מי אתה?

אני עורך דין.

אני מכונאי כלי רכב.

אני רב.

אני מהנדס.

האם הדברים הללו הם באמת אתה, או שהם רק העיסוקים שלך?

בחברה המודרנית התחילה מגמה לחדול מלנסות להגדיר אדם באמצעות המקצוע שלו או משלח ידו. נכון שישנם מקצועות שזוכים לשכר טוב יותר, ומקצועות אחרים שזוכים ליוקרה חברתית רבה יותר, ואף על פי כן, בגישה המהווה מעין סנוביות הפוכה, אופנתי כיום להתעקש שאף אדם אינו טוב יותר מרעהו.

במובן מסוים, אני מסכים עם טענה זו. לטעון לעליונות פנימית כלשהי בין הגזעים או לנסות לדרג בני אדם, פירושם לטעון טענה שגויה שלפיה כביכול אדם אחד עשוי להיות ראוי יותר או בעל ערך גבוה יותר בעיני אלוקים.

עם זאת, תרבות זו של שוויון שאותה אנו מטפחים – יש לה גם חסרונות. האוסטרלים מפורסמים בזכות נכונותם – כפי הביטוי השגור בפיהם – "לגדוע את עץ הצפצפה הגבוה מכולם". כל אדם הנחשב כמי ששואף גבוה מדי וכעושה מאמצים רבים מדי, יוצא לו שם של שקדן ושל מי שמוציא ציונים גבוהים והוא זוכה לבוז וללעג בשל מה שהחברה מחשיבה לשאפתנות המופרזת שלו. אם כולם שווים, מדוע לבזבז זמן ומאמץ במאבק להצליח?

אני מאמין שכל בני האדם שווים בערכם, אולם בעת ובעונה אחת, לכל יחיד ולכל עם יש תפקיד ספציפי וגישה ייחודית להגשמת תכליתם. קבלת דוקטרינה זו של "שווה אך שונה" מאפשרת היווצרות מצב שבו כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להשתמש בכשרונות שנתן לנו השם יתברך באופן המקסימלי ועם זאת להכיר בכבודו הבסיסי של כל אדם ואדם ובחשיבותו המהותית.

כדבריו של מנהל בית ספר שאני מכיר, "אם בוגר בית-ספרי יהפוך למטאטא רחובות – בסדר, אין בעיה. אבל תנו לו לפחות להיות מטאטא רחובות שהוא גם "בנאדם".

מה אתה רוצה שאעשה?

בפרשת השבוע אנו קוראים כיצד מכל היהודים נבחרה לכהונה רק משפחה אחת. משה נצטווה על ידי האלוקים: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי (בראשית כח, 1).

הכהונה הייתה מהותם, לא רק משלח ידם. היא לא הייתה מקצוע אלא ייעוד. לפי הנחייתו של אלוקים קידש משה את כל אנשי השבט הזה. להם ולצאצאיהם לא הייתה בחירה בתהליך הזה. אילו היה אחד מהמשפחה מעז למחות נגד החלטה זו ולהתעקש שיתייחסו אליו כאל אדם רגיל בחברה, בלי חובות מעיקות ובלי להיות כפוף לתביעות מוגזמות, הדבר לא היה משנה את מצבו. "אתה כוהן", כך היו אומרים לו, "ואתה צריך למלא את חובותיך. מסיבה כלשהי אתה נבחרת למלא תפקיד שונה, אך אל תחשוב שזה הופך אותך לאדם מיוחד. אין בכך כל עילה לפיתוח גישה יהירה ומתנשאת. אם נבחרת למלא משימה נשגבה, אין זה צריך להוות מקור לגאווה, אלא להפך, זה דווקא דורש מידה של ענווה כשאתה מתמודד עם המשא הכבד מן הרגיל הרובץ על כתפיך".

הוא הדבר באשר לכל אחד ואחת מאיתנו. קיימת משימה מסוימת כלשהי, הממתינה לכל אחד ואחת מאיתנו ושאיש בעולם מלבדנו לא יכול להגשימה. אולי לא תשמח לקראת משימתך ואתה עשוי אף להתקומם כנגדה; אולם אתה היחיד שיכול להגשים משימה זו – היא אך ורק שלך והגשמתה נתונה בידיך בלבד.