בקרים הייתה ישיבה נחשבת ומפורסמת. ראש הישיבה היה אדם אמיד שאף נשא בעול הכספי של החזקת הישיבה. רק תלמידים מוכשרים במיוחד התקבלו לישיבה זו, שם ישבו ופלפלו בתורה יומם ולילה.

תלמיד צעיר אחד, שנישא זה לא מכבר, ביקש להתקבל לישיבה מיוחדת זו. שמו היה רבי חזקיה מדיני.

אך חברי הישיבה סירבו לקבל אותו לשורותיהם. אכן, היה לו לב ומידות טובות, אך כשרונותיו לא היו מיוחדים.

חזקיה הצעיר לא התייאש. הוא שם את פעמיו לביתו של ראש הישיבה, שם פתח עמו בדיון תלמודי מעמיק. "למרות שאין לו כשרונות מבריקים במיוחד, רצונו העז ללמוד תורה יהיה תרומה משמעותית לישיבתנו" הוא אמר, וקיבל את התלמיד הצעיר לישיבה היוקרתית.

את השבועות הבאים העביר רבי חזקיה בכותלי בית המדרש, כשהוא משקיע ימים ולילות בלימוד התורה. ללא ידיעתו, אחד מחבריו לספסל הלימודים קינא בו קינאה עזה וחיכה להזדמנות הראשונה כדי להכשיל אותו.

וההזדמנות לא איחרה לבוא. היה זה כאשר ראש הישיבה נסע לעסקיו. אותו תלמיד שיחד את המשרתת הנוכריה שעבדה בבית המדרש שתספר כי חזקיה עשה בה מעשה מגונה.

העיירה הייתה כמרקחה; ורבי חזקיה לא יכל לשאת את העלבונות ונמלט מן העיר.

כאשר שב ראש הישיבה, הוא נדהם לשמוע את השמועות. הוא התקשה להאמין כי חזקיה, אותו הכיר כירא אלוקים העובד את ה' בכל ליבו, נכשל במעשה חמור שכזה. בכאבו הוא פיטר את המשרתת וביקש ממנה שלא לשוב לביתו.

חלפו ימים, והמשרתת לא הצליחה למצוא עבודה חילופית. רגשי אשמה החלו לפעם בה: מדוע היא הסכימה לשתף פעולה עם עלילת שווא? היא הצליחה לאתר את ביתו של רבי חזקיה, והלכה להתנצל בפניו.

"אני נורא מצטערת ששיתפתי פעולה עם שונאך וגרמתי לך לצער רב כל-כך" אמרה, "אם תלך לראש הישיבה ותבקש ממנו שיחזיר אותי לעבודתי, אספר לכולם את האמת!"

רבי חזקיה עמד על פרשת דרכים. הייתה לו הזדמנות פז לנקות את שמו, וגם לחשוף את התנהגותו הבזויה של חברו לספסל הלימודים. אך מאידך, מה יאמרו יהודי העיירה כשיתגלה שתלמיד ישיבה מסוגל ליזום עלילה שפלה שכזו?

לא, הוא החליט. הוא מחל לה, ואף פנה לראש הישיבה כדי שיקבל אותה לעבודתה הקודמת, אך אסר עליה לגלות את הסיפור האמיתי ואת המניע למעשיה.

מאוחר יותר אמר רבי חזקיה כי באותם רגעים הוא חש כאילו נפתח בתוכו מעיין חדש, והוא התחיל להבין את משמעות התורה ברמה עמוקה בהרבה מזו שהייתה לו קודם לכן.

רבי חזקיה חיבר ספרים רבים, ביניהם סידרת ספרים בשם "שדי חמד" שקנתה לה שם ותהילה בקרב לומדי התורה. לא רק שלא רדפה אחריו בושה, שמו הטוב הלך לפניו בכל אשר פנה.