שאלה:

אבי היה אדם צבוע. הוא העמיד פנים שהוא חי חיים דתיים, אבל הכול היה זיוף. מעולם הוא לא בילה זמן כלשהו עם מישהו מאיתנו, ונראה כאילו לא היה אכפת לו מכלום. בסופו של דבר כולנו מרדנו ועזבנו את הדת.

הבעיה היא שעכשיו אני לומד באוניברסיטה ויש לי כמה חברים שומרי מצוות, ואני באמת נמשך ליהדות ולסגנון החיים היהודי. אבל אינני יכול ללכת בדרך זו בגלל אבי. לאן אני יכול לפנות?

תשובה:

אתה יכול לפנות לאן שתרצה, אבל בשביל לעשות זאת, עליך לכתוב מחדש את הסיפור שלך. אסביר:

כשהיית ילד קטן, האם מישהו קרא לפניך אי פעם את ספרו הקטן של קרוקט ג'ונסון "אהרון והעיפרון הסגול"? מסופר בו על ילד קטן לבוש בפיג'מה, שמתחיל לצייר על הקיר, ובהדרגה יוצר לעצמו מסע שלם, עם דרכים ועצים, עם ערים וקרונות רכבת – ואז הוא נתקף בפחד וחרדה כי היצורים שהעיפרון שלו צייר הרבה יותר גדולים ממנו.

סיפור-סיפורים על אירועי חיינו הוא הבילוי החביב על כל בני האדם. אנו אוהבים לדמיין שסיפורינו הם יותר מסתם דיווח על החיים כפי שהם מתרחשים. אבל לומר את האמת, עד שמספרים סיפור חיים, הוא כלל אינו קיים. לבטח, יש במציאות יותר מקיר ועיפרון סגול – ישנם כל האירועים שהיו, שהתרחשו זה אחר זה, ישנם בני האדם שאירועי חייהם שונים משלנו, יש מזג האוויר, גאוגרפיה, די.אנ.איי. אבל אנחנו הם שחורזים את האירועים האלה לרצף, מקנים להם משמעות וכיוון, מייצרים את הנרטיב.

שום דבר לא משפיע על חייך יותר מהסיפורים האלה. ליצורים של הסיפור שלך אולי יש חיים משלהם, אבל זה אתה הוא המחליט איך לארגן אותם בעלילה ומהו הנושא. האם אתה הקרבן או הגיבור? האם אתה סתם עובר אורח או אתה האחראי על הכול? באמצעות סיפור אתה יכול לכלוא את עצמך בדל"ת קירות, להוריד על ראשך גג ברזל ולהעמיד את עצמך על דיונות חולות נודדים, או לחלופין אתה יכול להושיב את עצמך בתא הטייס של ספינת החלל שתביאך ליעדך. אתה הוא המחבר, ולא משנה עד כמה יהיו דמויות הסיפור שלך גדולות, אתה הוא שתאחז תמיד את העיפרון בידך.

ידידי, אתה כתבת נרטיב שדוחף אותך לעבר קיר לבנים. בוא נחזור לאחור ונכתוב את סיפורך מחדש, והפעם ננסח את התסריט כך שישחרר אותך מהמושב האחורי של מכוניתו של אביך ויושיב אותך ליד ההגה שתאחז בעצמך.

אתאר זאת בפשטות רבה: אביך ניסה לחזור בתשובה, לחזור לשורשיו היהודיים. הוא רצה להיות יהודי טוב, אבל הוא נכשל בניסיונו. אתה ראית איפה הוא שגה, ואתה יודע איך עושים את זה נכון. עכשיו כשאתה ניגש לעלות על האוטוסטרדה של דרך חייך, בידך הבחירה אם לבחור בכיוון ההפוך לכיוון נסיעתו של אביך או לחזור לנקודה שבה אביך עזב את הדרך. אתה יכול ליצור את העתיד שלך ולרפא את העבר שלו ושלך.

דמויות הסיפור שלך הם אסירים בידי מהלך הזמנים. אבל המחבר הוא אדוניו. ככל שתרבה יותר לכתוב מחדש את סיפור עברך, כך יתקדם עתידך עוד ועוד.