הפוליטקלי קורקט של קורח

על אף כל הדרמה של העולם המבולגן שלנו, לפעמים אני מרגיש שאנו חיים בעולם די משעמם. כולם כל כך "פוליטיקלי קורקט", שחס וחלילה אם מישהו יאמר מה שהוא באמת חושב!

לאחרונה, השתתפתי בדינר לכבוד ארגון מקומי, אורח האירוע היה בדרן מפורסם. הוא קם על רגליו ואמר לקהל: "הרב התקשר אליי וביקש ממני לא לספר בדיחות גסות. אחד מחברי הועדה המתכננת הזכיר לי שלא להיות גזען, אנטי-דתי ושלא לערוך הפליות על רקע מין. אדם נוסף השביע אותי שלא להעליב אף עדה. ובכן, גבירותיי ורבותיי, לילה טוב לכם" – וירד מהבימה.

הטיעון של קורח, המורד של פרשת השבוע, מדיף ריח עז של 'פוליטיקלי קורקט'. קורח מאשים את משה ואהרון על כך שהם מעדיפים בני משפחה לתפקידים השונים ועל תפיסת עמדות מפתח לעצמם. בעשותו זאת הוא מתעקש ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במדבר, ט"ז, ג').

למעשה, באותו טיעון בדיוק ניתן להשתמש נגד יהודים באופן כללי. "מי אתם חושבים שאתם? העם הנבחר! הלא כל בני האדם שווים?"

העובדה היא, שיהודים הם אכן שונים. שאל כל אנטישמי והוא יאשר זאת. הצביעות הבוטה של עמי העולם והמדיה הבינלאומית, בהחשיבם את ישראל באופן קבוע כבעלת סטנדרט גבוה יותר של מוסריות מאשר שכניה הערבים, רק מאשרת שיהודים בדרך כלל דבקים למערכת ערכים מיוחדת וייחודית.

ואכן, כאלה אנו.

מושג העם הנבחר פירושו אחריות כבדה יותר, לא פריבילגיה. העובדה שאנו עם נבחר לא גרמה לנו להיות יהירים ומנופחים, אלא הפכה אותנו לאומה הרגישה והאנושית ביותר עלי אדמות. וזוהי בדיוק הסיבה מדוע אם לפעמים אנחנו משנים כיוון מעקרונות אלו, הדבר בולט לעין עד כדי הופעה בראש החדשות הבינלאומיות.

אמונתנו בכך שכל בני-האדם שווים, והערכתינו לחיי אדם, אינה סותרת את ההכרה הברורה שלנו שהיהדות היא יחודית. האם לא כל דת אוחזת בנתיב שלה וחושבת שהוא הנכון ביותר? כמעט כולן, חוץ מיהדות, מטיפות באופן פעיל להצלת נשמות אובדות מדתות אחרות בדרכי נועם וחסד. אנחנו היהודים לא מחפשים לגייר עוד אנשים לדתנו משום שאנו מאמינים של"צדיקי אומות העולם יש חלק בעולם הבא" ואין הם צריכים להיהפך ליהודים כדי לקבל נתח מגן עדן.

לפני מספר שנים, אוניברסיטת קייפטאון שקלה לבנות מעין מבנה דת לסטודנטים שיאחד את כל שלושת הדתות העיקריות באותו בית תפילה. על המבנה היה לשרת מוסלמים, נוצרים ויהודים במבנה של מסגד-כנסיה-בית כנסת.

נשאלתי על ידי עיתון מקומי מה אני חושב על הרעיון. תשובתי היתה, שהנחת היסוד המוטעית במחשבתם של המייסדים היתה, ששלוש אמונות נפרדות לא יכולים בשום אופן להסתדר ביניהן. לכן נוצר הצורך לשלב אותם לחומר מורכב אחד. אך העובדה היא, שכל אחת מהדתות היא נפרדת במערכת האמונות והמנהגים שלה, אך אין סיבה טובה מדוע שאמונה מסוימת לא תכבד את רעותה. האם אנו צריכים להדחיק אינדיבידואליזם על מנת להשיג הרמוניה?

המורה הרוחני הקדוש שלי, הרבי מלובאוויטש, שאת היארצייט שלו נציין בשבוע הבא, הסביר את המדרש על מרדנותו של קורח. קורח אסף את אנשיו והם עטו לבושים עשויים מ'תכלת' (צמר כחול) שמשתמשים בו לעיטור הציצית (אותם גדילים שיהודי מצוּוה לקשור לשולי הבגד הטלית קטן בעל ארבעת הפינות וללובשו). "בגד שעשוי כולו מ'תכלת', האם מחויב בציצית?" הקשו למשה רבינו. כשהשיב בחיוב, צחקו ממנו כולם ולעגו לו. "אם פתיל אחד של 'תכלת' פוטר בגד שלם, האין זה שבגד שלם של 'תכלת' יפטור את עצמו?"

אמר הרבי: זה בדיוק היה הטיעון של קורח. ה"בגד" השלם, כלומר כל הקהילה, קדושה. כולנו 'תכלת', צמר קדוש. אין צורך בהבחנה בינינו. מדוע אתם, משה ואהרון, ממנים את עצמכם למנהיגים ומרוממים את עצמכם מעלינו?

העובדה היא, שחלוקות והבחנות הינם מציאות חיונית לחיים. אמנם אנו לא מחפשים ליצור חלוקות בין אנשים, אך לא כל אחד הוא רופא. תארו לעצמכם, אם כל אחד שהיה בא לו להרגיש רופא היה תולה שלט מחוץ לדלת ביתו ומתחיל לרשום תרופות. המצב שלנו היה אז קשה, קשה מאוד.

הרבי היה הומניטרי ביותר. הוא דאג לכל אומות העולם ולכל אדם – יהודי או גוי – וניסה להשפיע על החברה בכללותה, כפי שמוכח ממאמציו ל"רגע של שתיקה" (כדי לזכור שיש בורא לעולם) בבתי הספר האמריקניים, והדגש על חינוך לכולם. באותו זמן הוא היה נחוש בכך, שישראל חייבת לא להתפשר על מדיניות השטחים הנחוצים לבטחונם של אזרחיה.

בתוך העם היהודי, חלק הם כהנים, חלק לוויים, ורובנו שייכים לשאר שבטי ישראל. יש לנו רופאים ועורכי דין, כהנים ונביאים. האתגר של אלה שמחזיקים בעמדה גבוהה אמיתית ולגיטימית היא לשמור על ההבחנה שלא תתפורר ותיצור מחלוקת.