ"ש בתוך גשם הפצמרי"ם עד למקום מוגן".

הצבא של הרבי

כבר באמצע השירות הצבאי גמלה בליבו ההחלטה להצטרף לצבא השלוחים של הרבי.

איך פגשת את חב"ד?

"האמת היא שזה לא התחיל בשירות הצבאי... כמה שנים לפני כן, חבר לספסל הלימודים בישיבה בשם זאב ברנשטוק הכיר לי את משנת חב"ד ובזכותו נסעתי לחצרו של הרבי מליובאוויטש. הייתי שם במשך חודש שלם של שנת תנש"א (1990), זכיתי ל'קירובים' מהרבי וספגתי עוד ועוד אור וקדושה. הייתי מאוד מחובר אבל זה לא עדיין לא נהיה חלק ממני".

המפגש השני שחיבר אותו היה אחר מסע כומתה מפרך של 110 ק"מ ברחבי הנגב, או כמו שהוא מגדיר זאת "גיהנום של ממש" באמצע חודש ינואר קר במיוחד.

"בלילה השני של המסע, כשכולם שבורים ומרוסקים מעייפות, מאמץ וכפור, אספו אותנו בקרחת בלב חורשה אי שם בדרום הנגב, ופתאום כמו בסרט פרסום חב"די, נכנס משום מקום 'טנק מבצעים' חב"די וממנו נפלטו כעשרה חסידים שהזכירו לנו שמדובר בחג החנוכה והביאו לנו את אור החג. הם הרקידו אותנו, חילקו סופגניות חמות ושתיה מהבילה והביאו אלינו את תחושת הבית. זה חימם את כולם ונתן לנו כוח להמשיך במסע, לא רק באותן דקות אלא גם עד לסיומו. באופן אישי, באותם רגעים ידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה – לסיים את הצבא 'הזה' ולהצטרף לצבא של חב"ד".

דני, החייל הקרבי, מצא את עצמו מקצר את זמני השיחות בטלפון עם משפחתו כדי להתקשר לקו-טלפון חבד"י בו הוא יכל להאזין לדברי תורה ולהתעדכן בשלומו של הרבי.

"חוויה רוחנית אדירה שלא ניתן לתאר במילים"

דני התחתן עם בת שבע, שגדלה גם היא במשפחה דתית-לאומית אידאולוגית מרמת מגשימים שברמת הגולן.

בשנת 1995 הם נסעו לניו-יורק לחופשה. "כשביקרנו בציונו של הרבי עברנו חוויה רוחנית אדירה שלא ניתן לתאר במילים והחלטנו יחד שחב"ד היא דרכנו".

השניים התגוררו אז בפסגות, אבל בתוך תוכם הפכו לחב"דניקים, החלו ללמוד את תורת החסידות ונהגו במנהגיה. לאחר שנה הוצעה לבת-שבע עבודה בתחום החינוך בשכונת קראון-הייטס החב"דית שבניו יורק, והשהות במקום במשך שנתיים ימים הפכה גם את מראם החיצוני לכאלו.

"בשנים ההן השלמנו הרבה 'חסכים' מבחינת ההיכרות המעמיקה והישירה עם חב"ד, למדנו המון חסידות, הכרנו מקרוב את המשפיעים הגדולים, התחככנו עם החסידים, התארחנו אצל משפחות בסעודות השבת, יצאנו ל'מבצעים'...".

אחרי תחנה קצרה בשליחות בשיקגו, פרצה האינתיפאדה השניה. המראות הקשים שהגיעו שוב ושוב מהמקומות שהכירו כל כך מקרוב בארץ הקודש, גרמו להם לרצות להיות לצדם של המשפחות והחברים היקרים להם, וכשהוצע להם לעבור לחברון הם קפצו על המציאה.

שליחות בחברון

אני מבקש מהרב דני לספר קצת על השליחות בחברון, אבל הוא מבקש לתת הקדמה קצרה.

"אני חייב להדגיש שבאזור פועלים כבר במשך שנים ארוכות משפחות נחשון ועטיה. הם מציחים בצורה מעוררת השתאות, אבל הן מתגוררות בקרית ארבע. לנו הוצע להתגורר בחברון עצמה ולפעול בה במישורים נוספים, לצדן."

אז במה אכן מתמקדת הפעילות שלכם?

"כבר מההתחלה היה ברור לנו שהפעילות תתמקד בשני מישורים. הראשון – להחיות מחדש את הקהילה החב"דית העתיקה בחברון, ובכלל זה לשפץ את ציון הרבנית מנוחה-רחל (בת האדמו"ר השני של חב"ד) ולהקים כולל בסמוך למקום קבורתה, והשני – לפעול עם מאות רבות של אנשי כוחות הביטחון שפועלים בעיר הכי מזוהה עם חמאס ביו"ש, בכל רגע נתון".

ה"כולל" על ציון הרבנית מנוחה רחל
ה"כולל" על ציון הרבנית מנוחה רחל

ככל שהפעילות התגברה, נוספו מימדים נוספים: כיום הרב דני ובת שבע פועלים גם עם התיירים הרבים לצד הקהילה היהודית הקטנטנה שגרה בעיר. הם הביאו גם את משפחת ניימרק שהצטרפה לפעילות, לצד עשרה בחורי ישיבה שנמצאים במקום באורח קבע.

עם כל הלב באהבה לחיילי צה"ל

כל חייל שמשרת בחברון, נתקבל בפעילות הברוכה של משפחות כהן וניימרק לצד בחורי הישיבה שעושים עבודת קודש. הם מושיטים יד תומכת, מחלקים כיבוד ושתיה חמה לחיילים, מארחים אותם לסעודות שבת ("הרבה מהחיילים אומרים שסעודת ליל השבת בבית שלי הייתה חוויה שהם לא ישכחו לעולם") ומוכנים לעזור בכל מה שיצטרכו.

"יש לנו מיזם נפלא בשם 'רץ-חב"ד' כקונטרה למושג הצבאי 'רץ-חמ"ל', אותו מפעיל הרב ניימרק. השירות הזה ניתן מידי לילה על ידי אותם עשרה בחורי ישיבה שנמצאים במקום, ובמסגרתו הם מפטרלים בתורנות מידי יום בין השעה 11 בלילה לשעה 6 בבוקר בסמטאות היישוב ובדרכי הגישה אליו ונותנים לחיילים עוגה וכוס תה חמה, כמו גם אוזן קשבת. בשעות הצהריים והערב, אותם בחורים לומדים לימודי הסמכה לרבנות וגם מספיקים למסור שיעורי תורה בבסיסים מסביב לחברון ולהניח לחיילים תפילין".

בשל התווית המכוערת שהודבקה לחברון בידי גורמים שונים, הפעילות עם החיילים לא קלה ואפילו רגישה, אבל הרב כהן ואנשיו משתדלים לברוח מכל פרובוקציה ומכל דבר שריח של פוליטיקה נודף ממנו. "זה תמיד אתגר, אבל תמיד אנו בורחים מכך. במבחן המציאות נראה שאנו מצליחים ותמיד מדהים מחדש לראות איך אנו קושרים קשרי ידידות עם כל החיילים המשרתים בחברון ומדלגים מעל כל המתחים. גם החיילים מבינים שאנו פה רק כדי לדאוג להם ומתוך אהבה גדולה".

מה שיכול להעיד על כך יותר מכל זו האפיזודה הבאה:

"אני מסתובב די הרבה בעולם למטרות של איסוף כסף לפעילות שלנו או להרצאות על החיים היהודיים בעיר האבות. רק בקיץ האחרון נקראתי לכמה מדינות ובמהלך הרצאה בסן-פרנסיסקו נכנס אדם למקום, קרץ לעברי ועם סיום דבריי ביקש את רשות הדיבור. הוא סיפר למשתתפים שהוא בן קיבוץ שנולד למשפחה רחוקה מהדת, שהגיע לסן-פרנסיסקו לעבודה ביטחונית רגישה. לדבריו, הוא זכה לשרת גם בחברון, שם הכיר את הפעילות שלנו וכל הסיפורים שסיפרתי בהרצאתי מתגמדים לעומת מה שאנו עושים באמת לחיילים שם. הוא הסביר לנוכחים שבסרט הווידאו שהצגתי בפניהם היה ניתן לראות רק את הצדדים היפים של חברון, אבל שיש בה קשיים ומורכבות גדולה שלא ניתן לתאר, ושאם לא המאמצים הרבים שחב"ד בחברון משקיעה לטובת כל חייל וחייל, הוא אישית לא היה שורד את השירות הקשה שם".

לדברי הרב כהן המקרה הזה אינו היחיד וכיוון שרוב חיילי הסדיר עוברים בשלב כלשהוא בחברון, הוא נתקל באנשים רבים מספור שמזהים אותו "כמעט בכל מקום" ומודים לו על הגב והחום שהעניק להם.

700,000 מבקרים בשנה!

הצלע הנוספת של הפעילות היא הפעילות עם התיירים הרבים שבאים לאיזור. מדובר במספר עוצמתי: 700,000 תיירים מדי שנה. "אנו מפעילים מערכת של סיורים ברחבי חברון היהודית כדי להכיר לאנשים את חברון, יופיה ואת קדושתה לפי המקורות היהודיים. המילה 'חברון' היא מלשון חיבור, ואנחנו רואים את החיבור האדיר שיש לעם ישראל ולעיר חברון.

"בשבת פרשת חיי-שרה, בה מסופר על פטירתה של שרה אימנו ועל רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, דאגנו להקמת אוהל ענק שאירח בו זמנית 2,500 איש ואישה. האירוח, בחינם כמובן, כלל את סעודות השבת בצורה העשירה והרחבה ביותר שרק ניתן לתאר, ולמרות שלא רשמנו זאת בספר השיאים של גינס, כל אחת מסעודות השבת האלו שברה את השיא של סעודת השבת הגדולה ביותר בעולם".

זה בטח סיפור יקר, לא?

"אכן, רק סעודות השבת עלו לנו קרוב למיליון שקלים, שנתרמו על-ידי חסיד חב"ד נדיב לב שרצה לשמור על אנונימיות".

הרב דני ובת שבע מתגוררים בשכונת אברהם אבינו בחברון. כנראה שמשם הם קיבלו את ההשראה לקיום מצוות הכנסת האורחים בהידור כה רב. כשאני מביע בפניו את התפעלותי מהמספרים, הוא מציין ש"מבחינה מספרית, אני חושב שאנו בית חב"ד השני או השלישי בגודלו בעולם, לאחר בית חב"ד בכותל ואולי גם בית חב"ד במירון".

ויש כמובן גם את הפעילות עם תושבי המקום. תתפלאו, אבל היישוב היהודי בחברון מנוע מלהתפתח ולכן הוא כולל רק 80 משפחות. "מטבע הדברים, כל המשפחות כאן שומרות תורה ומצוות, והן לא צריכות אותנו כדי לקבל יהדות... אני מברך את כל עם ישראל שימצאו כאלו שכנים טובים, יראי שמיים וצדיקים כפי שיש לי. יחד עם זאת, אנו עורכים במקום פעילות מסוג שונה כמו חוגי העשרה לילדים, פעילויות בחגים, שיעורי תורה והתוועדויות חסידיות בימים מיוחדים".

תפסיקו לפחד, תבואו לבקר

אני שואל את הרב דני אם יש לו מסר עבור הקוראים. המסר שלו הוא די פשוט: תפסיקו לפחד, תבואו לבקר.

"אני מבקש מכם לא להקשיב ל'מומחי ביטחון' למיניהם שמזהירים מביקור בעיר. למרות הפיגועים הרבים שיש בחברון, צריך להבין שמדובר בשטח נרחב מאוד וחלק נרחב מהפיגועים שהתרחשו ב'גזרת חברון', אירעו בכלל במרחק של 45 דקות נסיעה מכאן, בדרום הר חברון. נכון, צריך להקפיד על 'ונשמרתם לנפשותיכם' וזו הסיבה שאני הולך כל העת עם אקדח ושחמשת בנינו וביתנו הקטנה יודעים כל העת שעליהם לשמור על ערנות מוגברת, אבל זה בהחלט לא כפי שעושים מזה בתקשורת. ברוב הזמן רגוע ונחמד פה ואני ממליץ לכם להגיע לעיר האבות ולהתחבר לשורשי העם היהודי".

כשתבואו לבקר, אולי תהיו מספר 700,001, אבל אני די בטוח שתקבלו יחס אישי כאילו הייתם התייר המבקר הראשון.