שאלה:

אני יודע שיהודי צריך כל הזמן להיות בשמחה, אבל כשאני מסתכל על עצמי ועל חיי, אינני רואה כל סיבה טובה להיות מאושר. להיפך, יש לי הרבה סיבות להרגיש אומלל. האם אני אמור לשנות את מצב-הרוח שלי בלחיצת כפתור?

תשובה:

כן, אנו עומדים בפני כמה אתגרים כבדים בחיים, והרגשת ייאוש היא דבר מובן. אך אנו יכולים לשנות את מצבנו. אושר הוא אף פעם לא מחוץ להישג ידינו.

זאת משום שאושר הוא המצב האנושי הטבעי. רק הסתכל על ילד קטן. הוא לא למד שיעורים בהשקפת חיים, והוא גם לא צריך סיבה להיות מאושר. הוא צריך סיבה להיות עצוב. אם ילד בוכה, אנו שואלים "מה קרה"? אם ילד צוחק, משחק ורוקד מסביב לחדר, אנו לא שואלים אותו "מה קרה? מדוע אתה מאושר?" ילד הוא מאושר בדרך כלל. זוהי ברירת המחדל. אם הם לא מאושרים, אזי יש לכך סיבה, כמו למשל צורך בהחלפת החיתול, רעב, צמא, עייפות או רצון לתשומת לב, או אולי הוא אחרי ברית מילה. אך כל זמן ששום דבר לא קרה, הילד הוא מאושר ללא כל סיבה.

באיזשהו שלב דברים משתנים. אנחנו מתבגרים והופכים תובעניים יותר, קשה לספק אותנו, ואנחנו מאבדים את שביעות הרצון הילדותית שלנו. ככל שאנו נהיים יותר תשושים מאכזבות החיים, אנו מרגישים שאנו זקוקים לסיבות כדי להיות מאושרים. אם אתה רואה מבוגר מטייל כשחיוך על פניו, אתה שואל: "מה עובר עליך, למה אתה מחייך?"

ההבדל הוא, שילד אינו מודע לעצמו. ילדים הם חופשיים להיות מאושרים משום שהם עדיין לא מודעים לעצמם. רק כאשר אנו מתבגרים ונהיים יותר מודעים לעצמנו, אנו נהיים גם יותר מרוכזים בעצמנו. יש לנו דאגות וחששות, רצונות שלא התגשמו וחלומות שלא התממשו. אף אחד מאיתנו לא יכול בכנות לומר יש לנו את כל זה ותמיד נמצא סיבה להיות עצובים. אולם ילד לא מוטרד ממה ש"חסר" לו, אז יש לו את הכל. חוסר המודעות העצמית שיש לילד נותנת לו את החופש להנות ולהיות מאושר.

ככל שנהיה יותר מודאגים לגבי האושר שלנו, כך נהיה יותר רחוקים מהשגתו. ברגע שנשכח מה אנחנו צריכים ובמקום זה נתמקד על מה צריכים אותנו – הטוב שאנו יכולים לעשות למען אחרים ולא הטוב שאנו יכולים לקבל בעצמנו – אזי שמחת החיים הילדותית שלנו חוזרת אלינו ואנו מאושרים.

רעיון זה עומד במוקד החג השמח ביותר, חג הפורים: זהו הזמן שבו אנו נותנים מתנות לחברים, תרומות לנצרכים, ואומרים "לחיים", משחררים את עצמנו ומודים לה' על ההזדמנות להיות בחיים. אפילו בזמנים החשוכים ביותר, על ידי התמקדות במשימה במקום בעצמנו, אנו יכולים להשיג גישה אל האושר הפנימי שלנו.

אושר אינו משהו שנמצא רחוק מעבר לים. הוא נמצא בתוכנו, באותו חלק שלנו שתמיד יישאר צעיר ונותן – נשמתנו.