השמלה ה-78 של אשתי

שאלה:

אני פשוט לא מצליח להבין את אשתי. היא מתלוננת שאף פעם אין לי זמן בשבילה. אז תכננתי לבלות אתה יום שלם. לקחתי אותה לקניות וקניתי לה כל מה שהיא רוצה. אחרי ארבע שעות שבילינו בקניון חזרנו הביתה ביחד והתכוננתי לעבוד קצת, ואז היא אמרה, "אבל לא בילינו בכלל ביחד!"

אני מרגיש אבוד. אם ארבע שעות קניות אתי לא הספיקו לה, מה עוד אני יכול לעשות?

תשובה:

אחד ההבדלים העמוקים ביותר שבין גברים לנשים נעוץ בדרך בה אנו רואים את המציאות. גברים מסתכלים על עובדות ואילו נשים מסתכלות על רגשות. עבור גבר, העובדות הן שקובעות מה אמתי וממשי, ללא קשר כיצד אנו מרגישים. עבור אישה, רגשותיה הם שמגדירים את המציאות והעובדות הממשיות הן משניות בלבד.

קח דוגמה אופיינית. זוג מאחר לחתונה כיוון שהאישה לא מצליחה להתלבש בזמן. הנה השיחה ביניהם:

הבעל: אם לא נצא מהבית תוך שלוש דקות נחמיץ את החופה.

אישה: אבל אין לי מה ללבוש.

בעל: מה זאת אומרת אין לך מה ללבוש? יש לך ארון ובו 78 שמלות!

אישה: אני אומרת לך שאין לי מה ללבוש. השמלה הזאת גורמת לי להיראות שמנה, את השמלה הזאת לבשתי בשלוש החתונות שעברו ואת כל השאר פשוט נמאס לי ללבוש.

בנקודה זו, לבעל אין מושג מה לומר. הוא חושש שהפתרון היחיד הוא לקנות לה חליפה חדשה, דבר שלא ניתן להיעשות בשלוש הדקות הקרובות. לכן הוא יוצא מהחדר בחמת זעם.

אך זה קורה רק בגלל שהוא מסתכל על העובדות. העובדות הן אכן שיש לה 78 שמלות בארון. ואם אף אחת מהן אינה טובה מספיק, הפתרון היחיד הוא לשנות את העובדות ולקנות שמלה נוספת. אבל אילו היה רואה את הדברים מנקודת המבט של אשתו, אזי היה מסוגל להבין את כוונתה האמתית ולעזור לה לפתור את הבעיה.

כשהיא אומרת "אין לי מה ללבוש", היא מתכוונת לכך. היא יכולה לראות את הבגדים שבארון בדיוק כמוהו. אבל מה שהיא באמת אומרת הוא, "אין שום דבר בארון הזה שאני מרגישה נוח ללבוש". מציאותה של אישה מבוססת על רגשותיה ולא רק על העובדות היבשות. לכן באמת אין לה שום דבר ללבוש. ככל שהדבר נוגע לרגשותיה, הארון ריק לחלוטין.

בעלה צריך להבין שהפרספקטיבה של אשתו תקפה בדיוק כמו זו שלו. הוא עשוי להיות צודק – בעולם העובדות יש כאן ארון מלא. אבל קיים עולם אמתי באותה מידה, והוא עולם הרגשות. אם היא לא מרגישה נוח עם המלתחה שלה, אז באמת אין לה מה ללבוש.

כדי לפתור את הדילמה הוא לא צריך לשנות את העובדות ולקנות לה עוד שמלה. הוא צריך לשכוח מן העובדות ולהתייחס לרגשות שלה. הוא צריך למשל לבחור שמלה שהוא אוהב ולומר, "אבל את נראית כל כך טוב בשמלה הזאת!" אם הוא יגיד זאת בכנות, אזי יקרה משהו מדהים. החליפה תופיע מתוך הכלום ופתאום יהיה לה מה ללבוש. לא בגלל שהעובדות השתנו, אלא מפני שרגשותיה השתנו. עכשיו היא תחוש טוב כשתלבש את השמלה.

אותו הדבר תופס גם לגבי הבלבול שלך ביחס לצורך של אשתך לבלות יחדיו. כשאשתך אמרה לך אחרי יום שלם של קניות ביחד שלא ביליתם ביחד בכלל, מיד הסתכלת על העובדות וצדקת כשאמרת שביליתם ארבע שעות ביחד. אבל לא לכך היא התכוונה. כשהיא אמרה שהיא רוצה לבלות אתך יותר, היא לא התכוונה שהיא רוצה שמחוגי השעון ינועו קדימה בעודכם נמצאים יחד באותו חדר, אלא היא התכוונה לכך שהיא רוצה לחוש קרובה אליך, להתחבר אליך מחדש, לחלוק עמך את רגשותיה ושאתה תחלוק את רגשותיך עמה.

לעמוד ביחד בתור בחנות גדולה אינו נחשב, למרות שמבחינה טכנית אתם נמצאים ביחד. אך לטייל ביחד בפארק תוך שיחה קלילה, או בשעת ארוחת הבוקר לצחוק יחד על שום דבר מיוחד – זהו זמן איכות אמיתי כיוון שאתם יוצרים קשר זה עם זו. שעה אחת של תשומת לב בלעדית שווה הרבה יותר מיום שלם של עשיית סידורים ביחד.

אלוקים ברא גברים ונשים שונים אלו מאלו כדי שנוכל ללמוד זה מזה. הנשים יכולות ללמוד מן הגברים את ערכה של היכולת לקחת – לפעמים – צעד אחורה מרגשותיהן ולהסתכל על העובדות כפשוטן. הגברים לעומת זאת יכולים ללמוד מן הנשים, שרגשות יכולים להיות אמתיים יותר מן העובדות. שהחיים לא נמדדים (רק) בתקתוקי השעון אלא בפעימות הלב.