המהפכה שחולל רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים

מאמר זה עוסק בדמות מופת בהיסטוריה של מסירת התורה מדור לדור – הוא רבי יעקב, בנו השלישי וממשיך דרכו ההלכתי של הרא"ש. דמות זו, שממובן אישי הייתה אישיות צנועה ומופנמת ושסבלה עוני ומחסור, חוללה תמורה כבירה בעולם ההלכתי, עד שכל העולם העיוני ההלכתי עד ימינו מאורגן ומסודר על פי המיון שטבע ועל פי תבנית המבנה הפנימי שיצק לתוך ההלכה.

רבי יעקב – קווים ביוגרפיים לדמות עצומה וצנועה

רבי יעקב, "בעל הטורים", בנו השלישי של הרא"ש, נולד בגרמניה בעיר קלן, בערך בשנת 1269. בצעירותו למד בבית מדרשו של אביו הגדול, שם למד להכיר על בוריה את דרך הלימוד של בעלי התוספות וגם רכש לעצמו בקיאות במנהגי בית הכנסת והתפילה הנהוגים באשכנז1 .

בשנת 1303 ברח עם אביו מגרמניה ושהה עמו במסעו מגרמניה, דרך סוויאה ופרובנס, לברצלונה (שם היה נוכח בוויכוח הלכתי שהתקיים בין אביו לבין הרשב"א). כאשר העתיק הרא"ש את מושבו לטולידו – כדי לכהן כרבה של העיר וכראש בית מדרשה – רבי יעקב נשאר בברצלונה לעוד זמן מה.

רבי יעקב התגורר עם משפחתו בביתו של אחיו הבכור, ר' יחיאל, וממנו גם קיבל את כל מחסורו. באותה עת היה רבי יעקב תלמידו של אחיו הבכור, כשמדי פעם הוא שואל את אביו בכתב שאלות חמורות שעלו לו בלימודו.

כשנפטר ר' יחיאל, בא לגור אצל אביו בטולידו. את הזמן הזה ניצל להעמקת בקיאותו במנהגי אביו, אותם הקפיד לקיים בהקפדה יתירה, לעקוב אחר הליכותיו של אביו כרב ולהתייעץ עמו בשאלות הלכתיות מורכבות. הוא התפרנס בדוחק מהלוואת כספים ללא יהודים, אך פרנסתו הייתה דחוקה מאוד והכנסותיו זעומות, אך למרות דוחקו הרב לא הסכים לקבל שכר עבור עבודתו כרב הקהילה. הוא גם שימש באותה תקופה כדיין בבית דינו של ר' יוסף ן' קריספין בטולידו. בתקופת שהותו בה, רבי יעקב עקב היטב אחר מנהגיה של קהילת טולידו ותקנותיה.

רבי יעקב העמיד תלמידים הרבה והיה מגדולי מפיצי התורה בספרד – אך זאת לא על ידי פעילות פומבית מוחצנת, אלא על ידי פעילות ספרותית יוצרת ועשירה בתוך ביתו החבוי והצנוע. אפשר שדווקא אופיו הצנוע והמופנם הוא זה שהעניק לו את האפשרות להוציא מהכוח אל הפועל את מפעל האדירים שתכנן ולכתוב את היצירה המופלאה שכתב, "ארבעה טורים", זו שפתחה תקופה חדשה בתולדות ההלכה – ואשר חקקה את דמותו של מחברה בהיכל התהילה של גדולי ההלכה שבכל הדורות.

רבי יעקב הלך לעולמו בשנת 1343 לערך2 , אחרי חיים רווי סבל ומכאוב. את הייסורים שהיו מנת חלקו נשא באהבה והכנעה מתוך יראת אלוקים. הובא למנוחת עולמים ליד קבר אביו בטולידו, ביום י"ב תמוז.

רבי יעקב חיבר כצוואה לבניו איגרת מוסר מיוחדת, והיא משקפת את טוהר נפשו ואישיותו הגדולה במלוא זוהרה. כל אזהרה מאזהרותיו יסודה בהשקפת עולמו המוצקה, באמונתו ובביטחונו בה'. הוא ראה את תפקיד חייו ומטרתם בבניין פנימיותו של האדם, של עצמו ושל אחיו. "כל טורח שאתה טורח באדמה, בחרישה וזריעה, הוא כדי להוציא ממנה פירות. כן כל מה שאדם טורח בענייני גופו הוא כדי לקיים הנשמה ופרי מעשה כל היום עת בפילה, ופרי מעשה כל השבוע – יום השבת".

הרקע לחיבור היצירה הגדולה "ארבעה טורים"

היצירה הגדולה של רבי יעקב היא עיבוד מדעי-שיטתי וסיכום כל ההלכות שבתלמוד על פי מקורותיהן ועל פי כל מה שהצטבר בספרות ההלכה מימי הגאונים ועד לסוף תקופת בעלי התוספות.

כמה נקודות חשובות עומדות ברקע מפעלו הגדול של רבי יעקב:

1. הצורך בקודקס הלכתי מעודכן.

ניסיונו החשוב והייחודי של הרמב"ם להעמיד לרשות מערכת ההלכה ספר פסקים כולל ואחיד עורר, כזכור (מהפרק בו עסקנו ברמב"ם ובפועלו ההלכתי הכביר), את החשש הכבד שספר פסקים מסכם עלול להביא לניתוק ההלכה ממקורותיה ולהגבלת הפוסק להשתמש בכושר הכרעתו. זו הייתה תוצאת הכרעתו הסגנונית של הרמב"ם להשמיט את הדעות השונות ולהותיר רק את ההלכה הפסוקה הסופית.

ועובדה היא, שבמשך כשתי מאות שנים לא היה המשך לניסיונו של הרמב"ם. אכן, נעשו מגוון ניסויים לכתיבת ספרי הלכה פסוקה: לפי סדר מסכתות התלמוד, לפי סדר הנושאים הענייניים, לפי סדר המצוות, לפי סדר ימות השבוע ואפילו לפי סדר המאורעות שבחיי האדם. אולם המכנה המשותף לכלל חיבורים אלו הוא שהם לא מילאו אחר הדרישות של חיבור הלכה מסכם וכולל (חיבור של קודיפיקציה) – כלומר, חיבור כזה שהוא נוח לעיון בלשונו הפשוטה, קל לשימוש ובנוי כך שיהיה קל להתמצא במרחביו, ברור וחד משמעי בפסיקתו, ומקיף את כל ההלכה הנוהגת3 .

מצב זה עורר צורך חיוני ודחוף למציאת צורה מתאימה לספר פסיקה הלכתי מאחד ומאורגן ("קודקס" הלכתי). אך לא היה זה הגורם היחיד.

2. מיצוי וסיכום הצד ההלכתי שביצירה התוספותית הענפה.

גם מאתיים וחמישים שנות היצירה ה"תוספות"ית, רבת הכמות והאיכות, הכריחו שקודקס הלכתי כי ייכתב – יהא חייב להתייחס ברצינות לתורתם העצומה של בעלי התוספות, שאף כי מגמתה העיקרית הייתה עיונית, היו בה יסודות הלכתיים כה רבים וכה חשובים שכל דיין ופוסק מחויב להתחשב בהם בבואו לדון דין לאמיתו.

תורתם של בעלי התוספות יצרה אתגר כפול – כי בנוסף להיקף העצום, יצירתם מאופיינת בפיזור יתר של פסקי דינים והלכות בתוך ים של חידושים ורעיונות, ודבר זה הכביד במידה רבה מאוד על מציאת הדין, בגלל קשיי ההתמצאות באוצר הגדול והמפוזר הזה שבכל כרכי הש"ס.

3. מיצוי וסיכום היצירה ההלכתית הענפה שבספרד

במרכז הגדול שבספרד הגיעה היצירה ההלכתית לאחד משיאיה הגדולים בתחום הפירושים, החידושים והשאלות ותשובות – ביצירותיהם של אישים כמו רבי מאיר הוי אבולעפיה (הרמ"ה), הרמב"ן, הרשב"א ואחרים. וכרבות המחברים והמשיבים הגדולים – רבו החילוקים והבדלי ההכרעות. וגם כאן נערם בפי פוסק ההלכה אוצרות הלכה נרחבים ועשירים.

4. הצורך בתיאום ותשתית הכרעתית בין פסיקות שני מרכזי היהדות הגדולים

כמה מחכמי ההלכה כבר החלו לעשות עבודת תיאום ותשתית להכרעה בחילוקי הדעות שבין שני מרכזי ההלכה באשכנז וצרפת בספרד. הרא"ש הכניס לספרו "פסקי הרא"ש" סיכום הלכתי כמעט שלם של דיוני בעלי התוספות והרבה מאוד מתורת רבו מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם דבריהם של הגאונים וחכמי ספרד הראשונים – בעיקר הרי"ף – והכריע בין הדעות השונות4 .

אבל עדיין המלאכה שנותרה – רבה הייתה. דעות רבות של חכמי ההלכה, במיוחד מאלה שהיו סמוך לזמנו ובזמנו, לא הוזכרו בדברי הרא"ש אלא במעט, וגם נתחדשו דינים רבים על ידי הרא"ש עצמו. כמו כן, סידור פסקי הרא"ש לפי סדרי המסכתות והפסיקה אגב הדיון התלמודי – הקשו על המעיין למצוא את הדין המבוקש.

כל אלה הגבירו מעוד בחינה את הצורך לחיבור ספר פסיקה כולל ומסכם, שיהלום צרכים אלה.

5. הגורמים החיצוניים – מצוק העיתים ושבר הפזורה

באותה תקופה מצוקת העיתים ליהדות וליהודים הכבידה על הלימוד בכלל ועל לימוד הגמרא, הדורש זמן מרובה, בפרט. הבורות התפשטה לא רק בשכבות העם הרחבות אלא גם בקרב המנהיגים הרוחניים, ואף בין הרבנים והדיינים ניכר חוסר ידע משמעותי.

רבי יעקב עצמו בהקדמתו לספר הטורים כותב:

"ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו... נשתבשו הסברות וגדלה המחלוקת ורבו הדעות, ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונו, עדי כי רבים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו.

"על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אומרים... ואחברה ספר בעניין איסור והיתר ושאר כל הדברים הצריכין בזמן הזה".

אלו היו חלק מהמוטיבציות המרכזיות שהניעו את רבי יעקב לרכז את חייו למען המפעל הגדול של חיבור ספר הלכתי שיהלום את כלל הצרכים הללו.

המחשבה על חיבור הספר

המחשבה על חיבור הספר עלתה בליבו של רבי יעקב עוד בשנות נעוריו. בהקדמותיו לטור אורח-חיים ויורה-דעה הוא מכנה את עצמו צעיר לימים – כינוי שאינו תואם בשום אופן את גילו באותה העת (שכן אחר פטירת אביו הרא"ש היה כבן ששים), והכינוי צעיר לימים מתייחס לזמן שבו החליט רבי יעקב על חיבור ספר ההלכה5 .

אולם, ההכנות הדרושות למלאכה כבירה כזאת היו כה מקיפות, והן צריכות כל כך הרבה זמן, עד אשר רק בגיל ששים יכול היה לגשת להוציא את מחשבתו אל הפועל. כך, בטרם ניגש לחיבור הטורים, העתיק לעצמו קטעים שלמים מתוך יצירתו הגדולה של אביו. אלא שפסקיו של אביו לא היו שקופים במידה מספקת כדי שיוכל לשבצם כמות שהם בחיבורו. רבי יעקב היה צריך תחילה לעבד עיבוד שיטתי של החומר, וזאת באמצעות הכנת תקצירים להלכות הרא"ש. התוצאה הסופית – ארבעת הטורים – היא אפוא פרי של עבודת איסוף שקדנית רבת שנים.

המטרה המרכזית שעמדה לנגד עיניו של רבי יעקב הייתה: להוציא מתחת ידו ספר הלכה שימושי אשר ידריך את היהודי בהליכותיו יום יום, ולא ניסה ללכת בדרכו של הרמב"ם אשר עיצב את ספר ההלכה שלו גם לספר הלימוד המרכזי. משום כך הוא מדלג בצורה עקרונית על כל ההלכות שאין להן משמעות מעשית לחיי היהודים בזמן הזה.

המעבר הרעיוני מאשכנז לספרד

אמנם רבי יעקב גדל באשכנז על דרך הלימוד - החריפה מחד וה"מקומית" מאידך - של בעלי התוספות. שם גם הכיר את ספרי ההלכה הכתובים בסגנון של הראבי"ה (רבי אליעזר בן רבי יואל הלוי) או של רבי יצחק אור זרוע.

אולם בהיותו בספרד התקרב לדרכם של הרמב"ם ושל הרשב"א, החותרת לתפיסה מדעית שיטתית, וזו התחבבה עליו במידה כזאת עד כי ניתן לומר שבמרוצת הזמן התרחק לחלוטין מדרך לימודם של בעלי התוספות6 .

אחד הביטויים המובהקים להתקרבות זאת קשורה למפעל העריכה הגדול שביצע בכתבי אביו. כפי שציינו בהרחבה בפרק שעסק ברא"ש, לא היה מנהגם של גדולי אשכנז לשמור את התשובות ההלכתיות שכתבו לשואליהם, וזאת מתוך האמונה באופי המקומי של פסיקת ההלכה בהתחשב בנסיבות ובמנהגות כל מקום לפי עניינו. כך נהג גם הרא"ש, שלא הקפיד לאסוף תשובותיו ושאכן כמעט לא נותרו בידינו תשובות מהפרק האשכנזי בחייו.

שו"ת הרא"ש בנוי בצורה מיוחדת למדי, ערוך לעומק, מסודר לפי "כללים" מוגדרים, והתשובות שבו מקוטעות וסדורות לפי נושאים. "איני מכיר", כותב ר"י תא שמע, "עוד אוסף תשובות מימי הביניים, בדפוס או בכתב יד, המסודר בסדר נושאים עקיב כל כך, שבו קוטעו התשובות כדי להתאימן לסדר העריכה"7 .

את עבודת העריכה הגדולה הזאת ביצע רבי יעקב, בנו ויורשו הרוחני של הרא"ש, שהכין כרך מיוחד זה של שו"ת כעוד צעד, אחד מני רבים כפי שכבר ציינו, בהנחת התשתית ליצירתו המונומנטלית, ספר "ארבעה טורים".

רבי יעקב ערך גם את "קיצור פסקי הרא"ש" בו סיכם בקצרה, ללא דיונים וללא ציוני מקורות, את "פסקי הרא"ש" השלם והמורכב יותר שכתב אביו – וזאת כצעד מכין בדרך הארוכה לחיבור ספר ה"טורים". "ניתן להבחין בעליל בדמיון הבסיסי בין מלאכה זו לבין עבודת העריכה המסובכת שעשה בתשובות הרא"ש, שאף היא נועדה להקל על השימוש בקובץ כמקור מעשי וכספר עזר להכנת ספר ה"טורים""8 .

אך עם מסירותו הרבה ומחויבותו העמוקה לתורת אביו, כפי שאלו מתבטאים במלאכת חיים של עריכה ותמצות כפי שעמדנו בקצרה במשפטים הקודמים, שינה רבי יעקב את אופי לימוד ההלכה מן הקצה לקצה. זאת, כפי שציינו לעיל בריש סעיף זה, תוך שהוא מבכר את גישת הלימוד הספרדית הקלאסית על פני זו האשכנזית שעל ברכיה גדל. כעת, לא זו בלבד שהרא"ש היה עסוק בשימור תשובות אביו ועריכתן – היפך המושרש עמוקות באשכנז מתוך הכיבוד הקנאי של העצמאות הפסיקתית הקהילתית, הוא גם הפך אותן לבסיס ולקרש קפיצה ליצירת קודקס מרכזי, סמכותי ומקיף של ההלכה. דבר כזה לא היה עולה על הדעת בצרפת או בגרמניה, אך תאם להפליא את צורת הלימוד הספרדית.

העיקר הוא כנראה קבלת העיקרון הספרדי בהכרה בסמכות הפסיקה המרכזית לקהילות שונות. יחד עם זאת, רבי יעקב לא השיל מעליו את העולם ההלכתי התורני שינק באשכנז, אלא שילב ומיזג את אותו עולם מפלא וכביר. כך למשלהוא נמנע ממתן פסק חד משמעי לגמרי, אלא הוא מציין דעות שונות ומנוגדות בטרם הציע את הכרעתו9 .

המבנה של "ארבעה טורים"

אן הספר "ארבעה טורים" יש להקביל ליצירה ההלכתית המונומנטלית של הרמב"ם: "משנה תורה". כשם שהמשנה-תורה הוא מעשה אומן מגובש ומלוטש המהווה ללא שום ספק הישג שאין למעלה ממנו מן הבחינה הספרותית, כך מהווים ה"טורים" של רבי יעקב ללא ספק פריצת דרך כבירה.

סידרת ארבעה טורים

מוצלחת ביותר היא החלוקה שרבי יעקב חילק את חיבורו – לארבעה חלקים עיקריים, אותם כינה: "ארבעה טורים", על שם ארבעת הטורים שהיו בחושן המשפט שנשא אהרון הכהן על ליבו10 . חלוקה זו לארבעה חלקים, שאותה הנהיג לראשונה רבי יעקב, הייתה במרוצת הזמן לבעלת חשיבות מכרעת. לא זו בלבד שרבי יוסף קארו חיבר את השולחן-ערוך במתכונת זו – אלא כל ספרות השאלות והתשובות וכל ספרי ההלכות החל במאה ה-17 – נערכו על יסוד החלוקה הקטגוריאלית הפנימית של ההלכה הזו, אותה מיין וקיטלג רבי יעקב.

כל "טור" מחולק לכמה וכמה חלקים (הקרואים "הלכות") ול"סימנים" (פרקים)11 .

אלה שמות ארבעת הטורים ונושאיהם העיקריים:

1. אורח חיים – "וקראתיו אורח חיים כי ממנו תוצאות חיים".

טור זה עוסק בהלכות הקשורות לחיי היום-יום של היהודי, ויש לו שלושה תחומים עיקריים:

· סדר היום ובו הוראות כיצד על האדם להתנהג מרגע שהוא קם ממיטתו ועד שהוא שוכב לישון. לתחום זה שייכות, לדוגמה, הלכות ברכות ותפילה, הלכות תפילין וציצית.

· הלכות שבת, כגון דיני קידוש ול"ט אבות מלאכות.

· הלכות חג ומועד, כגון הלכות פסח והלכות תשעה באב.

2. יורה דעה – "להורות את בני ישראל המותר והאסור, וקראתיו: יורה דעה, כי הוא יורה דעה ויבין שמועה".

טור זה כולל דיני איסור והיתר שאינם נכנסים למסגרת של זמן, כגון הלכות שחיטה, מאכלות אסורים, נידה ומקוואות, נדרים ושבועות, אבלות.

3. אבן העזר – "והטור השלישי: אבן העזר, שם עשיתי לאדם עזר כנגדו... וקראתיו אבן העזר יען כי הוא להועיל גם לעזר".

טור זה דן בדיני המשפחה שבמשפט העברי ובדיני האישות וכולל הלכות פרייה ורבייה, קידושין, כתובה וגיטין12 .

4. חושן משפט – "וקראתיו חושן המשפט ואתן אל חושן המשפט האורים והתומים, יען כי נדרש לכל שואל להיות עיני מאירים, ולהיות מפתח שפתיו ישרים ותמימים".

טור זה כולל את הרבו המכריע של המשפט האזרחי, וכן חלקים מסוימים מתוך המשפט הפלילי. הוא עוסק בסדרי הדין, דיני ממונות ונזיקין, וכולל הלכות דיינים, עדות, הלוואות, מקח וממכר, גניבה וגזילה וחובל בחברו.

הייחודיות והחדשנות של ארבעת ה"טורים"

רבי יעקב נוקט אפוא שיטה עצמאית לחלוטין בסידור החומר ההלכתי, כך בכל טור וטור מטוריו, כך בניסוח שמות חדשים לסימנים ובעריכת נושאי ה"הלכות" החדשים.

בריכוז ההלכות השונות ובגיבושן לתוך מבנה ענייני – רבי יעקב אינו נצמד לסדר המצוות שבתורה (כדרך שהתאמץ הרמב"ם בכל כוחו), וזאת משום הערך של נוחות ושימושיות שבגישתו של רבי יעקב.

לדוגמה: הרמב"ם פותח את הלכות מערכת המשפט העברי בדיני עונשין, ומגיע רק בסוף אל סדרי המשפט ודיני השופטים. לעומת רבי יעקב מעמיד את סדרי המשפט בראש ואת דיני העונשין באחרונה – כפי שהדבר מתחייב מן הבחינה העניינית.

רבי יעקב אף מקפיד לציין תמיד את המקור אשר ממנו שאב את פסקיו, והוא קולט בחיבורו גם פסקים העומדים בניגוד לפסקיהם של גדולי הפוסקים האחרונים13 .

ספר הטורים מתייחד אפוא בריכוז כלל החומר ההלכתי הנוהג למעשה, בצורה נוחה ומסדרות, כשהוא מחולק וממוין לפני נושאים ברורים ועניינים מתחומים; ועל כולנה – עלה בידי בעל הטורים למצוא את שביל הביניים בין חיבור ספר פסקים לבין ספר הלכות. הוא מביא את הדעות השונות של גדולי הראשונים בפרטיה של ההלכה, ויחד עם זאת קובע במישרין או בעקיפין כיצד להכריע בין חילוקי דעות אלו.

ארבעת הטורים נתקבלו עד מהרה בחלק ניכר מתפוצות היהדות. אמנם חלק מיהדות ארצות המזרח המשיך לראות במשנה תורה לרמב"ם את ספר הפסקים המחייב, אבל המרכזים היהודיים שבארצות המערב פסקו לפי ספר הטורים.

על תפוצתו הרבה של ספר הטורים תוכיח העובדה שהוא זכה להיות הספר הערבי השני שהופיע בדפוס – שעה שספרי הלכות ופסקים רבים נשאר גנוזים בכתבי יד במשך מאות בשנים; וכמובן גם העובדה שציינו לעיל שהמסגרת הקטגוריאלית שטבע רבי יעקב הפכה למסגרת הבסיסית לארגון ההלכה מאז ועד היום.