לפני עשר שנים, כשעוד לא התפרסם, בכל פעם שנאור כרמי עלה לבמה וניגש לקונטרבס שחיכה לו, חלקים נרחבים בקהל לא הבינו "מה המשגיח כשרות מבין בכלי נגינה". רק כשהתחיל לנגן והפיק מהקונטרבס את הצלילים המיוחדים בצורה מעוררת השתאות, התקלפו להן שכבות של דעות קדומות.

המוזיקאי החב"די נאור כרמי הפך לשם נרדף למוזיקה משובחת. בעיקר חסידית אותנטית בעיבודים מקצועיים ובלתי מוכרים, אבל לא רק. הכישרון שלו הצליח להנגיש לציבוריות הישראלית ניגונים חב"דיים עתיקי יומין – כאלו שבעבר היו נשמעים רק בהתוועדויות חסידיות וכיום ניתן לשמוע אותם בבתים של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.

אבל נאור לא נולד כך ולא דמיין אי פעם שיהפוך לחסיד.

הפעם הראשונה שראיתי את הקונטרבס

הוא נולד בעכו לפני 46 שנה וכילד נרשם ללימודי מוזיקה בקונסרבטוריון של עכו. "יהודי יקר בשם שמואל כהנא הקים בעיר קונסרבטוריון מוצלח מאוד, כמודל חינוכי. המקום הפך לשם דבר והוציא ממנו מוסיקאים מוכשרים ובגיל 10 נרשמתי גם אני למקום והחלתי בלימוד על כלי נשיפה שונים. עברו שנים רבות עד התחלתי לנגן ולהיות מזוהה עם הקונטרבס, אבל כבר באותה תקופה ראיתי שם את הכלי המרשים הזה והבהרתי לאימי שכשאהיה גדול, ארצה לנגן עליו".

שירותו הצבאי המשיך, איך לא, בלהקה צבאית. אחרי שחרורו הוא התגורר בתל אביב ונחטף על ידי הרכבים מוסיקליים רבים שגילו את כשרונו ורצו לראות בו מרכיב את שורותיהן. בגיל 22 הציע לו בנו של המוסיקאי הנודע מאיר אריאל להצטרף ללהקה של אביו, והוא הבין שמצא את המקום שאותו חיפש. "הבן של מאיר אריאל היה איתי בלהקה ולכן הציע לי לעבוד עם אביו. אמנם הייתי מסודר באותה תקופה מהבחינה הזו – הייתי מבוקש בלהקות רבות ובכל לילה ניגנתי במקום נחשב אחר עם גדולי האמנים, אבל הבנתי שיש לי הזדמנות נדירה לעבוד עם אמן כל כך מוערך וללמוד ממנו מקרוב את רזי המקצוע".

ואז החל השינוי. "מאיר אריאל היה אדם מאוד מאמין, למרות שלא היה דתי. הוא לימד אותי מה זה להיות יהודי טוב, כשכל היום הוא סיפר לנו דברים חדשים שלמד בתורה והרבה לשוחח אתנו על אמונה בה' וכמה היא חשובה. הוא היה אדם מאוד צנוע, שעשה מוזיקה לשם מוזיקה. הוא לא חיפש למלא אולמות אלא להגיע לאן שהוזמן ולתת את כל הנשמה. הפשטות והאמתיות שלו נגעה בי. יותר מאוחר שמתי לב שבשלב כזה או אחר, כל הנגנים שעבדו אתו חזרו בתשובה. אגב, אחרי שהוא נפטר נכנסתי לחדר העבודה שלו ומצאתי שם מאות ספרי יהדות ותלמוד שבתוכם הוא רשם את חידושי התורה (הערות אישיות) שלו. עד אז חשבתי שהוא היה משתתף פה ושם בשיעורי תורה או מקשיב לשיעורים כשהוא בדרכים, אבל כשראיתי מה הולך בחדרו, הבנתי שהוא היה יושב ושוקד על התורה".

ההימור של כרמי התברר כנכון ואריאל קידם אותו רבות מבחינה מוזיקלית, אבל לא רק. בשנים ההן כרמי הבין שיש בורא לעולם ושמאחורי המסכה החומרית של העולם ושל כל אדם, יש רובד רוחני עמוק ונעלה.

אחרי כמה שנים שבהן התבשל ברעיון הזה, הוא הבין שחייבים לתרגם את הרעיונות האלו למעשים ועבר להתגורר במושב קטן סמוך לנס ציונה בשם טירת שלום. התושבים במקום – יהודים ממוצא תימני, לימדו אותו הרבה על אמונה בה'. לא בכפיה, אלא פשוט מתוך מבט על אורח חייהם שסבב סביב האמונה בבורא העולם.

התהליך היה אמנם איטי אבל מכיוון שכך גם היה פנימי. נאור עבר שינוי כיוון מחשבתי והחל להבין שהיהדות היא משהו חיובי ושכדאי לקחת אותה לפסים מעשיים ויומיומיים.

ביקור גורלי באושוויץ

מה שהביא אותו לעשות את הצעד הגדול ביותר היה ביקורו בפסטיבל בקרקוב שבפולין. "הסתכלתי על האנשים שהגיעו לפסטיבל והם היו נראים לי מסכנים. בלט לי שאין להם משמעות לחיים ושהם מרגישים משהו חלול. עם האמונה שצברתי במשך השנים ושמלאה אותי הבנתי שאני שונה מהם, אבל אז שאלתי את עצמי אולי הגיע הזמן לפרוץ עם האמונה ולתרגם אותה לפסים מעשיים בדמות קיום חיי תורה ומצוות. "ואז נפל האסימון. באותה יממה ביקרתי באושוויץ וקיבלתי על עצמי להמשיך את המסורת היהודית שנגדעה במקום הארור ההוא ולהתחיל לשמור כשרות. באותה תקופה התחלתי גם לשמור שבת והזמן השקט שהיה לי בשבתות נתן לי אפשרות גדולה יותר להעמיק בחיים.

"כשהייתי סגור על עצמי התחלתי ללמוד בישיבת 'מכון מאיר'. המצחיק הוא שחבריי לא ידעו על המסע הפנימי שלי, וכשהתחתנתי כמה חודשים לאחר מכן, הרב שלי הכריז ברמקול על בואם של "חברי הישיבה של נאור"... חבריי היו בהלם, אבל הבינו שלא מדובר בגחמה שטותית וזרמו איתי."

וכשהוא מדבר על החתונה, נאור מבקש להדגיש ש"בחתונה עצמה הייתה שמחה עצומה וראו שיש ממש שמחה אחרת, ממקום טהור".

בשלב הזה, החל גם אביו של נאור בתהליך של התקרבות ליהדות ולחב"ד. מה שמאוד תפס אותו בחב"ד זו ה"אהבת ישראל" המפורסמת הנהוגה בחסידות.

"ראיתי שלא מדובר רק בסיסמאות אלא במשהו אמיתי ועמוק. משהו שמגיע ומתחבר לתורה העמוקה והמופלאה של חב"ד. זה פתח לי משהו בלב שלא הכרתי קודם. זה נגע בי הן מצד השכל – כי אהבתי את הרעיונות העמוקים, והן מצד הלב – ההתוועדויות החמות שבהן יושבים כולם ללא מחיצות ומדברים איש עם רעהו על עבודת השם. מבחינתי זה היה פנטסטי".

נאור נכנס לעולם המוזיקלי של חב"ד

מי שעזר לו להיכנס לעולמה הפנימי של חב"ד היה מוזיקאי מוכשר אחר – נגן הסקסופון המוכר דניאל זמיר. "הוא עזר לי להיכנס יד ביד לעולם המופלא הזה, ללא שאאבד בדרך ותמיד אוקיר לו תודה על כך".

אבל מה שעשה לו סוויץ' סופי בראש היה עולם הנגינה של חב"ד. "הניגונים שפגשתי שם היו משהו שלא ראיתי בשום מקום אחר". כשאני שואל אותו איזה סוג של ניגונים 'תפסו' אותו – ניגוני שמחה או ניגוני דבקות, הוא עונה בלי להסס "גם וגם. מדובר אמנם בשני סוגים שונים לחלוטין, אבל שניהם מיוחדים – כל אחד בתורו, ושניהם היו משהו שנגע הכי עמוק שאפשר בנשמתי".

ואז הוא הבין שהוא חייב להביא את הניגונים האלו לציבור הרחב ובדרך המקצועית ביותר שרק ניתן. "רציתי שכולם ייהנו מהאוצר שגיליתי. הן במובן שמדובר בניגונים יפים כפשוטו, והן במובן שמדובר בניגונים מיוחדים שנוגעים בנשמה".

הוא חיפש במה מתאימה ומצא אותה במרכז התרבות הדתי "בית אבי חי" בירושלים, שם הציע את עצמו. במרכז התרבות הבינו שמדובר ברכש פנטסטי והזמינו במקום אפשרות ללא פחות מ-4 אירועים... זה מה שהוליד את ההרכב המוצלח "הלב והמעיין" שכלל גם את האמנים חיליק פרנק (קלרינט), אורן צור (כינור) ואריאל אלאייב (אקורדיון).

תוך זמן קצר מאוד הכרטיסים נחטפו ונאור הבין שהוא מחזיק בידיו מכרה זהב של ממש. "לא חיפשתי את הכסף, כמו שחיפשתי להעביר את עולם הנגינה החסידי העשיר כל כך לכל מי שמוכן לשמוע".

מכאן היתה הדרך קצרה לרצף של אירועים בארץ ובחו"ל וכרמי ולהקתו הפכו לשם דבר. כשאני מבקש ממנו לשמוע על סיפור מעניין, כפי שאני נוהג לעשות עם כל מרואייני, הוא מספר על פסטיבל מוזיקה יהודית באמסטרדם שבחר בהם להגיע ולהתחרות עם 23 להקות אחרות שנבחרו בקפידה מכל העולם על תורק הלהקה היהודית הטובה ביותר. התחרות לעליה לחצי הגמר התקיימה בשבת, וכחברי הלהקה היחידה ששמרה שבת כרמי וחבריו לא רצו ליטול חלק בהמשכה של התחרות. אבל המוזיקה הטובה והייחודית שהביאו למקום כל כך הרשימה, שהם נבחרו לעלות לחצי הגמר למרות שלא נכחו במקום. לדברי כרמי, הסיבה לכך היתה העובדה שהם הביאו תוכן שלא היה קיים – עולם ניגונים ישן ולא מוכר שמשווק בצורה עכשווית ומקצועית. "אנשים סיפרו שהם יצאו מההופעה אחרת. הם הרגישו שזה הדבר האמיתי".

כשאני מבקש לשמוע לסיום מה התגובה שהכי ריגשה אותו, הוא עונה ללא היסוס "כשאני רואה אדם עם חזות לא דתית לחלוטין נוסע ברכב ושומע את אחד הדיסקים שלי, אני מבין שהמסר שלי עבר. זה קורה לא מעט, ובכל פעם אני מתרגש מחדש ומודה לה' על שזיכה אותי לחבר בין חלקי העם המיוחד שלנו".

צפו בניגון התוועדות עם להקת הלב והמעיין: