הסביבה והתנאים שהיו מנת חלקם של יהודי איטליה במאה ה-15 היו נוחים יותר מכפי שאפשר היה לצפות בארצות אירופה באותה תקופה.

באיטליה ניתנו זכויות כלכליות מסוימות ליהודים – דבר שהיה יוצא דופן בעת ההיא. כך, למשל, אריסים יהודים הורשו לחכור קרקעות1 . כמו כן יש עדויות על אגודות, גילדות של סוחרים יהודים, בנקאים ורופאים (ברומא לבדה נזכרים במשך המאה ה-15 חמשה עשר רופאים ששימשו את האפיפיורים ובפירנצה היו עשרים בין השנים 1440 - 14902 ).

כיצד נפדתה קהילת טנג'יר?

והנה עובדה מאלפת המעידה על מצבם הנוח של יהודי איטליה לעומת זה של אחיהם בארצות אחרות.

בעיר פיזא חי במאה ה-15 יהודי בשם יחיאל, ששימש כבנקאי (כלומר, ריכז בידו הלוואות בריבית). הוא היה עשיר ומצליח, וביחד עם זאת תומך נלהב במטרות צדקה ומקדיש זמן לקביעת עיתים לתורה.

ליחיאל זה היה קשר מכתבים עם רבי יצחק אברבנאל, ששהה באותו זמן בפורטוגל. באותו זמן ניהל אלפונסו החמישי מלך פורטוגל מלחמה בערי צפון אפריקה וכבש, בין שאר כיבושיו, את העיר טנג'יר. כל הקהילה היהודית מנער ועד זקן, נלקחה בשבי. רבי יצחק אברבנאל עשה מאמצים כבירים לפדות את השבויים, אולם כל הכספים שהצליח לכנס באמצעות קופות קהילות היהודים לא הספיקו עבור מטרה זו, ולכן פנה אל ידידו יחיאל מפיזא, והוא אכן מילא את בקשתו והשלים את החסר3 .

רבי יוסף קולון – קווים ביוגרפיים

למעשה, החל מן המאה ה-14 נודעה איטליה כארץ מקלט לגולים, ולכן מובן מדוע הלך וגדל בה הישוב היהודי ומפני מה התחילה הספרות הרבנית להתפשט בתוכה. כאשר מהפכת הדפוס צברה תאוצה, ואיטליה הייתה ממוקדי המהפכה, האיץ הדבר את שגשוג היצירה התורנית הספרותית.

רבי יוסף קולון, שידוע בספרות התורנית בכינוי: המהרי"ק, הוא דוגמא מצוינת לתהליך זה.

חכם חשוב זה, בין גדולי בעלי ההלכה בעם ישראל וגדול הרבנים שקמו באיטליה בזמן ההוא, נולד בכלל בשאמברי (עיר הבירה של מחוז סבואה, בחבל אוברן-רון-אלפ) שבצרפת, למד בישיבות אוסטריה – ואז היגר לצפון איטליה ובה פעל את עיקר פועלו התורני.

כאמור, את נערותו עשה המהרי"ק בשאמברי4 . באותו הזמן הייתה שם קהילה חשובה, אולם בשלב מסוים סבלה קהילה זו מה שסבלו רבות מן הקהילות היהודיות בפזורותיהן: פרעות וגירוש.

כשהגיע לאיטליה, שימש בתחילה כמלמד תינוקות-של-בית-רבן, ובאחד ממכתביו הוא מתאר באריכות ובצורה נמלצת את תקופה זו והעוני שהיה מנת חלקו. בין היתר הוא כותב: "בהיותי ממלמדי תינוקות, כי יחיד ועני אני, ואני היום מצאוני השומרים הסובבים, חברים מקשיבים, הכוני פצעוני כי אשרוני, אשרו חמוץ עליו מצות לחם עוני"5 .

אך לא ארכו הימים. גדולתו בתורה החלה מתפרסמת והוא נקרא לשמש כרב בקהילת פיימונטי שבה אף ייסד ישיבה – ישיבה אשר נדדה עמו לאשר הלך.

לאחר מכן שימש כרב בקהילת בולוניה, ובקהילת מיישטרי (שליד ויניציאה), ובסביבות שנת רל-רל"א (1470-1) הגיע למונטובה בה כיהן ברבנות לצידו של ר"י מיסיר ליאון.

בשנותיו האחרונות שהה המהרי"ק בעיר פאויה וכיהן בה ברבנות, אך במיוחד התמסר אז לישיבתו ותלמידיו. הוא נפטר בערך בשנת ר"מ (1480) ונקבר בבית העלמין בפאויה.

כאשר גורשו היהודים מן העיר, בעת הגירוש ממדינת מילנו, תשע שנים לאחר מכן, השתלט אחד מתושבי העיר הנכרים על שטח בית הקברות. רבי עזריאל דאיינה, תלמידו של המהרי"ק, מספר: "ובשובם היהודים בפאוי"ה... לא מלאם לבם להתקוטט עם העירון. והרבה נצטערתי על זה, כי לשם נקבר הגאון מהר"ר יוסף קולון ז"ל, והייתי חפץ להשתטח על קברו ולתנות עליו מדי שנה בשנה, ולא יכולתי"6 .

למעשה, מהרי"ק הפך להיות המנהיג התורני של יהדות צפון איטליה, והיה תל תלפיות שכל דבר קשה מביאים אליו להכרעתו. ביחוד גדולה הייתה סמכותו בין המהגרים הצרפתים שהיגרו לאיטליה – כלומר שהיו מבני עדתו של מהרי"ק עצמו. הללו היו כרוכים אחריו, ולמעשה היה המהרי"ק רבם של כל רבני הצרפתים בימיו.

מטבע הדברים לוח הזמנים שלו היה עמוס ביותר בעבודה בענייני הציבור והרבצת התורה, והדים לכך נשמעים במקומות רבים בתשובותיו. בן משפחתו, רבי אברהם טריביש בעל "ברכת אברהם", מספר עליו: "שכשהיו לו עסקים הרבה מקהילות ולא היה אז סיפק בידו ללמוד, היה פותח ספר אחד ביום וקורא שורה או שתי שורות ולא יותר, וכן בלילה, דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים"7 .

ספרייתו של מהרי"ק

ספרייתו של המהרי"ק היא הספרייה הכי גדולה הידועה לנו עד תקופתו8 . הרישומים בכתביו הם העדים הנאמנים לכך: מפני שהוא מזכיר ספרים, מחברים ונוסחאות יותר מכל פוסק ומשיב אחר. יש נוסחאות וכתבי יד שאינם מוכרים לנו אלא בתיווכו של המהרי"ק, והדברים כוללים גם נוסחאות ומהדורות של ספרי יסוד.

כך, למשל, היו בידו כמה וכמה קובצי תוספות – ומהם גם כאלה שאינם בידינו, כמו: תוספות מטוך, תוספות שיטה (שהחיד"א בשם הגדולים9 משער כי בשם זה כינה המהרי"ק את קובץ התוספות שלא ידע למי הוא), תוספות אלפסי, תוספות שאנץ, תוספות רבינו פרץ, תוספות רבינו אלחנן ועוד.

מצויים בכתביו גם איזכורים של ספרים נדירים (כמו למשל: ספר ההשלמה, ספר הנייר, ספר המחכים, ספרא, בית המועד ועוד), וגם מכך אנו יכולים לשמוע כמה גדולה הייתה ספרייתו ובקיאותו בתכני תכולתה.

שיטת הלימוד בישיבתו של מהרי"ק

למהרי"ק הייתה שיטת לימוד ייחודית. במשך המחצית הראשונה של השנה למדו את הגמרא כסדר לפי פשוטן של סוגיות, ובמחצית השנייה חזרו שוב על הסוגיות שנלמדו במחצית הראשונה, אלא שהפעם עשו זאת בעיון גדול, כך שירדו לעומקה של כל הלכה ובעיה בסוגיה. לתלמידים היה קשה בתחילה להסתגל לדרך זו, שהיא תובענית במיוחד, אולם הדבר לא הבהיל את המהרי"ק, שנותר איתן בדעתו שכך נכון ללמוד וכך לימד.

כך הוא מספר באחת מתשובותיו בהקשר זה: "אתמול הגיעו הנה הלמדנים מבארגיי"ש כדי ללמוד בישיבה, ומאוד קשה בעיניהם התעסקי בזולת הסוגיא שלומד עמהם והדין עמהם"10 . כשהמהרי"ק אומר "והדין עמהם" הוא לא מתכוון להצדיקם, אלא שהוא מבין לרוחם, ושהוא מקווה כי יתרגלו לבסוף לדרך לימוד זו.

מאידך, המהרי"ק הביע את הסתייגותו ממתן חשיבות יתר לדרך הפלפול: "הפלפול הוא דבר חשוב, ודאי פשיטא שכן הוא. אמנם הבקיאות – הוא דבר חשוב מאוד"11 . "עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלומד הפלפול והחילוקים הנהוגים, רק במי שלמד פסק ההלכה והעמידו על האמת... אבל הדרכים שעושים היום בתוספות זמן, וכל אחד אומר הדרך כולו יהיה אמת או שקר, בעניין זה איני רואה בו שום רבנות"12 .

רבי משה איסרליש מביא את הדברים הללו של המהרי"ק להלכה, וכך הוא מנסח את הדברים: "בימים אלו עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמדו הפלפול וחילוקים שנוהגים בהם בזמן הזה – רק במי שלמדו פשטי ההלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר"13 .

שו"ת מהרי"ק: הלכה ושקיעים היסטוריים

כאמור, רבי יוסף קולון היה מחשובי הפוסקים בתקופתו. רבנים מארצות אחרות, גם מאשכנז ותורכיה, הריצו אליו את שאלותיהם וקבלו את תשובותיו למעשה. בן דורו הגדול מהר"י מינץ פונה אליו בלשון זו: "נזר תפארה, מעיין החכמה, מרכז התורה, נמצא עמו גם גלגלה וסיבוביה ועם כל יסודותיה, אשר העם שככה לו, זכר צדיק לברכה הרי הוא האשל הגדול אין כמהו הגאון מהר"ר יוסף קולון"14 .

חלק קטן מתשובותיו נדפס אחר פטירתו בשם שו"ת מהרי"ק (ויניציה רע"ט (1519)) על ידי תלמידו רבי חייא מאיר ב"ר דוד.

שו"ת מהרי"ק נחשב בין ספרי הפוסקים החשובים בספרות הרבנית. מהדורת ויניציה נחלקה ל-קצ"ה שורשים ולענפים (אך הרב בוקסבוים מעיר כי בפועל יש בה רק קצ"ב שורשים), ומצויות בו פסיקות הלכתיות חשובות.

כך למשל בשורש פ"ח הוא פוסק כי "אין הישראל מחויב להשתנות במלבושין מן הגוי, כי האיסור 'בחוקותיהם לא תלכו' הוא רק בדבר משונה שאין בו טעם, או שיש בו פריצת גדר הצניעות – אבל אין איסור ללבוש בגד הנהוג בין הגוים אם נעשה בדרך צניעות כאותו של ישראל".

קביעה חשובה אחרת, היא עוצמת כוחו של מנהג קבוע (כלומר מנהג מושרש ומקובל בישראל): "וכל מנהג קבוע, יש לך לילך אחריו אפילו יבא אליהו ויאמר בהפך" (שורש ה').

המהרי"ק היה גם הראשון15 שביטא בחריפות את תפיסת "הלכה כבתראי" [ההלכה כאחרונים] כפשוטה (ולא רק 'אחרונים' במובן של בעלי התלמוד מול בעלי המשנה). דבריו הובאו בתשובת מהר"ם אלשקר: "ומה שכתבת שאמר לך רבך בשם כמהר"ר יוסף קולון ז"ל דאף בפוסקים איכא למימר [יש לומר] הלכה כבתראי, עד שדחק עצמו לומר דאפילו בהיותו יחיד אצל רבים שקדמוהו – כגון הסמ"ק – הולכים אחריו..."16 .

מהר"ם אלשאקר עצמו תקף קשות עמדה זו: "אין להם עיקר כלל והרי הם בטלים מצד עצמם", אולם הרמ"א – בעקבות מהרי"ק, רבי ישראל איסרליין, רבי יעקב פלק ועוד – בהחלט מבסס קביעה זו כי לילך אחר האחרונים במובן הפשוט של המושג. ובין היתר הוא מתבטא, בהקדמתו לספרו "דרכי משה" (נימוק השלישי), ש"כן פסקו האחרונים תמיד ובראשם המהרי"ק ומהרא"י... [וכן הוא גם] כל המנהגים אשר באלו המדינות, אשר רובם בנויים על הכלל הזה בפשטות ובתמימות".

בספר גם משוקע חומר רב לקורות היהודים בזמנו.

לדוגמה:

"יהושע ושלמה בני ר' אברהם מינץ שהיו דרים תחת ממשלת אדון הדוכס ירום הודו בעת שנעשית הפשרה עמו לי"ג אלפים (כסף)... ויהי היום ברחו יהושע ושלמה הנז' והלכו תחת שררה אחרת... וכאשר קהלות מלומברדיא"ה עוד תובעים מהם שיפרעו חלקם מהמס... נראה לענ"ד כי יהושע ושלמה צללו במים אדירים והעלו בידם חרס מחרסי אדמה, שהרי הלכה רווחת היא בישראל, שאין הבורחים אחרי שאילת המס פטורים בשביל כך מלפרוע חלקם".

או דוגמה אחרת בה מהרי"ק מביא תשובת ר' עזריאל בנוגע לדוכס,

"אשר דרש מהיהודים הדרים בפייזו שלו, תחת שרים קטנים שישבו תחתיו... ואמר ליהודים, אם לא תשתדלו שיבואו לדור תחתי, כלה אגרש אתכם ואותם ולא תישאר פרסה. והשיב, דומה בעיני כיוון שהדוכס יכול לגרש את הכל, כופים אותם שיעקרו ממקומם ויבואו תחתיו. ואם יש להם פסידא במה שעקרו ממקומם, יטענו אחר כך לאחר שיסולק היזק לרבים"17 (שורש ב' סעיף ג).

באחת מתשובותיו אנו שומעים מפיו עדות מאלפת לגבי אופיים של יהודי איטליה, וכך הוא כותב:

"ספרו לנו אבותינו הראשונים אשר חיו לפנינו, היו הרבה תופסי תורה בגלילות איטליה וחסידים ואנשי מעשה, אשר מסתמא שגם הם נהגו מנהג זה, ואם היה בזה חשש קידושין אם כן הייתה מכשלה גדולה יוצא מתחת ידם וחלילה וחס להוציא לעז על הראשונים שהרי ובה צפורנם של הראשונים מכריסן של אחרונים וגם עוד היום חכמה יש שם וזקנה יש שם"18 .

בהכנת מאמר זה הסתייעתי רבות במבואו של הרב יוסף בוקסבוים לספר שו"ת פסקי מהרי"ק החדשים (מכון ירושלים, תשד"מ): תולדות רבינו יוסף קולון ושיטתו.