כיום, חומות הגטו כבר לא מבודדים אותנו משאר העולם. אנחנו מתיידדים ומנהלים עסקים עם גויים על בסיס יומי, והסתגלנו לחלוטין לתרבות המערב. השאלה העומדת בפנינו היא: כיצד נוכל לאזן בין שמירה על זהותנו היהודית ובאותו זמן להיות אזרחי העולם הגדול, במיוחד כשעולם זה עלול להיות אדיש, אפילו עויין ליהדותנו?
בפרשת השבוע, תצוה, אנו קוראים על שמן הזית הזך, שה' ציווה על משה רבנו להשיג על מנת להדליק את המנורה במשכן. הרבי מליובאוויטש לימד אותנו, שלשמן יש נוסחה סודית. אם נלמד אותה, נוכל לחיות בהצלחה חיים יהודיים גאים בסביבה שעלולה להיות אתגר לכל יהודי.
בשמן יש פרדוקס. מצד אחד, הוא מתפזר במהירות כשהוא מחלחל וחודר למוצרים שאיתם הוא בא במגע. ניסיתם פעם לספוג את שאריות השמן מלביבות תפוחי אדמה? בהצלחה! הנייר או המפית יהיו ספוגים בשמן תוך שניות.
מצד שני, כאשר נערבב את השמן עם נוזלים אחרים, השמן בעקשנות צף ועולה למעלה ומסרב להיספג עם שאר הנוזלים. (אני זוכר עוד בזמן היותי בישיבה, לאחד מחבריי לחדר לא הייתה חנוכייה. בהברקה של רגע, הוא אסף שמונה בקבוקים ריקים, מילא אותם כמעט עד הסוף במים ואחר כך מזג לכל אחד מהם קצת שמן. הייתי ממש מוקסם כשראיתי שהשמן צף על-פני המים. או אז הוא הוסיף את הפתילות, הדליק אותן, והמנורה המאולתרת שלו דלקה כמבטה קסם. ממש נס חנוכה מודרני!)
כמו השמן, כך גם היהודים, לעיתים קרובות ימצאו עצמם מתערבבים עם מגוון רחב של חוגים – חברתיים, עסקיים, אזרחיים, קהילתיים או פוליטיים. ואין בזה בהכרח שום דבר רע. אולם באותו זמן בדיוק, עלינו לזכור לעולם לא לאבד את זהותנו. לעולם אל נתערבב במידה שתאפשר לאישיותנו היהודית להיבלע או או להתמעט.
לעיתים קרובות אנו מרגישים לחץ כבד, אמיתי או דמיוני, להתנהג לפי הנורמות המקובלות בסביבתנו. אולם עובדה היא, שאחרים מעריכים אותנו יותר דוקא כשאנו מכבדים את עצמנו. אם נפגין זלזול בעקרונות שלנו, עמיתינו הגויים עלולים לחשוש שאולי יום אחד נבגוד גם בהם.
הנה דוגמה אחת. בכל עיר גדולה בעולם ישנן מספר מסעדות כשרות המלאים באנשי עסקים יהודים המארחים עמיתים גוים, לקוחות או לקוחות פוטנציאליים. עסקאות מסויימות מוצלחות יותר, אחרות פחות, אך כולם מסתדרים לבסוף והעסקים קורמים עור וגידים. ניתן להיות חברתי בהחלט מבלי לוותר על עקרונות. רוב האנשים ישמחו להסתגל לצרכים האישיים ולרגישויות של האחרים. נראה לי שהיהודים הם אלה שמתלוננים יותר על זמינותן של "מסעדות כשרות טובות" מאשר הגויים. חששותינו להצהיר על דרישותינו הדתיות לעיתים קרובות מוגזמות וחסרות בסיס. בתנאי שאנו עושים זאת בהגינות, בצורה מכובדת ובעקביות, דבקותנו במערכת הערכים שלנו רק תרשים את עמיתינו ותגרום להם לבטוח בנו יותר בכל תחומי המסחר.
חבר שלי היה רופא צעיר, כאשר נקרא לפתע לתפקיד בשירות צבאי בדרום-אפריקה. היה ברור שהוא דתי, שכן הוא חבש כיפה והיה בעל זקן. למעשה, הזקן לא תאם את תקנות הצבא, ובקושי הוא הצליח להשיג אישור מיוחד להשאירו ולא לגלחו. חברי זה, לא רק שלא היה מטרד לצבא, אלא הוא התנהג במסירות ובהגינות, ובסיום סבב התפקידים שלו קיבל עיטור הצטיינות מן הרופא, מפקד היחידה. היה זה קידוש השם – קידוש שם שמיים ברבים על ידי יהודי גאה ושומר מצוות, שמצא את עצמו בסביבה מאד בלתי יהודית.
התפשרות על ערכים ועקרונות היא דרך בטוחה לאובדן הכבוד שאנו כה מייחלים לו מן העולם הסובב אותנו. באצילות, גאווה וכבוד עצמי אנו מרוויחים הערכה והערצה מצד כל הסובבים אותנו, יהודים ולא-יהודים. זוהי שיטה מוכחת ומנוסה.
כל שעליך לעשות הוא ללמוד מן השֶמֶן. התרחב ותבנה יחסי גומלין עם שאר העולם, אך זכור את ייחודיותך. היה מובדל וגאה ודע איפה לשים את הגבול.
כתוב תגובה