מה אפשר לעשות עם חצי שקל? בימינו, חצי שקל הוא סכום די פעוט וכמעט לא ניתן לרכוש עמו דבר. אך בימי בית המקדש היה זה סכום נחשב יותר, ובכל שנה הייתה מתקיימת מגבית ציבורית בה כל משתתף היה נותן לא יותר ולא פחות מחצי שקל.

מדוע דווקא חצי שקל? ומה עשו עם הכסף? על כך ועוד במאמר שלפניכם.

הציווי

בספר שמות1 אנו מוצאים את הציווי האלוקי למשה כי כל גבר יהודי מבן עשרים שנה ומעלה יתן מחצית שקל. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם."

בכל פעם שמשה רבינו ירצה לדעת את מספר היהודים הראויים להתגייס לצבא, הוא יערוך מגבית של חצאי שקלים ויספור את המטבעות. אל לו לספור את העם באמצעות מפקד אוכלוסין רגיל שכן הדבר עלול להביא מגיפה חלילה על בני-ישראל.

הכסף שיצטבר ישמש לרכישת קורבנות הציבור שיועלו על המזבח.

המגבית הראשונה והמגבית השנתית

המגבית הראשונה שנערכה בדרך זו הייתה זמן קצר לאחר חטא העגל. כעונש על החטא פרצה מגיפה שהרגה יהודים רבים, ובורא העולם ביקש ממשה לספור את העם כדי לדעת כמה נותרו בחיים ולהפגין את אהבתו אליהם2 .

בתקופת בית המקדש, הייתה נערכת מגבית שנתית בה כל יהודי נתן מחצית שקל.

כיצד נערכה המגבית

בראש3 חודש אדר היו יוצאים שלוחי בית דין עם תזכורות על המגבית הקרובה. בט"ו באדר הייתה נפתחת המגבית באופן רשמי, כאשר בכל עיר ועיר יושבים גזברים עם שתי קופסאות: אחת שימשה לחציי השקלים של אותה שנה, והשניה עבור אלו שלא נתנו מחצית השקל בשנה שעברה.

שליחים מיוחדים הביאו את הכסף לבית המקדש, שם הוא הונח בחדר נעול. שלוש פעמים בשנה היו פותחים את החדר ומוציאים בטקס רב רושם סכום מספיק לצורכי בית המקדש.

בנוסף לקניית הקורבנות שהועלו על המזבח בשם כל העם, שימש הכסף לתשלום משכורות ולצורכי תחזוקה של בית המקדש.

זכר למחצית השקל בימינו

למרות שכל עוד ובית המקדש לא נבנה בירושלים אין צורך לגייס כספים עבור הקורבנות השונים, גם בימינו אנו מקיימים זכר לאותה מגבית שנתית, בשתי דרכים:

א. נהוג לתרום לצדקה לפני חג הפורים שלושה מטבעות של חצי שקל. המנהג הנפוץ הוא לתת בכל מקום חצי מהמטבע המקומי – כמו חצי דולר, חצי שקל, יורו וכדומה.

ב. בשבת לפני ראש חודש אדר (אדר ב' בשנה מעוברת), קוראים בבית הכנסת חלק מפרשת כי תשא העוסק במצוות מחצית השקל.

מחצית השקל ככפרת עוונות

בפסוק נאמר כי תרומת מחצית השקל תהיה "כופר נפש" ותכפר על חטאי בני-ישראל. המדרש מספר שכשמשה שמע זאת, הוא נרתע לאחוריו ואמר: האם קיים סכום כסף בעולם שניתן לתת ככפרה על הנפש? השיב לו הקדוש ברוך הוא "איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחן." הוא גם הראה לו מטבע של אש ואמר לו "כזה יתנו."

על אלו חטאים כיפרה מחצית השקל?

חטא העגל: כאמור, המגבית הראשונה נערכה זמן קצר לאחר חטא העגל ונתינת המטבעות שימשה לכפרה על עוון חמור זה.

במדרש4 אף הובא רמז לקשר בין המטבע לחטא העגל – בני ישראל חטאו בחצי היום, ולפיכך היה עליהם להביא חצי שקל. לפי דיעה אחרת במדרש מחצית השקל – שהייתה במשקל עשר 'גרה' – כיפרה על העובדה שהיהודים עברו על עשרת הדיברות.

מכירת יוסף: כשאחיו של יוסף מכרו אותו לעבד, כל אחד מהם קיבל חלק מהתשלום. מחצית השקל נועדה לכפר על חטא זה5 .

כפרה כללית: על פי פשטות הדברים, הכסף שימש להבאת קורבנות הציבור במזבח ושימש ככפרה כללית עבור העם.

מסר לחיים – כל אחד הוא רק חצי

הציווי האלוקי אומר כי על כל אחד לתת חצי שקל. אולם אם נבדוק שוב את הטקסט נגלה כי למעשה השקל המקראי הכיל כמות של עשרים גרה, והתורה מציינת במפורש כי יש לתת משקל של עשר גרה.

מדוע אם כן נאמר כי יש לתת מחצית שקל? הדבר נועד להזכיר לכולנו את חשיבות אחדות עם ישראל כולו וכן את הקשר עם בורא העולם.

לבד, אנחנו רק חצי. עם יהודי נוסף, ועם בורא העולם, אנו שלמים6 .