בפרקים הקודמים שבהם עסקנו בקורותיה של יהדות ספרד ויצירתה התורנית במהלך המאה ה-14, עמדנו על המשברים העמוקים שחוותה יהדות זו, כשבשיאם עמדו מאורעות שנת קנ"א (1391).

למעשה היה זה תהליך ארוך של הידלדלות וירידה1 . כך למשל מספר רבי מנחם ב"ר אהרון ב"ר זרח על אודות שנת קכ"ט (1369): "ובזזו עם הארץ [=כלומר, הספרדים המקומיים] את רוב קהילות ספרד וידל [=הידלדל] ישראל עד מאוד... הקהל הקדוש קהל טוליטולה לקו כפליים במצור עד אשר אכלו בשר בניהם ובנותיהם וימותו במצור כשמונת אלפים איש..."2 . ורבי יצחק ב"ר עמנואל לאטיש כותב: "עד הגיעונו לזה הזמן היא שנת חמשת אלפים ושלושים ושניים [1372] שנתבטלו הישיבות מכל ספרד על רוב [=מפני ריבוי] המלחמות והגזירות... ואז נתבטלו רוב הישיבות".

דומה כי תיאור מעמדו של תלמוד התורה בספרד בתחילת המאה ה-15 בא לידי ביטוי קיצוני בדברי רבי שלמה אלעמי, הכותב בשנת קע"ה (1415):

"והחכמים אוכלים לחצם העצבים בדאבון הנפשות, והמעט הניתן לפרנסתם בחרפה ובוז מחזרים לתת להם מנתם, והיא הסיבה להשפיל כבוד התורה ולהשתכח בינותם... וכראות המון העם חרפת החכמים, דלותם ונבלותם יבחרו להכניס בניהם בגרועה שבאומנותם מהכניסם בברית התורה לרעות ברעתם"3 .

התעוררות בלימוד התורה בספרד, ערב הגירוש

מה גדול הוא הפלא אפוא כאשר אנו מתוודעים לעדויות המספרות לנו על מצב לימוד התורה בספר כמאה שנים מאוחר יותר, ערב הגירוש, עדויות מהן עולה תמונה מפתיעה השונה תכלית שינוי ממה שאולי היה צפוי לעלות לאור הנתונים שהובאו בפיסקה הקודמת. כך, לדוגמה, רבי יוסף יעבץ כותב: "כי מימי קדם לא הייתה מלאה ספרד מישיבות ותלמידים כמו שהייתה בעת הגירוש"4 , ועדותו זו איננה היחידה. כרוניקן אלמוני ממגורשי ספרד כתב: "והיו אז בספרד ישיבות הרבה" תוך שהוא מנה עשר מהגדולות שבהן. ורבי יהודה כלץ, שהיגר מספרד לצפון אפריקה שנים מספר לפני הגירוש, כותב בפירושו על רש"י: "ארץ הישיבות והתלמידים ארץ קשטיליא".

לא זו אף זו. סמוך ונראה לגירוש ספרד, עם פיזורם של כמאתיים אלף מיהודיה בארצות צפון אפריקה, ובעיקר בערי האימפריה העות'מאנית המתפשטת, החלה התעוררות תורנית כבירה בקהילות ישראל שבערי האימפריה. במרכז התעוררות זו עמדו עשרות רבות – אולי אף מאות – רבנים, גדולי תורה, פרשנים ופוסקים, דרשנים ובעלי מוסר. אלו הותירו אחריהם ברכה כתבים רבים ומגוונים, עתירי כמות ואיכות, מצוינים בבקיאות ובסברה בכל מקצועות התורה. לצד יצירה תורנית זו, התבטאה ההתעוררות הזאת בייסודן של ישיבות רבות בכל ערי הממלכה, שאפשרו תלמוד תורה ברבים ברמה גבוהה, בתמיכתם ובעידודם של ראשי הקהל5 .</

העניין הרב שמגלה המחקר ההיסטורי בשנים האחרונות בנושאים הקשורים לדור הגירוש הביא לפרסומם של תעודות, מכתבים, רשימות, קצת כתבי יד וקטעים מפורדים הנוגעים לשנים שקודם הגירוש ולאחריו, ונתרבו ידיעותינו על האישים שפעלו בתקופה ההיא וקצת מעשיהם. חומר זה מעלה עד עתה רשימה של למעלה ממאה רבנים שהיו מפורסמים בספרד קודם הגירוש, בשעתם ובמקומם. הם עמדו בראש ישיבות גדולות למדי, חיברו ספרים ופסקי הלכה והתוו את דרכי לימוד התורה לתלמידיהם6 .

קווים לדמותו של רבי יצחק קנפנטון

מה גרם להתעוררות המקיפה הזאת בתלמוד התורה בספרד דווקא בשעתה הקשה ביותר של היהדות בחבל ארץ זה?

התשובה בעיקרה טמונה באישיותו הכמעט מסתורית של רבי יצחק ב"ר יעקב קנפנטון7 . כך מספר רבי אליהו קפשאלי8 אודות רבי יצחק קנפנטון:

"ויקם ה' מושיע לישראל את האשל הגדול, עוז ומגדול, סיני ועוקר הרים, אמיץ לבו בגבורים, החכם הרב הגדול ר' יצחק קפנ"טון ז"ל והחזיר כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם, והחזיר עטרה ליושנה ולאיתנה, ועשה תלמידים הרבה ועשה סייג לתורה מגדולי תלמידיו וידידיו היו ארבעה אשר מהם שתו כל העולם מים חיים וטובים והמה בכתובים. שם הראשון, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, בוצינא קדישתא ופלפלא חריפא, הרב ר' יצחק אבואב ז"ל... החכם ר' יצחק דליאון... ר' יוסף חיון ז"ל, והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פורין ורבין החכם ר' שמעון מ"מי... ומן ארבעתם יצאה תורה בספרד ובפורטוגאל ובארץ המערב. לכל המקום אשר הלכו שם, הלכה ברכה לרגלם בגבורה ולולי הם כבר כלתה חררה (תורה?)"9 .

במילים דומות מתוארת דמותו גם בדברי יתר כותבי דברי הימים, המתייחסים לשלשלת הקבלה של לימוד התורה, שחולקים לו כבוד כדמות המרכזית של המאה החמש עשרה בקאסטיליה.

למעשה, מעטים מאוד הם הפרטים העובדתיים הידועים לנו על רבי יצחק קנפנטון, וכמות מידע מצומצמת זו עומדת ביחס הפוך לגדולתו. על חייו הציבוריים, נודע לנו רק שבשנת ר"י (1450) נתמנה חבר בוועדה שתפקידה העדין היה לחלק את נטל המסים בין יהודי מלכות קסטיליה10 .

רבי אברהם זכות מספר ב'ספר יוחסין השלם' שזכה לראותו כשהיה בן שש או שבע, "ומי שרואה פניו כמקבל פני שכינה"11 .

מן עדותו של בן הדור השלישי אחריו, כלומר: מתלמידי תלמידיו, אנו שומעים עליו בקיצור – ואף מתוך קיצור זה ניכרת היטב חרדת הכבוד שרחשו בני הדור לרבי יצחק קנפנטון, וכך כותב רבי אברהם זכות:

"והרב הגדול, רבן של ישראל... החסיד העניו דרוח א-להין קדישין ביה, הוא המאור הגדול ר' יצחק קנפנטון בן החכם ר' יעקב קנפנטון שעשה ספרים במספר ובתכונה ובתורה – אבל בנו ר' יצחק נקרא גאון בקאשטיליא. ואני ראיתי אותו. ומי שרואה פניו כמקבל פני שכינה. וראיתי כשהייתי בן ששה או שבעה שנים. והוא נפטר בפיניפיל, רכ"ג ליצירה (1463)"12 .

כוחו האינטלקטואלי יוצא הדופן מתואר על ידי רבי אברהם איבן מיגאש, המספר את ששמע מפי חכמים "אנשי אמת":

"היו לו כמה תלמידים מובהקים מגדולי התלמידים, וכשהייתה ההלכה עמוקה היה מצווה להם שיעיינו היטב כפי כוחם. והיה אומר קודם בואם לפניו: פלוני יאמר זה ולא יעבור מזה, ופלוני זה ופלוני זה, וכל זה בשיקול הדעת. ובבואם עם הספר לא יעברו פיו ולא ישנו דבריו ולא יפול דבר אחד מכל דבריו ארצה, שמאחר שיודע דרך עיונם וטבעם והדרך שילכו בה ולאנה הוא מגיע, היה מגיע באומד דעתו מה שיש לאל ידם להגיע בעיונם ובשקול דעתם"13 .

ימיו האחרונים היו מרים: "והיה נע ונד בכל הארצות מדחי אל דחי מפני אימת המלכות. ושמעתי עליו כשהיה נרדף מפני השרים, שנשתטח על קבר הרב הגדול המקובל, הר' יצחק גיקאטילייא, וכשקם מעל קברו אמר לתלמידיו מהיום עד שמונה ימים אני מת"14 .

ר"י קנפנטון נפטר בגיל מופלג, ולפי ר' גדליה איבן יחיא היה בן 103 בעת פטירתו15 .

מבט מהיר על תלמידיו ותלמידי תלמידיו יוכיח בנקל על גדלותו וחשיבותו ההיסטורית: רבי יצחק אבוהב, רבי יצחק די ליאון, רבי שמואל ואלנסי, רבי שם טוב בן שם טוב, רבי משה אלפרנג'י ועוד; ומתלמידי תלמידיו – מתלמידי ר"י אבוהב היו: רבי אברהם זכות, רבי יעקב בירב, מהר"ם דאנון, רבי יוסף פאסי וגם רבי יצחק אברבנאל שלמד בישיבתו. מגדולי תלמידי ר"ש ואלנסי היו: רבי משה אלאשקר, רבי יעקב איבן חביב ורבי יוסף עוזיאל. וכהנה עוד. רשימת השמות החלקית הזו מלמדת כי בין מגורשי ספרד כמעט אין לדבר על מורשת תלמוד ספרדית שהיא לא מתוך בתי המדרש של רבי יצחק קנפנטון ותלמידיו16 .

שיטת העיון התורנית של ר"י קנפנטון

כאמור לעיל אין לנו הרבה ידיעות על חייו של ר"י קנפנטון, ולמעשה אין אנו יודעים הרבה על קורותיה של הספרות הרבנית בספרד במהלך המאה ה-15 באופן כללי17 . עם זאת, נותר בידינו ספר קטן הכמות אך גדול באיכות שזכה לפרסום רחב מאוד – פרי עטו של רבי יצחק קנפנטון. "דרכי התלמוד" שמו.

הספר "דרכי התלמוד" מביא לידי ביטוי ממוקד, חד ובהיר מאין כמוהו שיטת לימוד כמותית, צורנית-פורמלית, בלימוד התלמוד, שיטה שבספרד נודעה בכינוי: "שיטת העיון". עיקרה של שיטה זו הוא יישום שיטות החשיבה הרציונליות שרווחו בעת ההיא בלימוד הפילוסופיה ובהוראתה, גם ביחס ללימוד התלמוד18 .

רבי יצחק קנפנטון גדל, בצד מבועי התורה, גם על ברכי הפילוסופיה והמדעים בבית אביו שהיה אדם ששילב באישיותו תורה וחוכמה והיה רופא ומתמטיקאי19 .

לפי הצעתו של אברהם גרוס, המהפכה הגדולה מבית היוצר של רבי יצחק קנפנטון נעוצה בדרך התמודדותו עם "האתגר הפילוסופי", כמי שעמל להחזיר עטרת יהדות ספרד ליושנה. כדי להבין את מפעלו של ר"י קנפנטון, גרוס מדגים זאת באמצעות השוואה לאופי התייחסותו של הרא"ש בנידון.

הרא"ש דחה את הרעיון שבעניין מסויים ראוי לפסוק "רק מי שיהיה בקי בלשון ערב האמיתית", בעל חוכמה כללית, ובתשובתו הוא אומר: "יש תורה בישראל להביא ראיה ממשנה וגמרא בבלית וירושלמית, ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי דינים, כי חכמת הפילוסופיא וחכמת התורה והמשפטים אינן על דרך אחת". הרא"ש אפוא אינו סבור כי התורה והפילוסופיה יכולות לדור בכפיפה אחת.

אבל "אם נחלק את הקשיים בהחזרת עטרת לימוד התורה ליושנה בקאסטיליה – וזאת כעיסוק דתי מרכזי – לקשיים חומרים ורוחניים, הרי שהפילוסופיה הייתה הגורם הרוחני העיקרי שעליו היה צריך להתגבר"20 .

רבי יצחק קנפנטון בחר בדרך הפוכה מזו של הרא"ש כדי להתמודד עם האתגר, וזאת על ידי זה שביסס את העיון התלמודי כדרך עיון הגיונית מתודולוגית. בכך יצר ר"י קנפנטון את המשוואה "תלמוד = היגיון", ובאופן זה ניתנה בידו האפשרות למשוך אל הישיבות תלמידם שדרכו, או שעמדו לדרוך, בנתיבי הפילוסופיה21 .

"דרכי התלמוד"

במשך דורות רבים, לא נכתבו ספרים על מתודולוגיה של הוראת התלמוד. מאז, ועד התקופה המודרנית, לא ידוע לנו על ספרים העוסקים בתחום הזה.

ספרו של הר"י קנפנטון - ספר דידקטי פר-אקסלנס - בא כדי למלא פער נוקב: שיטתו שונה משאר מחברי כללים תלמודיים בכך שאינה מלמדת את התלמיד רק כללים ואוצר המילים אלא נותנת לו הדרכה מתודולוגית כדי שיוכל לארגן את הידע המוצג בפניו במטרה לעיין עיון עצמאי בכל קטע תלמודי שהוא. הכנה זו חיונית בהחלט כדי שהלומד יראה במבט כללי - והוא העיקר בלימוד העיוני בתלמוד - את הקטע הנלמד לפני שייגש לעיון הנקודתי22 .

כדי להגיע לרמה זו, שיטתו מפתחת שלושה מימדים:

1. עיון מֵרבי בסוגיה כדי להבין כל פרט ופרט של לשונה וסברתה, לחקור כללי הסגנון והלשון (דיוקים, העדרים, חיבורים) ולחפש אחרי הסיבה העמוקה של דבר. לשון אחר: אין להסתפק בפירוש מסוים אם אינו תואם למילים ללא דוחק.

2. שימוש בקנונים ובמושגים מתורת ההיגיון בפרשנות התלמוד.

3. פיתוח היכולת הפרשנית העצמאית של הלומד, לרבות היכולת להבין מה עשוי להיות פירוש נכון בסוגיה ומדוע.

שיטת ר"י קנפנטון משרתת את הלומד לא רק בלימוד המשנה או הגמרא, אלא גם בלימוד רש"י ורמב"ן שחיברו את פירושיהם על פי כללי התורה שבעל פה. לפי מיטב ידיעתנו, הוא הראשון שנתן כללים לעזרה בעיון בדברי הראשונים.

הספר מחולק לשני חלקים מובחנים ומשולבים זה בזה. החלק הראשון מציע ללומד להפנים אקסיומות שבלעדיהן לא יוכל להיכנס לעולם התלמוד. בחלק השני נערכה טכניקה פרשנית של התלמוד והנחיות לימודיות שבהן טמון חידוש מתודולוגי רב23 .

עיקרו של הספר "דרכי התלמוד" אפוא ומטרת חיבורו הם להפוך את ההנחות הלימודיות העיוניות הנהוגות בבתי המדרש לסדרה מפורטת של הוראות שתוכל לשמש כמדריך להוראת דרכי התלמוד וכסטנדרט ליצירת "שפה לימודית" אחידה ללומדי התורה בכל ישיבות ספרד. העובדה שרוב גדולי התורה בספרד בעת ההיא היו תלמידיו והלכו בדרכו, היא שנתנה את הדחיפה ליוזמה להצלחתה היוצאת מן הכלל של השיטה במשך תקופה של קרוב למאתיים שנה.

החיבור כולו מבוסס על שתי הנחות יסוד:

1. ההנחה הראשונה היא כי העיסוק הפרשני בסוגיה חייב למצוא את המפתחות להבנת עומקי הדברים ולחדירה לרבדים פנימיים יותר של הנאמר, באמצעות דיוק מקסימלי במילות הטקסט ובתחבירו, מתוך הנחה כי לא ייתכן שתהיה בטקסט הנלמד אפילו מילה אחת מיותרת. כך, לדוגמה, אם משפט שיכול היה להיכתב בשלוש מילים נכתב בארבע, הרי שבמקרה כזה חייבים אנו למצות את ההבדל המשתמע מן התוספת ולהבין מדוע נקטו בה דווקא. וכיוצא בהנה.

2. ההנחה השנייה היא, כי כל דברי המפרשים [לרוב הכוונה היא למפרשים שמן "הראשונים"] בסוגיה, בכל שלב משלבי התפתחותה, חכמים גדולים הם וכל מילה ומילה בדבריהם נשקלה בפלס ואין בה פגימה כלשהי.

ובלשונו של רבי יצחק קנפנטון: "תשים במונח במחשבתך כי כל אחד מן המדברים, אחד השואל ואחד המשיב, שהם בעלי שכל... אין בהם נפתל ועיקש... ולכן יש לך לעיין בכל דבריהם ולראות אם הם דברים של טעם... ויש לך להשתדל לקרב דבריהם ולתקנם בעניין שיהיו נאותים ומתקבלים ומתקרבים אצל השכל, ושלא לשאת ולתת עליהם עון אשמה של סברה רעועה או חלושה, כי לא נפל מכל דבריהם ארצה, כי כולם דברי אלקים חיים, ואם ריק הוא – מכם"24 .

דרכי התלמוד נדפס בפעם הראשונה בקושטא בשנת רע"ה (1515) וכן בויניציאה בשנת שכ"ה (1565) במהדורה שלמה יותר. בדפוס מנטובה שנ"ג (1593), הספר נקרא 'דרכי הגמרא'. וכן באמשטרדם בשנת תע"א (1711). מהדורה מוערת ומתוקנת יצאה לאור בוויין ע"י הרב אייזק ווייס בשנת תרנ"א (1891). הרב וווייס מתאר אותו כ"ספר שעשה הגאון הרב המובהק החכם הכולל השלם, כמהר"ר יצחק קאנפנטון תנצב"ה. להורות התלמידים הדרך ילכו בה בלימוד, וללמדם דעת קדושים חכמי הגמרא והמפרשים".

אף שספר זה מכיל בסך הכול עשרים דף הוא זכה להערכה רבה ולתפוצה רבה. כך, לדוגמה, האדמו"ר החמישי של חב"ד ומייסד ישיבת "תומכי תמימים", כ"ק אדמו"ר הרש"ב, המליץ לתלמידי הישיבה להגות בספר ולרכוש את דרכיו.

ר"י קנפנטון ותורת הקבלה

רבי יצחק קנפנטון עסק גם בתורת הקבלה, כפי שנראה מדברי רבי אברהם בן ר' שלמה ארדוטיאל, הרואה את ר"י קנפנטון לא רק כמי שהושיע את יהדות ספרד מציפורני הפילוסופיה, אלא גם כמי שהציל את השלשלת של מסורת הקבלה מהינתקות ומכיליון, וכה כתב:

"החכמים שנויים רבים ובעיני הקורא בספרים מאוד יפלא ויחשוב זה לפלא פלאות, ויעלה על ליבו כי מחלוקת בין חכמים נפלה, וילך הלוך ובכה, ויפן כה וכה עד ששלחו לשונם בקודשי עליון והלעיגו על דבריהם, ודבקו בחכמות חיצוניות... לולי אשלי רברבי תלמידי הרב הגדול ר' יצחק קנפנטון"25 .

הנה כי כן מתגלה לפנינו במאמר זה דמות של ענק בתורה ובהנחלת התורה לדורות הבאים בעידן של משבר רוחני גדול ומשבר פוליטי-דמוגרפי של העם היהודי, ואף כי שמו אינו מצוי אולי בפי הכול – הרי שפועלו הכביר בתלמוד התורה ובהנחלתה, כעמוד המסורה ושלשלת הקבלה, חצב אותו לנצח בסלעי-העד של העם היהודי.