לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת שופטים.

מתי ימנו עם ישראל מלך? עוד 5 דורות

בפרשת השבוע באה המצוה למנות מלך בישראל, וכך נאמר בתורה בענין זה1 :

"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אשר לא אחיך הוא".

התורה מתארת כאן מצב שבו עם ישראל מתיישב בארצו, ואז הוא מבחין שהאומות השונות שמסביבו, מונהגות – כל אחת מהן – על ידי מלך העומד בראש; העם מבקש שגם לו יהיה מלך, ועל כך באה המצוה למנות מלך מתאים מתוך עם ישראל.

התיאור הזה התרחש למעשה רק כעבור זמן רב, בערך 350 שנים מאוחר יותר. היה זה בימי שמואל הנביא, אז באו אליו בבקשה2 : "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים"! המלך הראשון שמינה שמואל היה שאול בן קיש (שמשבט בנימין), ומאוחר יותר הוא משח למלך את דוד בן ישי (שמשבט יהודה).

'בעל הטורים' מוצא לעיתוי זה רמזים בלשון התורה עצמה. ראשית, המלים "כי תבוא" – שבהם פותחת התורה נושא זה - שווים בערכם המספרי למלים "בימי שמואל" (=439); ושנית, בתורה נאמר "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וירשתה וישבתה" בתוספת ה"א (לא "וישבת", כרגיל, אלא "וישבתה") – רמז לחמשה דורות (ה'=5) שעתידים לחלוף עד למימושם של הדברים (הרמב"ם3 מדבר על סדר הדורות במסורת התורה, והוא מחשיב את משה רבינו כדור ראשון, יהושע תלמידו – כדור שני, פינחס הכהן – דור שלישי, עלי הכהן – דור רביעי, ושמואל הנביא – דור חמישי).

התורה רומזת מי צריך להיות המלך – ומי לא

המלך הנדרש צריך להיות "מקרב אחיך" – מתוך עם ישראל, והתורה מזהירה: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". חז"ל מפרשים4 , שהמלך צריך להיות יהודי מלידה, ולא נכרי שהתגייר. יותר מזה: אפילו בן של גרים – שאביו ואמו התגיירו – אינו יכול להיות מלך (ויש חילוקי דיעות עד מתי זוכרים לאדם את היותו ממשפחת גרים5 ).

דוגמא ידועה לאדם שלא ציית לצו התורה ונעשה מלך בכח הזרוע למרות ייחוסו המפוקפק – הוא הורדוס, שמלך בסוף ימי הבית השני. הורדוס לא היה ממשפחה יהודית מקורית, ועל כן לא היה ראוי למלכות, דבר שמצא את ביטויו גם במעלליו המפורסמים. ה'פענח רזא' מציין דבר מעניין: התורה משתמשת כאן במלה 'נכרי' – "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – שהגימטריא שלה (=280) שווה לערכו המספרי של השם 'הורדוס' (למען הדיוק, 'הורדוס' שווה 281, אך הכלל קובע שלא מתחשבים בהפרש של מספר אחד).

בתוך עם ישראל עצמו אין הגבלות, ואפשר עקרונית להעמיד את המלך מכל אחד מהשבטים6 . מצד שני, יעקב אבינו כבר קבע את עיקרה של המלכות לשבט יהודה דוקא7 , וגם אם ניתנה המלכות לשבטים אחרים זה רק לזמן קצוב ולא כדבר קבוע [בכך מפרשים8 את השם 'שאול' – המלך הראשון בעם ישראל, שלא היה משבט יהודה – "שהיתה המלכות שאולה בידו", בדומה לחפץ שאדם שואל לזמן מוגבל. ומעניין (כך כותב החכם רבי יהונתן אייבשיץ9 ) שרעיון זה מסתתר גם בדברי שמואל הנביא אל העם בעת המלכתו של שאול: "הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם"10 ].

ובכן, גם יחודיותו של שבט יהודה נרמזת היא בפרשה שלנו. התורה מצווה לבחור את המלך "מקרב אַחֶיךָ" – מלים השוות בערכן (=381) למלים "משבט יהודה" (דברי 'בעל הטורים').

ב'פענח רזא' כאן מציג קשר מספרי מפתיע בין 'יהודה' לבין מוסד ה'מלכות': 'מלכות' שווה 496, וזה המספר שנקבל כש'נפתח' את השם 'יהודה' ונכתוב את האותיות במילואן: יו"ד ה"י ו"ו דל"ת ה"י.

30 מעלות למלכות

מהו המספר שקשור במיוחד למוסד המלכות? התשובה נמצאת בפרקי אבות, שם למדנו: "המלכות נקנית בשלושים מעלות"11 . בענין זה אומר 'בעל הטורים', כי המלים שהתורה משתמשת בהם להכתרת המלך – "שום תשים עליך (מלך)", הם בגימטריא 1226, בדיוק כמו המלים "שלֹשים מעלות".

ה'פענח רזא' מציין, שהפסוק המסיים את את נושא המלך מתחיל ומסיים באות ל': "לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל" – פסוק זה מזהיר את המלך מפני גאוה מיותרת, ולכן טבעי שהוא מתחיל ומסיים באות ל' השווה 30, רמז לשלושים המעלות של המלכות (שמכוחן הוא עלול להגיע לגאווה ולסטייה מדרך הישר, ולכן הוא צריך אזהרה מיוחדת).

[עוד רמז יפה בפסוק זה: יש בו בדיוק 91 אותיות, כערך המלה 'כסא' – רמז ל'כסא המלכות' שמבטא את חשיבותו וכבודו של המלך, ולכן הוא נזקק לאזהרה מיוחדת].

וכמה מדוייק, אומר 'בעל הטורים': השבט המלכותי נקרא 'יהודה', בגימטריא 30; ודוד המלך, האיש שנבחר (מתוך שבט יהודה) לפתוח את שושלת המלכות המרכזית בעם ישראל, החל למלוך בהיותו בן 12 30.

איזה משיח שקר (מפורסם) רמוז בפרשת השבוע?

בדומה לפרשת המלך, שנאמרה בתורה כענין כללי ותיאורטי וביחד עם זה מסתתרים בה רמזים עתידיים פרטניים (כמו שראינו) – כך זה בנושא הנבואה, שבפרשה היא מוזכרת באופן כללי ובתוך הדברים מסתתרים רמזים עתידיים מדוייקים.

הפרשה מתייחסת למשה רבינו, הנביא הגדול, ואומרת שצפויים להיות עוד נביאים – דומים למשה13 : "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון". אומר 'בעל הטורים', שבפסוק זה יש עשר מלים – "לומר שתשמע לו (=לנביא) כמו לעשרת הדברות"!

הנביא צריך להיות דומה (במדה מסויימת) למשה רבינו – "נביא מקרבך מאחיך כמוני". התכונה המפורסמת של משה רבינו היא הענווה ("והאיש משה ענו מאוד מכל האדם"14 ), ואכן "כמוני" בגימטריא "ענו" (=126) – רמז לכך שהנביא צריך להיות ענו.

מבין הנביאים הרבים שקמו לעם ישראל, יש נביא אחד שבולט בדמיונו המיוחד למשה. 'בעל הטורים' מוצא לו רמז בפסוק נוסף, שבו אומר הקב"ה למשה15 : "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך". המלים "נביא אקים להם" שווים 289, בדיוק כמו המלים "זהו ירמיהו".

במה הוא הדמיון שבין ירמיהו למשה? אומר המדרש16 : "זה נתנבא ארבעים שנה – וזה נתנבא ארבעים שנה; זה נתנבא על יהודה וישראל – וזה נתנבא על יהודה וישראל (=הכוונה היא לכך שגם משה וגם ירמיהו נתנו נבואות ביחס לכל עם ישראל, ולא רק בתוך חלק ממנו); זה עמדו בני שבטו כנגדו – וזה עמדו בני שבטו כנגדו; זה הושלך ליאור – וזה הושלך לבור; זה הוצל על ידי אמה – וזה הוצל על ידי עבד; זה בא בדברי תוכחות – וזה בא בדברי תוכחות".

ובהמשך מדברת התורה על הצד השני – נביאי השקר. התורה מזהירה מפני תופעה זו, שלצערנו התרחשה בהיסטוריה ולא פעם אחת. אחד המפורסמים שבנביאי השקר, שהביא על העם היהודי הרבה צרות, נרמז (כך אומר ה'פענח רזא') בלשון התורה בענין זה, שמביאה את דבריו של הקב"ה שהוא יעניש את החוטא17 : "אנכי אדרוש מעמו". קחו את האותיות האחרונות של שלושת המלים הללו ותראו למי הן רומזות...

[ה'פענח רזא' מביא עוד רמזים בנושא, אך את הכל הוא כותב בצורה נסתרת ולא מפורשת – כנראה מאימת הגויים שהוא חי בסביבתם. אף אנו לא נזכיר את הדברים במפורש ונסמוך על הקורא].

צדק צדק יביא את המשיח!

ונסיים בשני רמזים מבית מדרשו של החיד"א18 , אחד בתחילת הפרשה ואחד בסופה, ושניהם מתחברים עם ימים אלה של חודש אלול – ימים שמוקדשים לחזרה בתשובה והוספה בצדקה.

בסוף הפרשה מדובר על 'עֶגלָה ערופה'. אם חלילה אירע מצב שבו נמצא אדם הרוג קרוב לעיר ו"לא נודע מי הכהו" – יש בכך 'כתם' כללי על הנהגת העיר שלא מנעה את האסון. התורה מדריכה את מנהיגי העיר לקיים תהליך מיוחד שיביא לכפרה, שבמרכזו עֶגלָה צעירה.

לא ניכנס כאן לכל הפרטים, רק נזכיר את דברי החיד"א בקשר למלה 'עגלה'. ראשית, 'עגלה' בגימטריא 'גיהנֹם' (=108) – ובכך רמז שתהליך הבאתה מועיל להצלה מהגיהינום; ושנית, המלה 'עגלה' היא נוטריקון של העבירות החמורות ביותר: ע'בודה זרה, ג'ילוי עריות, ל'שון הרע, ה'ריגה. בפרשה מדובר על העבירה האחרונה – הריגה – שהבאת העגלה באה לכפר עליה, והעובדה שנרמזים כאן (בנוטריקון) גם שלושת העבירות הנוספות, באה ללמדנו שתמיד יש אפשרות לכפרה - "יש תיקון לכל, כי רחום הוא ומקבל שבים"!

ובתחילת הפרשה נאמר: "צדק צדק תרדוף". הכוונה הפשוטה היא למושג ה'צדק' כפי שהוא מתברר בבית הדין, אבל קיים כאן רמז לכך שיש 'לרדוף' ולעסוק במהירות בנתינת צדקה לעניים. החיד"א מצטט את דברי רבינו אפרים, האומר ש"צדק צדק" בגימטריא "למשיח" (=388), ולמדנו מכאן ש"בזכות הצדקה נזכה לימות המשיח", במהרה בימינו אמן.