בשלושת הפרקים הקודמים עסקנו בשלושה מדמויות ההוד של גדולי התורה וההלכה במפנה המאות ה-13 וה-14. במסגרת שלושת פרקים אלה עמדנו גם על מחלוקת השקפתית שהתקיימה בקרב יהודי פרובנס וספרד – היחס ללימודי הפילוסופיה. הרשב"א והרא"ש היו מתומכי החרם נגד לימוד פילוסופיה בגיל צעיר, ולעומת זאת המאירי היה ממתנגדי החרם (אם כי תמיכתו בלימודי הפילוסופיה הייתה אכן מסויגת).

בפרק זה נשלים את מבטנו ונעמוד על דמותו של גדול מחשבה בישראל, אחד מחשובי פרשני המקרא, שמצוי היה בקצה השני של הסקאלה בהיותו בעצמו אחד מחשובי הפילוסופים הבינלאומיים בזמנו, ואשר מחשבתו והגותו הפילוסופית אכן הייתה נתונה לביקורת ולהסתייגות1 . תפיסתו זו נבעה מהאמונה העמוקה שהפילוסופיה והאמונה לא רק שאינם סותרים זה לזה, אלא שביכולתה של הפילוסופיה כדי להעמיק את האמונה.

חכם חשוב זה הרי הוא הרלב"ג, ר' לוי בן גרשום, שהיה הוגה רב צדדי ודמות מרתקת ומיוחדת במינה בין חכמי המחשבה היהודית בימי הביניים ואחד ההוגים המקוריים ביותר.

גם מבחינת היקף כתיבתו היה הרלב"ג אחד ההוגים הפוריים והמגוונים ביותר בין הפילוסופים היהודים של ימי הביניים ואולי אף הפורה שבהם, וזאת למרות העובדה שחי רק חמישים ושש שנים בלבד! בנוסף לכך הוא היה רופא וגם איש מדע מעשי שהקדיש חלק גדול מחייו לתצפיות אסטרונומיות והתבסס עליהן בחיבור של לוחות אסטרונומיים חדשים, תורה אסטרונומית מקורית ואף המצאות יישומיות שימושיות, שבאו לידי שימוש במשך תקופה ארוכה.

בפרק זה, אפוא, נעמוד מעט על דמותו והגותו של חכם והוגה גדול זה.

קווים ביוגרפיים

ר' לוי בן גרשון נולד בשנת 1288 בעיר באניול שבדרום צרפת. בנעוריו התמסר ללימודי תורה והלכה, אך טרם הגיע לשנות הבגרות הכניסו אביו גם לעובי הקורה של הבעיות המדעיות של הימים ההם. לימודי קודש ולימודי חול נתמזגו בחינוכו בהרמוניה שלמה.

משפחתו של ר' לוי בן גרשון נמנתה על הציבור שהתנגד להחרמת המדעים. ציבור זה ישב בעיקר בפרובאנס, שם הייתה מלחמת הדעות שהתלקחה בעקבות הפילוסופיה של הרמב''ם חריפה פחות ממקומות אחרים. לכן בסוף המאה ה-‏13, לאחר מאתיים שנות פריחה תרבותית ומדינית של יהדות ספרד, עדיין הייתה בפרובאנס מסירות לטיפוח המדעים. שם קמו כמה מגדולי הרוח בקרב היהודים ומחו נגד מחרימי המדעים. אחד מהם היה ר' משה אבן תיבון, שתירגם לעברית את ה''יסודות'' של אוקלידס. אחר היה קלונמוס בן קלונימוס, שתרגם לעברית ספרי מדע ערביים חשובים, כגון חיבורי אבן סינא ואבן רושד. גם ר' גרשון, אבין של לוי, נמנה על חוג זה. לרוח חיבת המדעים ששררה בביתו הייתה השפעה רבה על לוי הצעיר, שהספיק לרכוש לעצמו ידיעות מקיפות במדעים חיצוניים קודם שהגיע לבגרות2 .

ימי חייו של רלב''ג היו מוקדשים לרפואה, שממנה התפרנס, וללימוד תורה וחקר המדעים. הוא הושפע ביותר מגדולי החכמה היהודים שחיו בימי הביניים, החל מר' אברהם בר חייא, עבור דרך ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע) וכלה, כמובן, בפילוסופיה של הרמב"ם. בספריו מופיע רלב''ג כפילוסוף מובהק הדן בסוגיות שונות מתוך היגיון חד וקר בעל נטיות אריסטוטליאניות מובהקות.

רלב''ג בילה את רוב ימיו באוויניון, מקום מושבם של האפיפיורים אז. בתקופתו יצאו גזירות קשות על יהודי צרפת, אך חייו של רלב''ג עצמו היו שקטים למדי ולא סבלו מהתהפוכות הללו. כאזרח של עיר האפיפיור ניצל מהזוועות של גזירת הרועים ב-‏1320. את שנותיו האחרונות בילה בפרפיניאן, שהייתה שייכת לארגוניה, חבל ספרדי שבו חיו היהודים בשקט יחסי מאתיים שנים נוספות. ב-‏1344 הלך לעולמו.

פרשן המקרא

הרלב"ג ידוע כפרשן מקרא חשוב, ופירושו מעטר את ה"מקראות הגדולות" המצוי בכל בית תורני בישראל לצד פירושי רש"י, ראב"ע ורמב"ן.

פירושו הוא פירוש רציף כמעט לכל התנ"ך, והוא הקדיש לחיבורו שנים רבות מחייו, כשלוש עשרה שנים. פירוש זה זכה לתפוצה רחבה ביותר ולמספר מהדורות3 , והם מן הספרים העבריים הראשונים שהובאו לדפוס.

הוא פיתח דרך פרשנית ייחודית ושוזר בפרשנותו מוסר השכל (=תועלות) העולה מהפסוקים. הפרשנות שלו מתקרבת בדרך כלל לפשט הפסוקים, ויש שהוא מסביר עניינים גם בדרך פילוסופית. בפירושו למקרא משלב הרלב"ג את הידע הנרחב שלו בפילוסופיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, אולם במיוחד בולט העיסוק הנרחב בתחום ההלכתי. בפירושו מנסה לחבר הרלב"ג בין מדרשי ההלכה ומסורת התורה שבעל פה לבין פשוטם של הפסוקים, וכן מקדיש מקום רב לפסיקת ההלכה4 .

באשר לחלק ההלכתי בפירושו, העיר הרב ברוך ורנר: "יש לדעת כי חומר הלכתי זה זכה לטיפול מיוחד על ידי הרלב"ג עצמו, בכך שחלקים נרחבים של התחום ההלכתי עברו עריכה נוספת וגובשו כ"מהדורה בתרא" המופיעה במקצת כתבי היד של החיבור... ולפיכך אינה מופיעה כלל בדפוסים הישנים, ובראשם דפוס ונציה ש"ז, אשר היה הדפוס המצוי בשנים עברו. עקב כך נוצר מצב שגם חכמי ישראל שעסקו בביאור הרלב"ג על התורה... לא הכירו את דבריו בענייננו, כמו גם את שאר התוספות הרבות המצויות בכתבי היד המכילים את נוסח "מהדורה בתרא" של החיבור"5 .

דרכו הייחודית בנויה כך שהוא מחלק בכל פעם מקבץ של פסוקים לשלוש חטיבות-משנה באופן מחזורי.

1. הפתיח מוקדש לביאור המילים, ובו ניתנת פרשנות מילולית קצרה למילים קשות.

2. לאחר מכן הוא מבאר את מקבץ הפסוקים באופן רחב וכולל יותר – בעצם הוא חוזר על פסוקי התורה בלשונו האישית.

3. ולבסוף מופיע החלק של התועלות היוצאות ממקבץ הפסוקים המפורש. התועלת אותה מעלה רלב"ג בסוף דבריו נחלקת בדרך כלל לשלושה נושאים – עניינים פילוסופיים, אתיקה והלכה.

בפירושו לספרים שמות ו-ויקרא הוסיף רלב"ג חלק מוסף הקרוי "שורשים", ובהם נקודות ציון הלכתיות לכל מצווה, על פי דיוק דברי הכתוב6 .

הנה דוגמה נאה לפרשנות הלכתית מקורית על הפסוק בספר שמות (י"ב, כ): "כל מחמצת לא תאכלו" – וכה מסביר הרלב"ג:

"רוצה לומר אפילו מה שיכנס בו החמץ על ידי תערובת לא תאכלו [כלומר, פסוק זה מלמד איסור אכילת תערובת חמץ], וזה הוא מה שכלל אותו במילת 'כל'. ואמנם המחמצת שזכר ראשונה [בפסוק הקודם - י"ב, י"ט : "כי כל אוכל מחמצת ונכרתה..."], אשר יהיה העונש על אכילתה כרת - היא בלי עירוב.

"כי ה'מחמצת' לא יאמר בסתם כי אם על מה שהוא ממנה בלא עירוב [כאשר כתובה המילה "מחמצת" הכוונה לחמץ ממש, לא דבר מאכל שעורב בו חמץ], ואולם יאמר על המעט בתערובת החמץ, כי אפשר בו שיחמיץ העיסה אשר יתערב בה בעבור החלק מן החמץ שיש בו; ולזה נכלל תערובת החמץ במלת 'כל' [תוספת המילה "כל מחמצת", שבפסוק י"ג אשר לא מופיעה בפסוק י"ב, היא זו שמרבה גם תערובת חמץ].

"והמשל בזה: שאם ציוה המלך שיצאו הרופאים מן העיר - לא יחויב מזה המאמר שיצא ממנה מי שיודע פעולה אחת או שתים ממלאכת הרפואה, כי כמו זה לא יקרא 'רופא' כי אם על המעט. אך אם אמר שיצא ממנה כל רופא – הנה יחויב שיצא ממנה כל מי שיש לו איזה הסתבכות שיהיה במלאכת הרפואה. כן כל מחמצת לא תאכלו - רוצה לומר אפילו מה שיכנס [ב] החמץ על ידי תערובת."

ואם הזכרנו את דרכו להפיק לקח מוסר ו"תועליות" מהעיון הפרשני שלו, הנה הוראה מוסרית שלומד האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש זצ"ל באחד ממאמריו מתוך דברי הרלב"ג: "כל אחד אשר נגע יראת ה' בלבו צריך לבחור להיות בסביבה של לטמד תורה ומקיימי מצוות... וכמו שכתב הרלב"ג ז"ל בעניין המחשבה, ש[היא] פועלת גם על הזולת, ואומר, שכאשר האדם הולך ברחוב ופתאום נפל במוחו רעיון טוב בעניין של תורה או מצווה או הנהגה טובה – הנה זה הוראה שפגש באיש לומד תורה שומר מצווה ומתנהג במידות טובות, דמי שנכנס בתוך ד' אמות שלו – מתעורר לטוב" (ספר המאמרים תש"ג, עמ' 91 – 92).

התכנית שלא יצאה לפועל

הייתה לו תוכנית מעניינת ומקורית לכתיבת ספרי הלכה: 'ספר המצוות' ו'ביאור המסכיות' הנכללות בששת הסדרים, אשר בהם חשב להשתמש בעקרונות לוגיים שיחליפו את י"ג המידות כדי לקשור את התורה שבעל פה לתורה שבכתב, ולהם הוא קרא 'מקומות'.

הוא לצערנו לא הספיק להשלים את תכניתו, אולם היא מעידה שהיה בקי גדול בהלכה ושהיה לו בה עניין רב, אלא שדחה את העיסוק בה לשלב מאוחר יותר בחייו ולא הספיק לבצע אותו. עם זאת, חלק ממפעלו ההלכתי משוקע בפירושו לתורה, הן בפתיחה לביאור לדברי התורה והן בפירושו השוטף לטקסטים, בעיקר בפירושו לספר ויקרא, וממנו אפשר ללמוד על אופיו של המפעל הזה. כמו כן, מתוך פירושו לתורה נודע כי כתב פירוש למסכת ברכות, אולם חיבור זה לא הגיע לידינו.

נוסף על כך הייתה לרלב"ג גם תכנית לפירוש פירושים של חז"ל על דרך הדרש וביאורים שנתנו חז"ל לשיר השירים, לתורה וגם לספרי מקרא אחרים, ולייחד לכך ספר בפני עצמו. גם תכנית זו לא יצאה אל הפועל. עם זאת, כאמור לעיל, מצויים בפירושיו למקרא, בייחוד בביאור לדברי התורה, לא מעט פירושים לדברי חז"ל.

מפעל חייו בפועל איננו אפוא מפעל החיים השלם שאותו חזה ושהיה אמור להתפרש גם אל ההלכה וגם אל דרשות חז"ל. אילו היה משלים את תכניותיו היה מפעל חייו גדול ורחב בהרבה מזה העומד לנגד עינינו. באופן מיוחד היה החלק המוקדש בו להלכה בולט יותר. מכאן שעל העוסק ברלב"ג והרוצה לעמוד על אישיותו, על רוחב השכלתו ויכולותיו – להביא בחשבון גם את התכניות הללו.

אינטלקטואל ומדען רב תחומי

הרלב"ג היה בקי בכל ענפי המדע של זמנו. הוא היה פילוסוף, מתמטיקאי, לוגיקן, אסטרונום ואסטרולוג, ובעיני אומות העולם הוא ידוע דווקא כאסטרונום וכמתמטיקאי יותר מאשר כפילוסוף וכתיאולוג7 .

הרלב''ג הכיר והוקיר את כתבי הרמב''ם ואת כתבי הראב''ע על התורה ועל האמונה, ובהיותו מאוחר להם, התייחס אל כתבים אלו בעבודתו. בעיקר התייחס הרלב''ג ל"מורה הנבוכים" של הרמב''ם ולפירוש הראב''ע לכתבי הקודש, וגם כאשר חלק עליהם, חלק להם כבוד והערכה. עם זאת, רלב"ג ראה את עצמו כאיש מדע וכפילוסוף עצמאי, שאינו תלמיד בלבד, אלא הוגה מקורי בזכות עצמו – (ועל ידי כך נעשה למבשרה של תקופה חדשה8 בתולדות הפילוסופיה היהודית) והרשה לעצמו לחלוק ובצורה נחרצת על דברי הרמב"ם בסוגיות שונות.

הוא עסק בפילוסופיה, ובמסגרת זאת הרלב"ג כתב "ביאורי-על" לפירושי אבן רשד לאריסטו והיקף פירושיו האלה הוא הרחב ביותר המצוי אצל הוגים יהודים בימי הביניים: חמישה עשר "ביאורי­-על".

הרלב"ג גם כתב כמה ספרים מקוריים במתמטיקה, שבהם עסק באריתמטיקה ובתורת המספרים, בגאומטריה ובטריגונומטריה. בספר "מעשה חושב" ישנו פרק מקורי העוסק בהוכחות קומבינטוריות, ופרק שיש בו הוכחות מוקדמות לאינדוקציה מתמטית. בלוגיקה תרומתו העיקרית היא בתורת ההיקשים, שבה טמונות השאלות של מתודת החקירה המדעית, הסקת המסקנות וההתקדמות בחקירה בצורה מדעית. השפעתו על תולדות הלוגיקה היהודית הייתה בעיקר באמצעות ביאורי־העל שלו לכתבי אבן רשד בלוגיקה, שיש לראות אותם כנדבך בתולדות הפילוסופיה הכללית ולאו דווקא בתולדות הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים.

תחום מפתיע נוסף שבו כתב הרלב"ג חיבור – הוא בתחום המוזיקה! לבקשת יליפ דה ויטרי (1291-­1361), שהיה אחד הקומפוזיטורים החשובים ביותר בתקופה ההיא, כתב הרלב"ג שנה לפני מותו, בשנת 1343, חיבור במוזיקה הקרוי De harmonids numeris. דה ויטרי קיבל את התפיסה הפיתגוראית שהמוזיקה היא ענף של המתמטיקה וראה במוזיקה 'מתמטיקה הניתנת לשמיעה'. בספר זה ענה הרלב"ג על שאלה של דה ויטרי בעניין המספרים ההרמוניים, שהייתה למעשה שאלה במתמטיקה, והוכיח בו משפט יסוד במדע המוזיקה. יש לראות בחיבור זה אפוא אחד מחיבוריו במתמטיקה.

"מלחמות השם"

את גולת הכותרת של כתביו יש לראות בספרו הפילוסופי­-התאולוגי, 'ספר מלחמות ה". בספר זה עסק הרלב"ג בחקירה פילוסופית עצמאית מתוך רצון לפתור בעצמו בעיות שנראו לו בלתי פתורות בתולדות הפילוסופיה עד זמנו. חקירתו בספר הזה נעשתה ברובה במתודה דיאלקטית או דיאפורמטית שפיתח בעצמו על יסודות הדיאלקטיקה האריסטוטלית, והוא הגיע למסקנות שראה בהן אמת בטוחה לגמרי, ובניסוח שבו ניסח את הדברים האלה: להשגת האמת 'באופן שלא ישאר בו ספק'.

נקודה מעניינת שכתב הרלב"ג בספרו זה, מלחמות ה', משמשת יסוד להארה חשובה בעקרון יסודי בעולמה של החסידות. אחד היסודות החשובים של משנת החסידות הוא שתכלית הבריאה היא להפוך את העולם הזה להיות לדירה לה', דבר שמתבצע על ידי קיום המצוות, שבאמצעות קיומן ממשיכים אור אלוקי לתוך העולם הגשמי.

הרבי מליובאוויטש זצ"ל מסביר (לקוטי שיחות, חלק ו, עמ' 19) שעל ידי המשכת אור אלוקי בתוך העולם הגשמי, באמצעות הנכחת הטרנסצנדנטי בתוך האימננטי, לא רק באה לידי ביטוי האינסופיות האמיתית האלוקית; אלא גם מתגלה רובד עמוק וחדש באמת האלוקית.

הנקודה האחרונה (שתכף נסביר אותה) מתבססת, כפי שמציין הרבי, על הגדרתו העמוקה של הרלב"ג הכותב בספרו מלחמת השם: "וזה מסגולת האמת, שהוא מסכים לעצמו מכל צד" (מאמר ו ספט"ו). כלומר, דבר שהוא אמיתי – במשמעות העמוקה והמלאה של המושג "אמת"– תקף בכל הנסיבות, בכל המצבים, בכל המקומות.

לכן, כאשר גם הנבראים הגשמיים מכירים וחשים את האלוקים, האמיתות האלוקית באה לביטוי העמוק שלה – שגם בעולם הגשמי האמת האלוקי תקפה באותה מידה כמו בעולמות הרוחניים.

מדען אמפירי

רלב"ג היה גם איש מדע מעשי שחקר תופעות בטבע בעצמו, איש של המדע האמפירי, וזאת תופעה נדירה למדי אצל פילוסופים בימי הביניים. הוא עשה ניסיונות בטבע, ומה שחשוב יותר, הקדיש חלק גדול מחייו לתצפיות בכוכבים כדי למדוד את הקוטר שלהם, את המרחקים ביניהם ואת הזוויות של ההתייחסות ביניהם. את התצפיות האלו תיעד בצורה מסודרת. על יסודן בנה, לבקשת הנוצרים שהכירו אותו ואשר עמם היה בקשר, לוחות אסטרונומיים חדשים מדויקים מאלו שהיו בידם, ותורה אסטרונומית מקורית ועצמאית, שאותה הציג בחלק הראשון של המאמר החמישי של 'ספר מלחמות ה".

בימיו היה הרלב"ג ידוע במיוחד כאסטרונום. הוא נחשב לאחד האסטרונומים החשובים והמקוריים ביותר בימי הביניים בכלל, לא רק בין היהודים אלא גם בין הנוצרים. הלוחות האסטרונומיים שהכין תורגמו ללטינית ולפרובנסלית, וזכו לפרסום רב.

שמו של רלב"ג נודע לתהילה כמחדש ומשכלל למכשיר המדידה ''מטה יעקב''. ''מטה יעקב'' הומצא, כנראה, על ידי היהודי יעקב בן מכיר. מכשיר זה בצורתו הפשוטה מכיל מקל ועליו לוח המאונך לו. הלוח יכול לנוע לאורכו של המקל. כשמקרבים לעין את קצה המקל כשהוא אופקי ומרחיקים או מקרבים את הלוח לעין עד שקצהו כמעט מסתיר את הכוכב אשר את רומו רוצים למדוד - יכולים לחשב את זווית הגובה על בסיס היחס של גודל הלוח למרחקו מן העין. החשוב שבין שכלוליו של רלב''ג הוא צירוף ''הלשכה האפלה'' (קאמרה אובסקורה) ל''מטה יעקב''. ''הלשכה האפלה'' היא תיבה, סגורה מכל צד, שאליה חודר אור דרך נקב קטנטן שבאחת מדפנותיה. המסתכל דרך הנקב אל תוך התיבה רואה על הדופן שמול הנקב תמונה אמיתית והפוכה של גוף הנמצא מחוץ לתיבה מול הדופן שבו נמצא הנקב. סגולה זו של ''הלשכה האפלה'' כבר הייתה, אמנם, ידועה לאוקלידס בתקופתו, אך רלב''ג היה הראשון שמצא לה שימוש מעשי. בעזרתה יכול היה להשוות את קוטר הירח לקוטר השמש ולמדוד את גודל ההתכסות בעת ליקוי החמה. ''הלשכה האפלה'' שימשה, אפוא, לרלב''ג, כמצלמה לכל דבר ועניין9 .

***

בפרק זה עמדנו אפוא על דמות של חכם פרובנסיאלי, מהמחנה שצידד בעד לימודי הפילוסופיה ככלי להעמקת האמונה, דמות של אחד מחשובי פרשני התורה, שהיה גם פילוסוף ומדען בינלאומי גדול, ודמותו הרב גונית מצטרף לפסיפס הנפלא ולעושר הגדול של חכמת מורי היהדות ומעבירי המסורת מדור לדור. בכך הושלמה לנו התמונה על מרחבי ההגות והיצירה היהודיים בשלהי המאה ה-13.10