מרכז התורה העלום באיטליה ובביזנטיון, וסיפורו של תוספות הרי"ד

בפרקי סידרה זו, המספרת את סיפורה של השתלשלות ומסירת התורה מדור לדור החל מחתימת התלמוד (תוך התמקדות בדמותם ופועלם של גדולי התורה מעתיקי השמועה אשר עמדו בראש המרכזים הללו), עמדנו עד כה על מרכזי התורה הגדולים שעמדו לעם ישראל – בספרד ובחצי האי האיברי; באשכנז ובצפון צרפת; ובפרובנס (היא דרום צרפת).

בפרק זה ניתן את לבנו למרכז תורה נוסף בישראל, הקדום יותר, שכמעט לא נותרו ממנו שרידי מידע בתקופה הנידונה – הלוא הוא מרכז התורה באיטליה ובביזנטיון. נפתח תחילה בסיפורה של קהילה קדומה זו, ולאחר מכן נתמקד בדמותו של אחד מגדולי התורה באיטליה בכלל, בן המאה ה-12, רבי ישעיה בן מאלי די טראני, מהיחידים1 מחכמי איטליה שתורתו, במלוא רוחבה, עומקה והדרה, הגיעה לידינו.

ההיסטוריה של יהדות איטליה על קצה המזלג

היהודים הגיעו לאיטליה עוד מימי בית שני ומימי החורבן. האסונות שהתרחשו בארץ ישראל אחרי המרד הגדול, ובעקבותיהם – הבאת שבויים יהודיים לרומי, הגדילה מאוד את האוכלוסייה היהודית. בין המאה ה-4 למאה ה-14 השתרשו היהודים בחלקים נרחבים באיטליה, וגם אם התפשטות הנצרות ברחבי איטליה הרעה את מצבם של היהודים, אולם באופן יחסי למקומות אחרים באירופה היה מצבם טוב.

אכן, במאה ה-9 החלה נדידה של יהודים מאיטליה למקומות אחרים באירופה. ככל הנראה הסיבה העיקרית לכך הייתה העובדה, שדרום איטליה, בה ישבו יהודים רבים, הפכה להיות במאות השביעית, השמינית והתשיעית מעין אזור "תווך". כלומר, אחרי שכבשו המוסלמים את רוב חופי הים התיכון ושלטו בו, פרצו לסיציליה ושלטו בה, פלשו לדרום איטליה ואיימו זמן מה גם על רומא – הפך האזור למעין תחום קרב שבתווך, בין האסלאם המתפרץ ובין עמי הגרמנים הנוצרים המתגוננים.

מסתבר אפוא שהנדידה לצפון אירופה נראתה בעיני יהודים רבים כהתרחקות ממקום סכנה, וכך צמחו להן במערב אירופה – צרפת ואשכנז – קהילות יהודיות שהלכו וגדלו, שגרעינן יצא למעשה מיהדות איטליה2 . ויש ידיים לדבר במסורת יהודי אשכנז: באיזור רינוס ידעו שמשפחות מכובדות במקום באו מלוקה שבאיטליה, כגון משפחת בני קלונימוס3 ; ומן המאה ה-12 נשתמרו דברי רבי יעקב, "רבנו תם", שאמר "כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטראנטו" (שתי ערים בדרום איטליה). וברור כי לא היה עושה ענק תורה זה פרפרזה זו לפסוק "כי מציון תורה ודבר ה' מירושלים" אלמלא המסורת שהייתה בידיו שתורת אבותיו היא בעצם יניקה מדרום איטליה4 .

תולדות לימוד התורה בדרום-איטליה

אמנם תולדות לימוד התורה וקורות הספרות הרבנית בדרום איטליה, בעיקר בין המאות ה-10 – ה-13, הם פרק נעלם בתולדות הרוח של עם ישראל, ואפשר לומר שמועטות ידיעותינו עד כדי קרבה לאפס5 . עם זאת, שרדו בידינו מקורות שונים המעידים בבירור על קיומה של שכבה למדנית רחבה לאורכה של רוב התקופה הביזנטית בדרום איטליה, וידועים לנו שמותיהם ומקצת תורתם של עשרות חכמי תורה שפעלו שם למן ראשית המאה ה- 106 .

יותר ויותר מתברר שיסודה הראשון של המסורת התורנית וההנהגתית של יהדות זו מעוגנת בתורתה של ארץ ישראל ובמנהגיה, ורק בשלבים מאוחרים יותר ומתוך התעצמות ממושכת, גבר בה היסוד הבבלי. חשיבותו של מרכז רוחני זה גדולה לא רק לעצמה, אלא גם כצינור מרכזי להעברת תורתה ומסורתה של ארץ ישראל למרכזי יצירה אחרים – ובעיקר אשכנז ופרובנס7 .

סביר להניח כי הקשר ההיסטורי עם מסורת ההלכה הבבלית הגאונית נוצר תחילה בתחום דרום איטליה וסיציליה, שקשרי הדואר והתרבות שלהם עם ארצות האסלאם דוברות הערבית טובים היו בהרבה מאלה של יושבי פנים יבשת אירופה, ואנו באמת יודעים על קשרים אישיים שנתקיימו בין חכמי דרום איטליה8 .

מקומו של מרכז התורה באיטליה בין מרכזי התורה האחרים

המאירי, בחיבורו המוקדש לעולם פרשנות ופסיקת ההלכה, אינו מזכיר את איטליה וחכמיה. מה סיבת התעלמות המאירי ממרכז תלמודי זה? הועלו מספר כיווני חשיבה:

ר"י טברסקי תולה את ההתעלמות של המאירי מהמרכז האיטלקי בכך שהוא לא מצא את האחידות וההמשכיות הנצרכים באפיון מרכז עצמאי. לגישתו, המאירי לא זיהה מאפיינים ייחודיים במרכז האיטלקי, לא מבחינת המתודולוגיה הלימודית של חכמיו, לא מבחינת המסורת הספרותית שעמדה לרשותם, ולא מבחינת ההגדרות הקונספטואליות בהם השתמשו9 .

רש"ז הבלין לעומת זאת מסביר תופעה זו בצורה קצת שונה. לדעתו, המאירי מזכיר רק את הגדולים והעיקריים שבחכמי ישראל, (מלבד חכמי פרובנס מהם הוא מונה שמות חכמים רבים), ועל כן לא ראה לנכון להזכיר את חכמי איטליה שהיו משניים בעיניו. לדעתו מעבר לעובדה שהמאירי לא זיהה באיטליה מרכז עצמאי, הוא אפילו לא זיהה חכמים איטלקיים שראוי להזכירם10 .

אולם ר"י תא שמע דוחה את הטענה שהמרכז האיטלקי היה משני ותלוי באחרים. לדבריו בוודאי שהייתה מסורת איטלקית ברורה ושונה מבחינה הלכתית ופרשנית, (וזאת למרות המיזוג הברור שעשה הרי"ד למסורת זו עם צורת הלימוד של בעלי התוספות). אלא שמרכזי התורה האחרים פשוט כמעט לא היו מודעים לעולם התורה של איטליה. דבר זה ניכר מכך, שבכל כתבי המאירי וחכמי פרובנס מחד או חכמי ספרד מאידך, אין שום אזכור ישיר לכתבי הרי"ד או לקודמיו, (מלבד ה"ערוך"), מהכרות ישירה11 .

רבי ישעיה די טראני – קווים ביוגרפיים

אחד מגדולי חכמי התורה שבאיטליה בכל הדורות והמפורסם שבהם – הוא רבי ישעיה בן מלי (עמנואל) די טראני (להלן: הרי"ד), בן המאה ה-12 13, שנודע בפוריותו הספרותית העצומה ובהשפעתו העמוקה על סביבתו, באיטליה כבשאר הארצות.

הרי"ד עסק בפרשנות התורה על כל גווניה – מביאור המקרא דרך פרשנות התלמוד כולו, ופסיקת הלכה. היקף יצירתו אדיר הוא לא רק במגוון הנושאים בהם עסק, אלא גם במספר הפעמים בו הוא דן בכל נושא. התוצר הסופי הוא פרשנות על הש"ס במספר מהדורות, כמו גם פסקים על הש"ס במספר מהדורות ושלשה קבצי תשובות.

תולדותיו כמעט אינם ידועים לנו, ומה שאנו יודעים הוא בעיקר ההד הקלוש שנשמע מהפרטים הביוגרפיים המועטים שפיזר פה ושם בכתביו.

כך, הרי"ד מצטט בדבריו פרשנים רבים הן מאיטליה והן מאשכנז, אך אין הוא אומר האם ציטוט זה הוא מכלי ראשון או שהיא מסורת שעברה אליו בדרכים אחרות. עם זאת, במספר תשובות שמפנה הרי"ד לרבי שמחה משפיירא, הוא חורג ממנהגו ומזכיר את שמו עם תוארים מרובים:

"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, אב לתורה ואומן האמונה, הישיש היקר כלפי מעלה, רבנו הגדול הרב ר' שמחה המשמח אלהים ואנשים, רבא דעמיה מדברנא דאומתיה הכלוא בבית ביסורי אהבה ממרקים עוון הדור, ובפנים הנראין ואינן רואין תזכה לפנים הרואין ואינן נראין עם בני עלייה דעיילין בלא בר. אדני הרב ראיתי דבריך ואורו עיני בהם ועמדתי עליהם, ואני איני כדיי ששלחתה אלי אבל כמצותך עלי נזדרזתי לכתוב לפני כבודך מה שדעת תלמידך נוטה ... ואני איני כמשיב על דברי ר' אלא אני מציע את אשר נראה לי בעיני בשר שבי ואדני חכם כמלאך האלהים ומבין דבר לאשורו ויכריע בכף הצדק..."13 .

על סמך תשובה זו ותשובה נוספת הפונה אף היא לרבנו שמחה עם תארי כבוד מרובים סביר לקבוע שהרי"ד הוא תלמידו של רבנו שמחה משפיירא שבאשכנז14 , כאחד מגדולי אשכנז מהם למד תורה במפנה המאות הי"ב והי"ג. בכתביו ניכרים גם קשריו המיוחדים עם רבי יצחק אור זרוע, ראש לחכמי אשכנז במחצית הראשונה של המאה ה-1315 .

קשר זה השפיע על דרך פרשנותו ואף תרם להחדרת המסורת הלימודית כמו גם מסורת הפסיקה האשכנזית למרכז הלימוד באיטליה. בספריו אנו מוצאים מוטיבים הדומים הן לדרך הפסק של בעלי התוספות האשכנזיים, והן לדרך הלימוד של בעלי התוספות הצרפתיים. אמנם לא ברור עד כמה ניתן לאפיין אותו כבעל תוספות ממש, אך גם אם אינו בעל תוספות קלאסי הרי שיש בו סממנים מובהקים להשפעה זו16 .

פועלו של הרי"ד

מבחינת פועלו של הרי"ד בחברה בולט הרבה יותר הרקע הביזנטי שלו. יש לא מספר תשובות הדנות בנושאים העולים מקהילות אלו. מעבר לתשובות לשאלות ספציפיות, אנו שומעים על כך שהרי"ד תיקן תקנות עבור קהילות אלו. כך למשל במקרה הבא בו מספר הרי"ד על כך שהגיעה לידיו הידיעה שברומניאה קיימת מקווה שיש בה בעיה כשרותית רצינית:

"הרגלו כל קהילות רומניאה אפילו קהל אחד שיטבלו כי אם בצחנת המרחצאות ורובם הם בעלי נדות, ובהיותי בתוכם וידעתי שאינן טובלות אחת מהן ואחד מקריטי צורבא מרבנן ובעל נפש נשא שם אשה והרגיל להטביל את אשתו וחברו עליה בנות הקהל לאמר כזה המנהג [הרע] (הרגו) את מנהג במקומינו כענין שעשו בנות סדום לאשתו של לוט וכשומעי ככה חרה אפי עליהם וקינטרתי אותם בחירופים ובגידופים ביותר אע"פ שהם גוותנים יותר מדאי, והם היו מפטפטים כנגדי כי השאיבה אינה אלא מדרבנן כאשר פירש רבי' הלל בסיפרא והנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, ונשאתי ונתתי עמהם עד שהודו וידעו שהיא מן התורה ונתקבצו כולם בכנסת הגדולה וגם כל הנשים נתקבצו בחצר בית הכנסת וקיבלו עליהם חרם גדול האנשים והנשים שלא יוסיפו עוד לעשות כדבר הרע הזה"17 .

הרי"ד ערך מסעות בערים שונות מחוץ לאיטליה, שבהן חיו קהילות יחסית קטנות של יהודים בלי סמכות תורנית בעל שיעור קומה. במסעות אלו היה הרי"ד, יחד עם הרבנים המקומיים, מתקן תקנות הלכתיות לביצור חומות הדת והיהדות. זו הייתה דרכם של חכמי אירופה העוברים דרך יוון, הבלקן ואיי הים – לתקן תקנות ולגדור גדרי הקהילות במקומות ההם, שלא היו גדולי תורה חיים בהם דרך קבע. לאחר שניסחו את התקנות הנדרשות, לפי פרצות המקום והזמן, היו נוהגים לצרף לחתימותיהם גם חתימות של חכמי המקום ולשוות אופי "משותף" לתקנותיהם, למען יעמדו ימים רבים.

וכך מתאר אחד ר' אלנתן ב"ר משה קלקיש מקושטא בספר שעודנו ספון בכתב יד: "ובעת אשר עלה במחשבת מורינו ורבי' הרב רבנא ישעיה הצדיק והחסיד זצוק"ל בעת נוסעו לצאת מקהילתנו, תיקן תקנות רבות לעם יוי להיות לו שם ותהלה בעצת הזקנים והחכמים והנבונים"18 .

הרי"ד גם ביקר בארץ ישראל, ובתשובה לשואל אנונימי שדן בנושא הלכתי שקשור לגבולות הארץ, הוא כותב לו לשואל, כי אילו ביקר בארץ היה נמנע מלכתוב את הדברים שהוא כתב... "ואני נסעתי מעכו והלכתי ממערב למזרח, והילכתי כל ארץ גליל... וסיבבתי מזרחה של ארץ ישראל על שפת הירדן, וסיבבתי גם דרומה של ארץ ישראל, ובאתי ולנתי באשקלון..."19 .

את עיקר השפעתו אנו רואים בחותם שהוא השאיר בעולם ההלכה והפרשנות. חותם זה ניכר בראש ובראשונה אצל חכמי איטליה. הרי"ד מהווה אבן פינה בכל הספרות האיטלקית מימיו ואילך – ספר שיבולי הלקט מזכירו יותר ממאתיים פעם, הריב"ן בפירוש לרי"ף מצטט אותו תדיר, בעל תניא רבתי מצטט ממנו פסקים רבים, וכמובן נכדו הריא"ז שכמעט ואין פסק הלכה שהוא אינו עומד מול זקנו.

אך השפעתו של הרי"ד אינה מצומצמת לאיטליה והיא פורצת את הגבולות הגיאוגרפיים:

באשכנז - הרי"ד היה מעורה ומקובל בחבורת בני דורו. הוא עמד עימהם בחליפת מכתבים; הם שלחו לו מהפסקים שלהם לביקורת; והוא הגיב על כל סעיף וסעיף ועל כל תג ותג. בין שאר החכמים האשכנזיים המושפעים מהרי"ד אפשר למנות את המהר"ם מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש, המצטטים את פירושי ופסקי הרי"ד בלא מעט מקרים.

בספרד – מצינו את הרשב"א מצטט מהרי"ד ועוד יותר ממנו הריטב"א הנותן מקום משמעותי לחידושי הרי"ד הוא הריטב"א, יתכן שהרי"ד חדר לספרד דרך צינור הרא"ש שהביא את המסורות עמו מאשכנז לצרפת, אך לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין20 .

ספרי הרי"ד

§ נימוקי החומש ונ"ך: הרי"ד כתב ביאור לתורה הנקרא "נימוקי החומש". עיקרו הוא דיון והרחבה בביאור רש"י לתורה ומיעוטו פרשנות עצמית. חיבור זו הוא רק חלק מפירוש הרי"ד על התורה שהיה רחב היקף הרבה יותר. בספר מוזכרים קבוצה גדולה של חכמי אשכנז, וככל הנראה ספר זה נכתב סמוך לחזרתו של הרי"ד מאשכנז.

הרי"ד כתב גם פירוש לנ"ך. פירוש זה מתמקד בביאור המילים, בו הוא מפרש את הפסוק תוך כדי שילוב ההסבר בתוך הפסוק.

§ הגדה של פסח: הרי"ד חיבר פירוש על ההגדה של פסח. עדות ראשונה לכך יש בדברי שבולי הלקט המצטט קטעים רבים מפירוש זה. בשנת תרנ"ו הודפס בקראקא פירוש להגדה שיוחס לרי"ד, על אף שברור כיום שאין פירוש זה לרי"ד, הרי שחלקים נרחבים ממנו מושתתים על ביאור הרי"ד להגדה. בשנת תשנ"ח הוציא לאור הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן את פירוש הרי"ד להגדה.

§ תוספות הרי"ד: הרי"ד כתב פירוש עיוני לתלמוד. אין מטרת פירוש זה לתת ביאור ראשוני לטקסט, אלא לבנות קומה נוספת המסייעת ללומד להבין את המסקנות וההשלכות העולות מהסוגיה ומהשוואתה לסוגיות אחרות. הרי"ד עצמו אינו מכנה, על פי רוב, את ספרו תוספות. במערכת ההפניות שלו הוא מפנה ל"מהדורות", או ל"קונטרסים". אולם כבר בתקופה סמוכה לכתיבת החיבור הוא התפרסם כ"תוספות הרי"ד".

הרי"ד כתב את תוספותיו על כל ששת סדרי המשנה והתלמוד, אולם רק חלק מהם הגיעו לידנו ואף הם בצורה מקוטעת בלבד. הרי"ד כתב תוספות אלו בארבע ולעיתים חמש מהדורות, אין מדובר בתיקונים קלים או בתוספת קטעים בודדים – מדובר על פירוש חדש העומד בפני עצמו, פירוש המנותק מהמהדורה הקודמת. ברבים מהקטעים חולק הרי"ד על מה שהוא עצמו כתב במהדורה מוקדמת יותר ומציע פירוש אלטרנטיבי לסוגיה.

§ פסקי הרי"ד: הרי"ד כתב חיבור מסכם לסוגיות הגמרא, וקרא לו פסקים. הרי"ד מצטט את דיוני הגמרא בהרחבה תוך כדי הסברים ובאורים, בחלקו חופף החיבור את הנאמר בתוספות ובחלקו הוא ביאור עצמאי המתמקד בפשט הסוגיה ברמה בסיסית יותר. חיבור זה מהווה תחליף לגמרא בכך שאפשר לקרוא אותו ללא קריאת הגמרא כלל ועיקר, ובכך דומים פסקי הרי"ד לחיבורו של רבנו חננאל. חיבור זה מקיף כמעט את כל סוגיות התלמוד (מלבד האגדות), ואינו מדלג גם על דיונים בעניינים הלכתיים שלא רלוונטיים בזמן הזה.

§ תשובות הרי"ד: בספר התשובות התקבצו 124 תשובות של הרי"ד לשאלות שהוא נשאל משואלים שונים מאיטליה, ביזנטיון ואשכנז. אין תשובות אלו עשויות מעור אחד חלקן ביאורים של סוגיות שונות שאינן בהכרח הלכתיות, כגון דיון בגמרא במגילה על טומאת שיר השירים, או בירור מי היו השוערים במקדש וכדומה; חלקן שאלות הלכתיות עליהן התבקש הרי"ד לחוות את דעתו; וחלקן תגובות לקונטרסים כתובים בהם ניסחו חכמים אחרים את דעתם והרי"ד מתייחס לדבריהם שלב אחר שלב21 .

§ ספר המכריע: בספר המכריע יש תשעים ושנים ערכים הדנים במגוון נושאים. בניגוד לספר התשובות שאין אדם מחפש לו קו מנחה, שכן הנושאים מוכתבים על ידי השואלים ולא על ידי הרי"ד, ספר המכריע נערך על ידי הרי"ד לא בעקבות שאלות אקראיות של שואלים, ועל כן חשוב למצוא לו קו מנחה ומטרה ברורה. אך על אף הרצון להגדיר את הספר קשה מאוד לספק תשובה חד משמעית לשאלה זו. הרי"ד עצמו אינו מגדיר בשום מקום לשם מה הוא כתב את הספר, אמנם ניתן להסיק משמו של הספר "המכריע" שמטרת הספר היא להכריע בהלכות מסופקות. גישה זו מקבלת חיזוק משמעותי מתיאור הספר על ידי נכדו הריא"ז "ודברי מורי זקני הרב וגבורתו הלא הם כתובים על ספר מלחמות ה', כי את מלחמות ה' הוא נלחם, הוא ספר המכריע"22 .

§ ספר הלקט: הרי"ד כתב ספר שהוא מכנה אותו בעשרות הפניות "ספר הלקט". לצערנו אבד הספר ואין לנו את היכולת לעמוד על טיבו המדויק, באופן כללי נראה שמדובר על ספר הדומה לספר התשובות בו דן הרי"ד בסוגיות שונות ומחווה את דעתו בפרשנות הסוגיה ובקביעת ההלכה.

עצמאותו הפסיקתית של הרי"ד

אחת מתשובותיו של הרי"ד מלמדת על תפיסתו עצמאית כפרשן וכפוסק. מתשובה בה מעיד על עצמו עדות אישית עולה כי המרות היחידה אותה מקבל הרי"ד היא מרות האמת העולה מהסוגיה, ותפקידו כפרשן הוא לפרש את הסוגיה ללא משוא פנים לאלו שפירשו אותה לפניו, וכך הוא כותב:

"אני מה שנראה לי להוכיח מתוך הספר אני כותב. ואל תחזיקוני בזה כזחוחי הלב, כי מכיר אני בעצמי שצפורנן של אותם הרבנים הראשונים הקדושים יפה מכרסן ולא לשומרי פתח בית מדרשם. אך זה יש כי כל דבר שאינו נראה לי מתוך הספר אי אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה. ואיני נמנע מלכתוב מה שנראה לי כי כך דרך התלמוד: לא נמנעו דרך אחרוני האמוראים מלדבר על הראשונים וגם על התנאים וכמה משניות סתרו מעיקרם וכמה דברי רבים בטלו ופסקו הלכה כיחיד. כל שכן שבדבר זה חולקים רבנים גדולים ויש לנו לתור ולחקור מתוך הספר הראיות ברורות ולראות כמי ההלכה נוטה, ואין בנו כח ודעת לשקול בפלס הרים מי גדול מחבירו. הילכך [=לכן] נניח הרבנים ההמה עליהם השלום בכבודם, ונחזור לבינת הספרים לראות להיכן הדיון נוטה"23 .

***

בפרק זה עמדנו במקצת על מרכז יהודי קדום ועל אחת מדמויות המופת בעולם התורה וההלכה שצמחה בתוכו של מרכז זה. כה אנו מקבלים מבט נוסף אל הוויית החיים התורנית של עמנו לדורותיו – שבכל קצות תבל, היכן שלא נתרכזה קהילה יהודית משמעותית, מיד צמח בו גם מרכז תורני תוסס, כי הלוא באמת, המשמעות היותר עמוקה ופנימית של המושג "חיים יהודיים" – הרי היא מתבטאת ב"חיים שיש בהם תורה ויראת שמים".