אלף שנות חיים יהודיים על אדמת פולין הם אחד הפרקים המרשימים ביותר בתולדות עם ישראל, ואולי גם מיוחדות במינן בתולדות החברה האנושית כולה: מקרים מסוג זה, שבהם ציבור גדול הנתון במשך עשרות דורות בסביבה זרה יודע לא רק לשמור על קיומו אלא גם לעצב חיים משלו, תוססים בעלי משמעות רבה – נער יספרם.

בעיקר במחצית השנייה לקיומו, הקיבוץ היהודי בפולין הטביע את חותמו על כלל התפתחות עמנו ועיצב במידה רבה את דמותו. לא זו בלבד שמבחינה מספרית עלה משקלו הסגולי בהתמדה, אלא אף זו, שהתהליכים והמגמות שהתפתחו בתוכו השפיעו על דמותו הרוחנית והחברתית של העם היהודי השפעה מעמיקה ביותר1 .

כפי שראינו בהרחבה בפרקים הקודמים בסידרה זו, עם ירידת מעמד הגאונות בבבל, ההגמוניה הרוחנית אצל העם היהודי במשך אלף שנים תמימות הייתה נחלתם של שני קיבוצים מרכזיים: בחלקה הראשון של התקופה הנידונה הייתה בידיהם של הספרדים, ובחלקה השני, המאוחרת, עברה ליהודי אשכנז והם היוו את הקיבוץ הדומיננטי של יהדות העולם.

בפרקים האחרונים של הסידרה, עסקנו ביצירה הספרותית במרכזים התורניים בצל שקיעת החיים היהודיים בכמה וכמה ארצות הגולה. עם שקיעה זו הפכה פולין להיות משכן הקבע של היהדות המסורתית.

בפרק זה אפוא נעמוד על ראשית התהוותה של יהדות פולין ויצירתה התורנית, וזאת כחלק ממגמתנו להתחקות ולהקיף את הליך התהוות והשתלשלות היצירה התורנית לדורותיה.

אך בטרם ניגש לעמוד על ראשית התהוות יהדות פולין, נקדים לרגע את המאוחר ונציין כי מכל ארצות הגולה פולין היא הארץ שבה השתרשו והתקיימו היהודים אחרי גירוש ספרד, יותר מבכל מקום אחר, והגיעו לזוהר רב. חשוב גם לזכור שהמושג "יהדות פולין" כולל חלק הרבה יותר גדול של יהדות העולם מזה שישב על אדמת פולין האתנית. במשך כמה מאות שנים כלולות היו בגבולותיה של פולין גם ליטא וגם רוסיה הלבנה (רייסן), חלקים רחבים של אוקראינה ושל גליציה. הרי שלא רק פוזנא, ווארשא, לולבין וקראקא (קרקוב) היו בתחומי פולין – אלא גם ווילנא ומינסק, לבוב וקיוב, ברדיצ'ב ובראצלאב וגלילותיהן היו בתחומי פולין בימי פריחתה2 .

תולדות היהודים בפולין מראשיתן ועד המאה ה-13

תולדותיהם של יהודי פולין, בייחוד בראשיתן, לוטות בחשיכה גמורה. פה ושם מגיהות קרני אור יחידות ומאפשרות מבט חטוף על הנסיבות בימים ההם, אבל בכללן ובעיקרן לוקות תקופות אלו בחסר. הרשימות או העדויות מהימים ההם, שהיו עשויות להאיר את עינינו במדויק על תולדות היהודים בפולין, נשתמרו במספר מועט שאינו מספיק כלל3 .

עם זאת ברור, כי יהודים ישבו בפולין ימים רבים (ההיסטוריונים נותנים השערת שונות. יש המקדימים למאה השמינית, ויש המאחרים למאה האחת עשרה). הרב דוד כהנא כותב כי ניתן לקבוע שכבר בימים קדומים, המתועדים מבחינה היסטורית, זרמו היהודים אל שטחי פולין משני עברים: ממזרח וממערב4 .

למעשה, פולין שימשה נקודת מעבר לסוחרים יהודים ממזרח וממערב, ויהודים שעברו בפולין, בדרך למסחרם מאשכנז לרוסיה ולהיפך, הקימו ככל הנראה גם נקודות התיישבות של קבע במקומות אחדים בפולין5 . בקרקוב, למשל, היה ישוב יהודי כבר במחצית הראשונה של המאה ה-11, שבו פעל בית דין מסודר, בעל סמכות פסיקה וכוח כפייה וקנס לגבי יהודים עוברי אורח6 .

אולם רק בשלהי המאה ה-11 מופיעים אצל היהודים במערב אירופה מניעים להגירה התיישבותית יציבה. מסעי הצלב, רדיפות היהודים בשנים 1096, 1098, ייסודן של הערים באירופה המערבית ודחיקת רגלי היהודים מהמסחר הקמעוני – אילצו אותם לייסד להם מכורה חדשה בפולין.

קו אופייני ליישוב זה מראשית קיומו הוא אופיו החלוצי, היותו שותף פעיל בפיתוח שטחים לא מיושבים והקמת ערים באזורי ספר. פעילות התיישבותית זו ציינה את דרכם ההיסטורית של היהודים באירופה בכלל, אולם היא בולטת במיוחד בקרב היהודים שישבו בשטחי פולין-ליטא בגלל אופיו המיוחד של האזור, אזור היער, הביצות והערבה, וכן בגלל היותו של שטח זה חשוף להתקפות של גורמים עוינים אוכלוסיות נוודים של שבטים טיורקיים ומונגוליים וכן של ארגונים צבאיים, כגון מסדרי האבירים. ליכולתם של יהודים להתקיים ולפעול בתנאים גיאוגרפיים ופוליטיים קשים אלה יש חלק חשוב בהיאחזותם בשטח זה, בייחוד לאחר מסעות הרס של המונגולים לתוך אירופה במאה ה- 137 .

ההשתקעות של יהודי פולין במהלך המאה ה-138

המאה ה-13 היא בעלת חשיבות היסטורית בתולדות יהודי פולין. במאה זו הוקמו מסגרות החוק של הקהילה היהודית בפולין, שעמדו להבטיח לה התפתחות יפה, ובה גם נזרעו זרעי השנאה הראשונים, שנאה שמטרתה לבלום את התפתחות כוחם של היהודים. כך, מצד אחד, ניתנה הפריבילגיה של היהודים משנת ה'כד (1264) לפיה הותקנו היחסים האזרחיים והעסקיים של היהודים עם שאר אזרחי פולין9 ; ומצד אחר הופעלו החלטות הסינוד10 , הידועות כבר לפני כן באירופה המערבית, שתכליתן להרחיק את היהודים מחברת הנוצרים, לפעור תהום שאין לגשר עליה בין נוצרים ליהודים, ואם אי אפשר להמאיס את היהודים עליהם – הרי ראוי לפחות להכביד עליהם עד בלי די.

במאה זו חלה תמורה באוכלוסייה היהודית בפולין, בכמות ובאיכות. המפנה חל אחר מאורעות שנת ה' אלפים (1240), בהם הציפו כנופיות מונגלים את פולין. אמנם פניהם היו מופנים לעבר הונגריה, אבל בדרכם עשו שמות בפולין. ערים רבות נהפכו לתלי אפר, אלפי אנשים הומתו בלי לחוס על מין וגיל, וכמות עצומה של אנשים נלקחה בשבי, ובין הנפגעים היו כמובן גם היהודים.

בזמן זה בדיוק קדרו עד למאוד שמיהם של היהודים בגרמניה. יש עדויות רבות על רדיפות היהודים בגרמניה בזמן זה, ומוזכר מספר רב מאוד של ערים שיהודיהן נרצחו ללא רחמים. לא פלא כי בזמן זה החלה "נהייה מזרחה": אזרחים גרמנים (ובהם כמובן גם יהודים) רבים שהחליטו ליטול את מטה הנדודים בידיהם ולצאת אל הפרובינציות המזרחיות, ובמידה מרכזית – לפולין.

פולין הייתה יעד מרכזי למהגרים דווקא בעקבות פלישת המונגולים, שכן נופי פולין היו עתה שוממים וריקים מאדם ופולין יכולה הייתה לקוות לישועה רק מבחוץ. על כן קיבלו נסיכי פולין את המהגרים הגרמנים בזרועות פתוחות והעניקו להם הקלות משפטיות שונות.

אין אפוא כל פלא בכך שהיהודים, שמצבם בגרמניה הלך והורע, נסחפו בזרם ההגירה. המהגרים היהודים מגרמניה, שמספרם הלך וגדל, הביאו לארץ מגוריהם החדשה את ניסיונם הכלכלי העשיר: את כוח היוזמה המסחרית, את המיומנות הפיננסית ואת הכישרון לפתח עסקי אשראי. לזכותם יש לזקוף את העלייה העצומה בכוח הקנייה של כל המעמדות במדינה, את התפתחות מסחר הסחורות והתפשטותו, ובמידה לא פחותה את העלייה בהכנסת הנסיך.

סביר להניח שהנסיכים, שטובת הארץ הירודה הייתה קרובה לליבם, ראו את התועלת שעשויים היהודים לביא לארצם ופרשו לפיכך יד מגינה על זרימת היהודים, למען קידום המסחר והערים.

פשר שתיקת הכתובים באשר לתלמוד התורה בפולין במאה ה-13

מכל האמור עד כה עולה כי במאה ה-13 התקיימו קהילות יהודיות בפולין. גם אם כמובן עדיין לא היו אלו קהילות מרכזיות, אולם עדיין יש לתהות על שתיקת הספרות התורנית בקהילות אלו בזמן זה. עובדה זו היא באמת פלאית, לנוכח מה שאנו רואים באופן סיסטמתי בפרקים הקודמים בסידרה זו, כי בכל מקומות פזורותיהם, היכן שלא נתקיימה קהילה יהודית – התקיימה גם יצירה תורנית שרשמיה והדיה פזורים פה ושם במרחבי הספרות התורנית.

תמיהה זו באמת העלה אחד ההיסטוריונים מהדורות הקודמים שכתב, כי "חזון נפלא ומפליא... הוא התולדה הישראלית בשלש מאות השנים הראשונות לאלף השישי (=1240 – 1540)... בארצות אירופה המזרחית... מצד אחד נלמד מכתבי הזכיות השונים... מכתבי הרשות ופסקיה, מדברי בעלי רשומות... ומעדות הנוסעים... כי עוד מראשית האלף השישי וקודם לו כבר פרצו ונתרחבו דרכי הישוב הישראלי לא לבד בפולניה הקרובה למערב אירופה, כי אם גם... ברוסיה הדרומית... ומלבד המסחר קנו להם תפיסת יד גדולה בחרושת המעשה, עבודת האדמה, מלאכה וכל תשומת יד. אבל דפיקת לב הישראלי, קול התורה עוד טרם נשמע בהארצות האלה... ונפלא הדבר, כי מעוט הידיעות ורישומי החיים התולדיים הולך ומתמיד עד למחצית המאה השלישית [סוף המאה ה-15], ואין כל זכר ללימוד תורה וישיבות בהישוב הישראלי בליטא ובפולניה – הארצות אשר פירנסו בהתורה התלמודית את רוב קהילות ישראל בכל יתר ארצות הגולה בימי שלוש מאות השנים האחרונות"11 .

לכאורה, אם כן, תולדות היהודים בפולין במאה ה-13 הם לכאורה "סיפור הצלחה" כלכלי וביטחוני, אך ללא תשתית של תלמוד תורה ופריחה רוחנית פנימית.

ואולם "שתיקת הכתובים" בכל הקשור ללימוד התורה בפולין של המאה ה-13 אינה שתיקה כלל. נכון הדבר שבספרי הדפוס קיימת שתיקה בכל הנוגע לתקופת ההתיישבות היהודית הראשונה בפולין, אבל שונה המצב בכתבי היד (שמקצת תוכנם הגיע בשנים האחרונות גם אל הדפוס), וכידוע, רב מספרם של כתבי היד העבריים העומדים כיום לעיוננו. ככל שמעמיקה ההבנה בטיב משאבי המידע הכתובים בדי שהגיעו לידינו מימי הביניים, מתבררת יותר ויותר סיבתו העיקרית של החסר "הפולני" ביחס לשאר ארצות: והיא העובדה שלא הגיעה אלינו צילומי כתבי היד העבריים הטמונים עדיין בספריות שונות, ובעיקר בידי הכנסייה הפולנית. כמו כן, טרם נחשפו רוב הקטעים שבכריכות ספרים עתיקים ועטיפות ארכיונים המצויים בפולין. הניסיון מלמד כי רוב המידע על אזורים גאוגרפיים מוגדרים מגיע אלינו באמצעות כתבי יד שמוצאם באותו אזור12 .

יחד עם זאת, מהידיעות שכן מצויות בידינו בכתבי היד ובספרים, אנו עומדים על כך שכמובן גם בקהילות היהודיות בפולין היה יישוב יהודי רבני-תורני בעל רמה, אם כי דליל אולי בכמותו.

מסע בלשי בעקבות חכם תורני בפולין של המאה ה-13

לשם דוגמה בלבד נביא כאן את עיקריו של מחקר המגלה לנו על דמות רבנית נחשבת בפולין, הראשונה המוכרת ומתועדת בשמה:

ר' ישראל תא שמע, באחד ממחקריו13 , ערך "מסע בלשי" בעקבות דמות רבנית פולנית מהמאה ה-13, הראשונה המוכרת לנו בשמה, רבי יעקב סברא מקרקוב.

היה זה החוקר אפרים קופפר שבמהלך עבודתו במכון לתצלומי כתבי יד עבריים, זיהה חיבור בלתי ידוע של אחד מתלמידיו של בעל התוספות רבי טוביה מוייאן שבצרפת. החיבור הוא למעשה קיצור "ספר מצוות גדול" (סמ"ג) לרבי משה מקוצי, בשילוב פסקיו של רבי טוביה רבו.

בחיבור זה מופיע הקטע הבא:

מעשה היה שאשה נתנה בנה למינקת ישראל והשביעו המינקת על דעת רבים בשבועה דאורייתא, שבועה חמורה שאין בה התרה, שלא תחזור בה מלהניק הבן עד כ"ד חודש, ואח"כ נישאת האם לכהן אחד ושמו הרב ר' יעקב סברא מקרקו היושב בפוליינא, חכם גדול ובקי בכל התלמוד, ונחלקו עליו גדולי הדור וכמעט ורצו להרחיקו, ושלח תשובות לקצווי ים ודרום, והגיעו דבריו עד מורי הרב ר' טוביה, והורה מורי מאחר דפישטא לן דלא תיהדר מתוך חומר השבועה, אין כופין אותו להוציא ואפילו אם לא כנס, יכנוס לכתחילה"14 .

הפרשה הנרמזת כאן נוגעת לדין אלמנה מינקת בתוך כ"ד חודש ללידה. על פי ההלכה (כתובות ס, ב) אסור לאשה זו להינשא לאדם אחר, מחשש להזנחת התינוק. האשכנזים החמירו באיסור זה מאוד בכל הדורות. הם אסרו על נישואין אלו גם במקרים שבהם נקטו בני הזוג בכל האמצעים המתקבלים על הדעת להבטיח את זכויות התינוק ושלומו, ועמדו על כך שיינתן גט במקרה של נישואין בדיעבד, ועם תום מועד כ"ד חודש ללידת התינוק ישוב הזוג ויינשא בשנית.

אלא שבמקרה זה, של רבי יעקב סברא, הפתרון של גט עד עבור מועד כ"ד חודש מעת לידת התינוק לא היה אפשרי, וזאת משום שרבי יעקב היה כהן, וגירושיו הזמניים יאסרו עליו את אשתו החדשה לעולם. למרות זאת, גדולי אשכנז עמדו על דרישתם לגירושיה ואף איימו לנדותו ולהחרימו מכלל ישראל אם יעמוד בסירובו, על אף היותו "חכם גדול ובקי בכל התלמוד". בבקשתו להגן על עמדתו, הריץ רבי יעקב מכתבים "לקצווי ים ודרום" ורבי טוביה מוויאן עמד לימינו והתיר את מעשיו היתר גמור.

שמו של רבי יעקב מופיע גם בספר ערוגת הבושם – מאת רבי אברהם ב"ר עזריאל – שנכתב בשנת ד'תתקצ"ד (1234) ובו מביא שמועה משם "ה"ר יעקב מפולן נ"ע" לפירוש נוסח של פיוט מסוים.

בשנת תשל"ג פורסם אוסף של "תשובות ופסקים" של חכמי צרפת ואשכנז (מתוך כתב יד בודליאנה), ושם (עמ' קסו) מופיע דיון בעניינו של סיפור גירושין בין שני בני זוג15 , שבו "הר' יעקב הכהן" המליץ לפשר בין הצדדים בנוגע לסידורים הכספיים ולא להטיל על האישה הפסד נכסים מוחלט. וככל הנראה הוא רבי יעקב סברא מקרקוב, וכן הוא בתשובות רבי יצחק אור זרוע, ושם: "כי יש בעירך ה"ר יעקב כהן שהוא מומחה לרבים"16 .

לאחרונה נתגלו קטעי תוספות על קלף מן המאות ה-13 – 14 שהוצאו מתוך כריכות ספרים עתיקים שבעיר קרקוב וצילומיהם נשלחו למכון לתצלומי כתבי היד העבריים. בין קטעים אלו מופיעה הגהת שוליים לקטע תוספות למסכת חולין הפותחת בלשון: "וה"ר יעקב כהן פירש דלהכי נקט לבית חללו...". קטעים אלו שמופיעים בהגהה זו זהים לנוסח כתב יד וטיקן 159 של תוספות אשכנזיות למסכת חולין – שהן בעיקרן התוספות שלנו למסכת זו – שבהן נזכר פעמים אחדות, בגוף התוספות ובגיליונותיו, חכם בשם רי"ך – ומתברר שאולי יש לפתור ראשי תיבות אלו כ"רבי יעקב כהן", אותו חכם בן העיר קרקוב, שהרי לא ידוע לנו לעת עתה על חכם קדמון אחר בשם זה.

רבי יעקב השתייך אל חוג תלמידיו-חבריו של רבי יהודה החסיד. דבר זה הוא עולה מכתב היד היחיד, ככל הנראה, של "ספר גימטריות" שנכתב בידי תלמידי רבי יהודה החסיד שבין שלושת החכמים הבודדים שנזכרו בו בשמם היה גם "ר' יעקב הכהן החסיד זצ"ל".

למעשה, מעיון באזכורי חכמי פולין נוספים מאה ה-13, עולה17 שנתקיים קשר הדוק במחצית הראשונה של המאה ה-13 בין בני היישוב היהודי בפולין לבין רבי יהודה החסיד, והוא היה בבחינת מנהיגה הרוחני של הקבוצה ומורה דרכה העיקרי.

כיצד הדבר קרה? ובכן, כאמור לעיל, סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 הוא הזמן שבו החלה הפריצה מזרחה – אל תחומי פולין – של ההתיישבות הגרמנית; והיות שכל החכמים ששמם מזוהה במקורות עם ארץ פולין בתקופה זו שייכים לחוג מכריו ומוקיריו של רבי יהודה החסיד, סביר להניח שהתרחשה כאן התארגנות מסודרת של קבוצות מחוג חסידי אשכנז להתיישבות בחבלי הארץ החדשים (ויתכן אף שהתארגנות זו היא הייתה אחד המניעים העיקריים לעיקרתו התמוהה של רבי יהודה החסיד משפיירא לרגסנסבורג, וזאת כדי לשהות קרוב ככל האפשר לזירת האירועים החדשה)18 .

***

כך אפוא מתחילה ומתרקמת לה יהדות פולין, שהפכה להיות אחת ממרכזי התורה התוססים, הפוריים והחשובים ביותר בהיסטוריה היהודית.