הוא חיבר פירוש מפורסם על התורה ושימש גם כרופא: לדמותו של רבי עובדיה ספורנו

רבי עובדיה ספורנו (להלן: "ספורנו") – הוא מגדולי ישראל באיטליה שבתקופת הרנסנס.

תקופת הרנסנס מאופיינת בחשיבה פתוחה וביקורתית, פתיחות חברתית, לימודי מדעים, אומנות וספרות. בן הרנסנס שאף לפתח את הווייתו הפיזית והרוחנית, להביאה לידי שלמות ולהכילה בתוכו בהרמוניה. אישיות זו הקצינה את השאיפה להעמיק חקר ולעסוק בתחומים רבים, ליצור יצירות חדשות ומושלמות. מלומדים אלו, שגילו בקיאות בתחומי דעת רבים ומגוונים, זכו לכינוי "איש אשכולות"1 .

ספורנו היה אחד מאותם יחידי סגולה שהתואר הולם אותם על פי כל קנה מידה, הן התורני והן האוניברסלי.

ספורנו נולד בערך בשנת ה' ר"ל (1470) בעיר הקטנה סיסנה שבצפון איטליה למשפחה וותיקה, נכבדה ומפורסמת באיטליה (כך למשל אביו רבי יעקב מוזכר בתשובותיו של רבי יוסף קולון, ואחיו ר' חננאל היה בנקאי עשיר).

כפי שמבצבץ מעדויות המקופלות בפירושיו של ספורנו על התנ"ך2 , אופי תלמוד התורה באיטליה באותו זמן היה מאוד אינדיבידואלי וכל הורה עיצב כרצונו את הצביון של חינוך בנו. אין מקורות ברורים באשר לילדותו של ספורנו, אך ניתן לשער כי למד תחילה בבית אביו עד שהגיע לבקיאות משמעותית במקורות ההלכה. בנוסף כבר בצעירותו הראה התעניינות רבה ורכש ידע רב גם ב"חכמות חיצוניות", פילוסופיה ומדע.

עם פטירת אביו נתפרדה המשפחה, ספורנו העתיק את מגוריו לרומא ואחיו עקר לבולוניה.

תקופת רומא: לימודי רפואה לצד רבנות

רומא באותן שנים הייתה מרכז לימודי גדול, ומלומדים מכל רחבי איטליה ואירופה הילכו בו. בין אותם מלומדים היו יהודים שזכו למעמד נכבד בגין ידיעתם את המורשת הפילוסופית שפותחה בין היתר בימי הביניים בספרד ואשר היהודים נטלו בה חלק חשוב.

בשלב זה ספורנו החל לימודי רפואה, והשתלם גם במתמטיקה, בלשנות ופילוסופיה ורכש שליטה מלאה בלטינית וערבית (שפות אשר נזקקו להן באותו הזמן לצורך לימודי המדעים, הפילוסופיה והרפואה).

באותו זמן, בקרב המלומדים הנוצרים ששהו בעיר נוצר ביקוש גדול ללימוד השפה העברית (ככל הנראה כדי ללמוד את מקורות הנצרות הקדומה, אולם יתכן שהביקוש גם ניזון מהניסיון לגרום להמרת דם של מלומדים יהודיים). ספורנו, כמו יהודים תלמידי חכמים מלומדים אחרים, שימש כמורה לעברית, בין היתר של אחד המלומדים הנכריים החשובים באותה תקופה - יוהנס ריכלין שמו, שגריר האלקטור הפאלאטיני ברומא3 .

הוראת העברית אפשרה לספורנו להתפרנס ובמקביל להמשיך את לימודי הרפואה אותם סיים ב-7.4.1501 (כ"ט ניסן הרס"א - זאת על פי תעודת ההסמכה שלו כרופא).

הרפואה הייתה אז מקצוע שיהודים רבים יחסית עסקו בו מסיבות כלכליות ופוליטיות: שכן לימודי הרפואה היו המסלול האקדמי היחיד שהיה פתוח ליהודים. בימי הביניים אסור היה ליהודים להצטרף לגילדות של בעלי המלאכה ומשלחי היד, ועקב כך נבצר מהם להתמודד מתוך שיוויון עם מתחריהם הנוצריים. כך שניתן לומר כי הרפואה והבנקאות היו תחומי התעסוקה היחידים שבהם ליהודים ניתנה האפשרות להתחרות ולהצטיין.

לרבנים מקצוע הרפואה היה מועדף מעוד סיבה: ההכשרה הרפואית, ששולבה לצד העיסוק הרבני, אפשרה לרבנים להתפרנס מעבודתם. שחרור הרב מתלותו הכלכלית בקהילה העניק לו עוצמה רבה וחופש הכרעה בתחום הפסיקה הרבנית. עוצמה זו איפשרה לרב עמידה תקיפה על דרישת הנורמות ההלכתיות בענייני דרך ארץ, מוסר וחברה, ואף סייעה בעדו בביצור מעמדו ברום המעלה החברתית.

לצד כהונתו כרב יהודי רומא, הוביל ספורנו פעילות מסועפת בארגונה של הקהילה, כך למשל קיימות עדויות לפיהן בשנת 1524 השתתף בתקון סדרי קהילת רומא4 .

אולם למעשה בכל הקשור למצבו הפיננסי האישי הוא היה שרוי במצוקה כלכלית קשה. עוניו היה כבד ביותר, עד שנאלץ לשלוח את ילדיו לאחיו חננאל שגר אז בבלוניה, ולבסוף עזב הוא עצמו את רומא.

מה גרם למצבו הקשה ולעזיבתו את רומא? לא ברור. ייתכן, שלא קיבל רשות לעסוק ברפואה, או אולי הדבר נגרם כתוצאה מכך שבביזת חיילי קרל החמישי ברומא בשנת 1527 איבד את רכושו. אפשר וניתן למצוא אסמכתא לאפשרות השנייה בפירושו למשנה במסכת אבות (ד, יח), שם כותב: "כשתצטרך לגלות ממקומך לבקש פרנסתך... בחר לגלות למקום תורה ואל תאמר שתרביץ תורה במקום שאיננה שם"5 .

תקופת בולוניה: הקמת ישיבה ופעילות הלכתית ודיינית

לאחר מספר שנות נדודים, קבע את מושבו בבולוניה, שהייתה באותה שעה מרכז גדול וחשוב באיטליה.

בולוניה בעת שספורנו התיישב בה הייתה מקום פורח ומשגשג, מבחינה יהודית וכללית כאחד. בעיר פעלה אוניברסיטה חשובה בה למדו תלמידים מכל אירופה; וגרו ופעלו בה המשפחות העשירות והמפורסמות בקרב יהודי איטליה. בעיר פעלו גדולי תורה כרבי יצחק יהושע לאטש, רבי אברהם בן משה הכהן ור' עזריה די רוסי.

יצויין כי יש מחכמי היהודים של בולוניה שהיו מורים באוניברסיטה, למשל רבי יעקב מאניטו היה מרצה לעברית ורפואה, ותוך כדי עבודתו באוניברסיטה עסק בתרגום מעברית ללטינית את חיבורי אריסטו עם פירושו אבן רושד.

בבולוניה כמו ברומא נטל ספורנו חלק פעיל בחיי הקהילה. הוא פעל כדיין בבית דינו של ר' אברהם ב"ר משה הכהן6 , ובין היתר השתתף, יזם וקידם את ייסוד בית הדפוס החשוב והמפורסם של בולוניה, שבו נדפסו כתבים של גדולי ההלכה והמחשבה היהודיים.

(אגב, לספורנו אכן הייתה ספרייה פרטית גדולה ומגוונת, שהכילה בין היתר גם אוצר נדיר של כתבי ידי מדרשיים).

בעת שהותו בבולוניה עסק ספורנו ברפואה באופן מעשי, וזכה למומחיות שזיכתה אותו בתואר "אביר הרופאים", תואר שהיה שמור לגדולי הרופאים שזכו להכרה מקצועית גם מצידם של בעלי ההשפעה באיטליה.

ספורנו אף הקים ישיבה בבולוניה ושמו כלמדן מופלג הלך והתפרסם, ובידינו מצויות מספר תשובות של רבי עובדיה בסוגיות הלכתיות שהסעירו את יהודי איטליה.

עדויות למעמדו ההלכתי הרם משומרות בתשובות הלכתיות מן אותה התקופה. הנה למשל דברים שכתב רבי מאיר קצנלנבוגן בשו"ת מהר"ם מפדובה7 : "גברא רבה ונהירא בוצינא דנהורא הוא הגאון הנודע שמו בשערים כמהר"ר עובדיה... איש ספורנו... ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו מגילת סתרים מעולפת ספירים ממולאים בתרשיש והם דברי אלקים חיים, ומאחורי הפרגוד שמעתי כי ממקום מעלתך יצאו נבעו המים ההם, וימתקו המים בפי והיו עלי כמים קרים לנפש עייפה".

גם רבני פירארה, העיר בה הוסמך לעסוק ברפואה, פונים אליו בשאלות ובתשובותיו איננו נרתע מלהטיף להם מוסר, למשל בראותו כי קיימת בקרבן הקלת ראש בהתייחסות אל פנייה לערכאות עכו"ם8 .

הנה כי כן, דמותו של ספורנו המבצבצת מבין קרעי המידע הביוגרפי שנשתמר אודותיו מגלה לנו דמות קלאסית של גדול תורה שהוא גם גדול מחשבה וגדול השכלה, דמות שאכן באה לביטוי ביצירתו הספרותית.

יצירתו הספרותית של ספורנו

הגותו המחשבתית של ספורנו, כפי שמסכם חיים שיין, מנסה ליצור סינתזה בין ישן וחדש, לייצר תשתית ממקורות היהדות שתאפשר את קליטת המחשבה המתחדשת בעידן הרנסנס, מבלי לערער את אמיתות העקרונות והאמונה המקודשים של היהדות ואדרבה לחזקן ולבצרן9 .

גולת הכותרת של יצירתו התורנית – הוא פירושו על התורה ולחלקים מהנ"ך. הפירוש הודפס לראשונה בוונציה בשנת שכ"ז, ובמקראות גדולות קהלות משה, אמסטרדם, תפ"ד-תפ"ז.

הפירוש זכה לאהדה רבה גם מעבר לגבולות איטליה. האבחנות הדקות, הרעיונות העמוקים המובעים על דרך הקיצור והתובנה הייחודית לספורנו – העמידו את פירושו לאורך ההיסטוריה של תלמוד התורה בקרב עם-ישראל בשורה אחת עם גדולי המפרשים לתורה, כמו: רבי סעדיה גאון, רש"י, רמב"ן, ראב"ע, רד"ק וחזקוני.

ואכן, הפירוש זכה לתפוצה ופופולריות רבה לאורך השנים כולן ונכנס לליבת הספרות התורנית, עד שאפילו בעלי הלכה רבים מסתמכים בפסיקותיהם על פירושו לתורה בספרות השאלות והתשובות העוסקות בענייני הלכה.

בפירושו משלב ספורנו פסוקים מן הנ"ך ומקפיד להסמיך את פירושו על מאמרי חז"ל. ידיעותיו הכלליות תופסות מקום נכבד בפירוש, וביטוי לכך אנו מוצאים בשילובם של עניינים הקשורים ברפואה, מדעי הטבע, היסטוריה, פילוסופיה, בוטנקיה וזאולוגיה לתוך גוף הפירוש10 .

אופיו של פירוש ספורנו לתורה

הפרשנות הפילוסופית למקרא החל מימי הביניים וכלה ברנסנס התנהלה בכמה ערוצים, הן מבחינת טיב הפרשנות והן מבחינת המסגרת הספרותית שבה נכתבה11 . מבחינת טיב הפרשנות הפילוסופית ניתן להצביע על שני אופנים עקרוניים של פירוש:

א. פרשנות אליגוריסטית-שכלתנית. פרשנות זו רואה ברובד הפשטני שלב ראשון בדרך לחשיפת המשמע הפנימי של הכתובים, ומשמע זה מלמד על אמיתות רעיוניות מופשטות בדרך כלל.

הדוגמא הקלאסית לפירושים שכאלו היא הפרשנות האלגורית שהתהוותה לספר שיר-השירים, שלפיה ה"דוד" ו"הרעיה" מסמלים בהתאמה את השכל הפועל והשכל הפרטי החפץ להידבק בו. בדרך זו נתחבר פירושו לתורה – האבוד לפי שעה - של ר' שם טוב אבן פלקירה, כפי שמלמדות המובאות ששרדו מפירוש זה בספר 'מקור חיים' לר' שמואל אבן צרצה. באותה קטגוריה ניצב גם פירושו האבוד של ר' דוד אבן ביליה, 'מאור עיניים'.

א. פרשנות לוגית-לשונית (המינוח המקצועי הוא: "לינגוויסטית"). פרשנות זו ניגשה בכלי אחר למקרא, שהוא תורת ההיגיון וניתוח השלכותיו על השפה העברית. (ר' יוסף אבן כספי, למשל, הוא מיצג מובהק לכיוון פרשני זה).

מבחינת המסגרת הספרותית של הפרשנות הפילוסופית למקרא ניתן להצביע על כמה סוגי כתיבה פרשנית:

א. הפירוש העקבי לפי פרשות השבוע או פרקי הספר, המפרש או דורש פרק פרק כמין חומר בהתאם לעקרונות הפילוסופיים. נציגים לסוג זה ניתן לראות בפירושו של ר' זרחיה בן שאלתיאל חן לספר איוב ובספר 'מגלה עמוקות' לר' שלמה אלקונסטנטין.

ב. המונוגראפיה הפילוסופית, שפרקיה סוקרים סוגיות מקראיות ומפרשים אותן. בדרך זו כתב הרמב"ם את 'מורה נבוכים', ובעקבותיו המשיכו הוגים רבים, כגון ר' לוי בן אברהם ב'לוית חן' (הנוסח הקצר בכתב-יד מינכן 85) ור' נסים ממרסי ב'מעשה נסים'.

ג. הדרשנות-המחשבתית הדגישה את הצד המוסרי המתחייב מן התפיסה השכלתנית הרואה בשלמות השכלית את האושר הסופי והנעלה המצפה לאדם. דוגמאות לספרי דרוש מחשבתיים ניתן לראות ב'מלמד התלמידים' לר' יעקב אנטולי, ובדרשותיו של ר' שם טוב בן יוסף אבן שם טוב על פרשיות התורה.

ד. לבסוף, יש להצביע על סוג נפוץ ביותר של פרשנות למקרא שהיא לא "פרשנות פילוסופית" אלא פרשנות תורנית מלאה, לא שיש לה זיקה חשובה ביותר לפרשנות פילוסופית. פרשנות זו היא פשטנית ועניינית לכתובים, אלא שהיא נכתבה על ידי הוגים פילוסופיים שיש להם מסגרת רעיונית-פילוסופית עצמאית, שהתבטאה בכתבים אחרים שהקדישו לעיונים מחשבתיים-פילוסופיים "טהורים".

פירושו לתורה של רבי עובדיה ספורנו שייך ככלל לסוג הרביעי. את דעותיו העיוניות הציע הספורנו בהרחבה ובשיטתיות בספרו 'אור עמים'. בפירושו על התורה התמקד ספורנו בפירוש התורה, אלא שבאמצעות התחקות קפדנית אחר מלותיו הקצרות בפירוש התורה ניתן לגלות את רישומי הדעות העיוניות גם בלבוש פרשני מובהק (דב שוורץ מציג מספר דוגמאות כאלו במאמרו, אליו ציינתי בהערת שוליים).

פירושו של ספורנו הוא אפוא פרשנות פנים-מקראית – כלומר הוא משתמש בשיטת פירוש שבה נעזר הפרשן רבות בציטוטים של מקורות אחרים בפירושו להוכחת הפירוש, לחיזוקו, להשוואה ולהנגדה. בניגוד לשיטת "המקרא מפרש את עצמו", שבה הפירוש למילה או למושג נמצא במקור אחר במקרא, שיטת הציטוטים תלויה בפעילות הפרשנית של הפרשן, החל מהחלטה פרשנית להשוות בין פסוקים ופרשיות ועד לציטוטים מהמקרא לשם תמיכה בפירוש או לשם הבהרתו. ואכן, פירושו של ספורנו מכיל אין ספור ציטוטים מהתורה, מהנ"ך ואף מספרות חז"ל12 .

חיבוריו הנוספים של ספורנו

להלן ספריו הנוספים של ספורנו שהם או דבר קיומם ידועים לנו:

פירוש למסכת אבות :

בנוסף לפירוש לתנ"ך, כתב הספורנו גם פירוש למסכת אבות. הפירוש נדפס לראשונה יחד עם פירוש הרמב"ם במחזור מנהג רומא, בבולוניה בשנים ש-ש"א.

הפירוש עוסק בעיקר ב"מעשה", שהרי מסכת אבות – ה"מילי דחסידותא" – היא מסכת שמלמדת את הדרכים להשגת מידת החסידות, זו המבטאת את הדרגה האולטימטיבית אליה בן האנוש אמור לשאוף.

ספר דקדוק עברי:

ספר שאבד מאיתנו, אך אנו שומעים עליו פרטים מתוך איגרת שכתב ספורנו לאחיו ר' חננאל, בה כותב: "ובכן אשחר פניך הפעם באגרת עברית ונצרית קשורה עם זאת אשר כתבתי להורות מעלת לשון הקודש על כל לשון ועם, שמתיה בראשית ספר דקדוק לשון עברי אשר חברתי פה עם פתרון נוצרי לבקשת המושל בוטסינאנו"13 .

ביאור שמונות היסודות לאוקלידס:

ספר שלא ראה את אור הדפוס וכתב היד שלו נשתמר (כתב יד פריס 435).

שאלות ותשובות:

בספר כתבי רבי עובדיה ספורנו מובאים מספר תשובות של ספורנו שנמצאו בכתבי יד.

שאלה אחת עוסקת בהגדרה של תלמיד חכם לצורך קבלת פטור ממסים; ובשאלה אחרת עוסק בוויכוח שבין הרב יחיאל טרבוט לבית הדין בשל רומא באשר לתוקף נישואיו של כהן עם אשה שנטען לגבה שהייתה גרושה ממומר. בית הדין של רומא התיר את האשה בעוד שבית דינו של הרב טרבוט אסר את האישה על בעלה כהן. כמו כן ספורנו נטל חלק בוויכוח הלכתי גדול באשר לתוקפם של קידושין שקידש ר' יצחק דנוטי אשכנזי את האשה חסה בת יעקב. האשה טענה שלא נתקדשה מעולם ואילו החתן הפגוע סירב לתת לה את הגט מספק שהיא מדרשה לו. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה שנחתמה אצל ר' חננאל, אחיו של רבי עובדיה ספורנו, והצדדים ביטלו את תביעותיהם ההדדיות14 .

עבודתו הפילוסופית של ספורנו: אור העמים

הספר "אור עמים", שהוא למעשה עבודתו הפילוסופית הכתובה היחידה של ספורנו, נדפס לראשונה בבולוניה בשנת 1537. מטרתו העיקרית היא לחזק את האמונה ולהציב מכשול כנגד הספקנות למיניה, וזאת באמצעות הצגת "קצת מופתים שכליים על יסודות החלק העיוני בתורת אלוקינו".

החיבור נחלק ל-15 חקירות קצרות וענייניות, בעלות מבנה הגיוני קבוע: בתחילת כל חקירה הוא מביא טענות הנובעות מטענות אריסטו, אחר כך מביא הוכחה הסותרת את דעתו של אריסטו, משיב לטענות ובסופו של דבר מביא ראיות מכתבי הקודש להיגד האמיתי הנכון.

החקירות למעשה עוסקות בשלושה נושאים יסודיים: 1. בריאה – חידוש או קדמות? 2. מהות האלקים (קדמוניות הבורא, אי גופניות האלקים, ייחוד הא-ל, ידיעת הא-ל ורצון הא-ל). האדם (ההשגחה על האדם, הנפש, המעשים הטובים והצלחת הנפש והאדם כתכלית האדם).

בסכום הדיון המכונה "כלל העולה" מתמצת ספורנו את המסקנות אליהן הגיע מתוך חקירותיו.

__

בכתיבת מאמר זה נעזרתי רבות בספרו של חיים שיין, אדם משפט וחברה בהגותו של רבי עובדיה ספורנו, "שערי-משפט", תשנ"ח.