פרשת השבוע כפי שעולה מתוך שמה (שופטים), עוסקת בענייני שופטים ומשפט. עם זאת, כמו שנכון לכל דבר אחר בתורה, לרעיונות הללו יש ביטוי בנפשו של כל אדם וניתן להחיל אותם על כל אחד מאתנו.

מספרים שעם הכרזת הקמת המדינה בשנת 1948 הועלתה הצעה לנסות להקים סנהדרין, אותו בית דין שהיה הסמכות העליונה של ההלכה בימי קדם. הועלה החשש שמא לא יימצאו 70 איש שונאי בצע - אנשים שלא דבק בהם ולו שמץ חשד של שוחד ושחיתות.

"אל תדאגו", אמר מישהו, "עם קצת כסף נוכל למצוא גם אנשים כאלה!"

כיום, למרבית הצער, השוחד והשחיתות שכיחים מאוד. התורה מזהירה אותנו ש"השוחד יעוור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים".

איננו נאלצים להרחיק בחיפושנו כדי למצוא שוחד בחיינו שלנו. האינטלקט האנושי הוא מנגנון יפה שיכול להגיע למסקנות רציונליות והגיוניות מאוד המבוססות על טיעון מוצק. הבעיה היא שהנתונים לתהליך האינטלקטואלי הזה מוזנים דרך מסנן סובייקטיבי מאוד, כלומר החושים והרגשות. בתור שכזה, אנו חשופים מאוד לפיתוי והשפעתם של רשמים מטעים. היצר הרע יודע זאת היטב, והוא ינסה לשחד אותנו לחשוב שרעיון כלשהו או צורת פעולה מסוימת טובים בשבילנו גם כאשר באמת הדבר אינו כך.

אם כך, תוכלו לשאול, כל זה טוב ויפה, אז איך נוכל למנוע שוחד כזה? במילים הראשונות של פרשת השבוע אומרת לנו התורה: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". שער הוא אמצעי המאפשר לנו לשלוט במי או במה שעובר דרכו. גם החושים שלנו הם "שערים" לעצמנו – חייבת להיות לנו הבחנה על הדברים המגיעים לעינינו, לאזננו, לאפנו וכו' – כדי למנוע מאיתנו להסתנוור מרשמים מטעים ומרעיונות שווא. על ידי שמירה על "שערינו" ושליטה במה שאנו מרשים להיכנס דרכם, אנו הרבה פחות רגישים לטענות השקריים של היצר הרע.

כפי שיעיד כל אדם שאי פעם התארח אצלו אורח לא רצוי, קשה בהרבה להיפטר ממישהו אחרי שהוא הניח את רגלו על סף הדלת – קל וחומר אם עבר את הדלת כל כולו – מאשר לסגור אותו בחוץ עוד לפני שיש לו סיכוי להיכנס.

מספרים על חסיד שבא לרבי לבקש עצה איך להכניע את הפיתויים שלו. הרבי הורה לו לגשת ולבקר אחד מתלמידיו בעיר מסויימת.

כשהגיע לבית התלמיד, בקצה העיר, הקיש החסיד על הדלת. הוא חיכה עד מאוחר בלילה, אך לא הייתה תשובה. בסופו של דבר הוא בילה את הלילה לפני סף הבית, קופא מקור. כשהגיע הבוקר, הרשה לו לבסוף התלמיד להיכנס.

החסיד הסביר שהוא בא ללמוד איך לשלוט ביצריו. התלמיד הסביר לו: "ראית כיצד גרמתי לך לחכות כל הלילה? זהו ביתי שלי. אני הוא המחליט מתי אתה נכנס, לא אתה".

"זו הדרך לשלוט בטבעך החייתי. הקפד שכל מה שנכנס, נכנס כי אתה רוצה להניח לו להיכנס, ולא שיחמוק פנימה לפי התנאים שלו".

אולי הסיפור נשמע אכזרי במקצת, אבל המסר ברור. אמנם בפרקי אבות נאמר לנו "מיהו חכם? הלומד מכל אדם", ובכל זאת עלינו להיות קפדנים בקשר למה שעלינו להניח "לעלות על הסיפון" ומה שעלינו להשאיר בחוץ. כלי שמקבל מכל אדם בכל מקום נקרא פח אשפה. לא הייתם רוצים לחקות אותו...