מי יותר חשוב, היהודי או העם היהודי? אדון ישראל או עם ישראל?

שבוע שעבר קראנו את הפרק הראשון של קריאת שמע. השבוע אנו קוראים את השני. ואולם, ישנן כל כך הרבה נקודות דמיון בין השניים. למעשה, משפטים מסוימים הם ממש זהים. מדוע התורה, הנוהגת לקצר, החליטה לכפול את דבריה?

אם נבחן את הטקסטים מקרוב, נגלה הבדל משמעותי בין שני הפרקים. הפרק הראשון מדבר בלשון יחיד והשני בלשון רבים. "ושיננתם לבניך ודברת בם" בראשון לעומת "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" בשני. "וקשרתָּם לאות על ידיך" בראשון, לעומת "וקשרתֶּם אותם לאות על ידיכם" בשני.

אך מדוע יש צורך בשתי הלשונות? מדוע לא לבחור רק צורה אחת? התשובה היא שה' מדבר אל הפרט, אך גם מדבר אל הקהילה. הוא פונה אל היהודי, ופונה גם אל העם היהודי. הקטע הראשון של ה"שמע" מלמד אותנו שכל אדם ואדם הינו חשוב, חשוב מאוד, וה' פונה לכל אחד באופן אישי. הקטע השני מזכיר לנו שיש לא רק כל חלק וחלק אלא גם את ה'סך הכל'; ושביחד, אנשים יוצרים קהילה. וקהילות, אף הן חשובות מאד. בהיבט מסויים אנו מכירים בעליונות של האדם הפרטי; באחר יש לקהילה חשיבות עליונה.

כן, שוררת כאן איזו מתיחות בין שני רעיונות אלו. התלמוד עומד על כך כאשר הוא עוסק בשאלה מדוע האנושות נבראה באופן שונה מממלכת החיות. כפי שתואר בפרק הראשון של חומש בראשית, החיות נבראו בעדרים, בעוד שהאדם נברא יחידי – איש ואישה. הסיבה לכך, אומרת הגמרא, כדי ללמדנו ש- א) היה כדאי לבורא העולם לברוא את עולמו אפילו למען אדם אחד. ב) אף אחד לא יוכל להתפאר שאילן היוחסין שלו טוב יותר מזה של זולתו. כולנו באים מאדם וחווה, כך שאתה לא יותר טוב ממני ואני לא יותר טוב ממך.

כך, מאותו מאורע בדיוק, התורה מלמדת אותנו שיעור פרדוכסלי: מצד אחד האדם הפרטי הוא מלך; מצד שני הקהילה היא השולטת.

פרדוכס זה מוצא את ביטויו גם בהלכה. מצד אחד, ההלכה טוענת שאסור לנו לשלם דמי כופר נפש מופרזים עבור אדם שנלקח בשבי; זאת כדי להגן על הרבים ולא לעודד שודדים פוטנציאליים. אם נשלם את הכופר נציל את האדם הפרטי, אך על ידי כך נגדיל את הסכנה עבור הקהילה כולה. מצד שני, פוסקת ההלכה, שאם שלטונות עויינים ידרשו לקבל יהודי מסויים ולא הם יתקיפו את הקהילה כולה – אסור להקריב את הבודד למען הקהילה.

אנו צריכים איפוא, את שני החלקים של קריאת שמע. על-פי התורה, היחיד והרבים חשובים גם יחד.