"ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן... למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם – כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (פרשת השבוע ח, ג).

האוכל שאכלו אבותינו בזמן נדודיהם במדבר, ה'מן', היה שונה לחלוטין מכל מזון אחר אותו אכלו היהודים אי-פעם. קראו לו "לחם מן השמים", ולפני אכילתו לא בירכו "המוציא לחם מן הארץ" אלא "המוציא לחם מן השמים"!

אנו יודעים שהכוחות הפנימיים של האדם מתגלים בעיקר בעיתות משבר. בזמני שלום, כשהכל מתנהל על מי מנוחות, האדם לא מגלה את הפוטנציאל הטמון בו. כשהוא נדרש להתאמץ עד גבול הסיבולת שלו, נחשפים כוחות ומשאבים אותם לא הכיר.

מסיבה זו עובר חייל אימונים מפרכים. מפקדיו לא מסתפקים בהרצאות, סרטים ושיקופיות. הם יתנו לו לרוץ ולשאת משאות כבדים, ירעיבו ויצמיאו אותו. אימונים אלו מכינים את החייל לאתגרים המצפים לו מאוחר יותר, במפגש פנים אל פנים עם האויב.

ל'מן' שאכלו אבותינו היתה מטרה זהה: לאמן ולהכין את היהודים לקראת הניסיונות המצפים להם כאשר ייכנסו לארץ המובטחת.

*

בחיים ישנם שני סוגי ניסיונות: ניסיון העניות וניסיון העשירות.

ניסיון העניות הוא הנפוץ ביותר. כשחסר לנו משהו, בין אם זה כסף, תכונות אופי נחשקות, בן-זוג או הורים, מראה חיצוני וכל דבר אחר – אנו נדרשים להתמודד עם ניסיון העניות.

הדרך הנכונה להתמודד עם הניסיון היא האמונה בלב שלם ששום דבר לא קורה במקרה, וכי הכל נעשה מאת הבורא יתברך לטובתנו, ורק לטובתנו.

קל לדבר; קשה לזכור זאת כשאנו עוברים תקופה קשה. אך בסופו של דבר, האתגרים נועדו לגלות בנו כוחות ומשאבים פנימיים. אם נפנים זאת נוכל להפוך אותם לקרש קפיצה לעבודה ושיפור עצמי.

קראתי פעם ראיון עם רקדנית בלט מפורסמת שסיפרה על אימונים פיזיים מפרכים שעליה לעבור כדי לשמור על הכושר. אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, מדוע שמישהי תרצה להיות רקדנית? אך היא היתה מוכנה להשקיע בשל השכר שציפה לה לבסוף. הקשיים שאנו עוברים הם השקעה משתלמת, עליה נקבל ללא ספק את הגמול.

הניסיון השני הוא ניסיון העשירות.

תשאלו, איזה ניסיון יש כאן? את עשירה, בעלך נחמד, המשפחה מאירת פנים, יש לך משרה מצויינת ואת אוהבת את העבודה...

למעשה ניסיון העשירות קשה יותר מניסיון העניות. אדם שלא חסר לו מאום יכול לומר: "מגיע לי! אני כל-כך נחמד, מקיים מצוות, משתדל להיות הוגן... היה עליי לקבל יותר"!

עצוב לראות "עשירים", בכסף או בתכונה אחרת (מראה חיצוני מושך, קול ערב, כשרונות מיוחדים) המסתובבים עם אף בשמים. לדעתם על העולם כולו להכיר במעלותיהם ולתת להם כבוד בהתאם, אך הם שוכחים כי העשירות היא מתנת שמים בלבד שניתנה להם כדי למלאות את שליחותם בעולם.

*

כדי להכין אותנו לניסיונות אלו, אכלנו את המן במשך ארבעים שנה.

על-פניו היה ה'מן' מעניק תחושת עשירות: ניתן היה לטעום בו את כל הטעמים שבעולם. בנוסף לכך מספר המדרש שיחד עם המן ירדו מדי בוקר אבנים טובות ומרגליות. על היהודים היה להתכופף בלבד ולזכות בעושר אגדי.

אך בד-בבד, הוא העמיד אותם בניסיון העניות: בניגוד לעשירים שכספם צבור בכספת ובבנק וארונות המטבח גדושים במזון רב ומגוון, לא יכלו היהודים לצבור מן בבתיהם. היה עליהם לצאת מדי בוקר וללקוט אותו שוב. בלילה היו הם הולכים לישון עם בית ריק ממזון, באמונה שלימה שמחר בבוקר ה' ישוב ויתן להם מזון מן השמים.

כך, על-ידי אכילה ממושכת של המן, רכשו היהודים את האמונה האמיתית בבורא עולם, אמונה כי בסופו של דבר הכל מאת האלוקים – "כי על מוצא פי ה', יחיה האדם".