לרגל פרשת חיי שרה, מוגשים בפניכם גימטריאות ורמזים לפרשת השבוע.
מה מסתתר במספר שני חיי שרה
הפרשה מתחילה בפסוק המסכם את שנות חייה של שרה: "ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה".
הפסוק מתחיל במלים "ויהיו חיי שרה", ומסיים שוב במלים "שני חיי שרה". למה פעמיים?
אחד ההסברים המפורסמים הוא שהפסוק מכיל למעשה שני משפטים שונים.
המשפט הראשון עוסק במספר השנים בהם שרה חיה באושר. כמה שנים היו אלו? ובכן, הבה נבדוק. עד גיל 90 היו חייה של שרה חסרים ולא מושלמים, שכן עדיין לא זכתה לפרי בטן (חז"ל מתבטאים1 כי מי שאין לו בנים – חשוב כמת!). רק כשנולד בנה יצחק החלה שרה "לחיות באמת", כך שמדובר ב-37 שנים (מגיל 90 עד 127).
המילה "ויהיו" היא בגימטריא 37. בהתאם לכך, החלק הראשון בפסוק מספר לנו כי "ויהיו" (37) היו שנות חייה המאושרות של שרה. החלק השני בפסוק מפרט את המספר המלא של שנות חייה: 127.
הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש) מוסיף בהקשר זה2 , כי חיי שרה רמוזים בשם המפורסם "זלמן" – שאף הוא בגימטריא 127, כמו שני חייה שרה. ובשם זלמן עצמו ניתן לחלק בין "זל" –37, ובין "מן" – 90, בדומה לחלוקת השנים המופיעה בפסוק..
[הפירוש שהזכרנו מופיע ב'בעל הטורים' ובעוד פרשנים ומדרשים. מעניין לציין, כי ה'אור החיים' מצמצם את שנותיה המאושרות של שרה ל-27 בלבד. הוא אומר, כי גם לאחר שנולד יצחק עדיין שרה לא היתה רגועה, מפאת נוכחותו של ישמעאל שהציק לבנה יצחק; רק כשהגיע יצחק לגיל 10 (שרה היתה אז בגיל 100) גירש אברהם את ישמעאל, ואז החלו השנים הטובות של חיי שרה.
לפי דרכו זו, מציע ה'אור החיים' פירוש חדש בפסוק, וכאן יש לנו המחשה מצויינת לכלל 'שבעים פנים לתורה'. - הוא אומר כי יש לחלק את הפסוק לשנים בצורה כזאת: (1) ויהיו חיי שרה - מאה שנה; (2) ועשרים שנה ושבע שנים - שני חיי שרה. החלק הראשון מדבר על מאה שנותיה הראשונות של שרה שבהם הרגישה חסרה (המלה "ויהיו" לפעמים באה במשמעות של צער וקושי), ואילו החלק השני מדבר על עשרים ושבע שנותיה האחרונות – מאז שגורש ישמעאל – שבהם חיתה בנעימים ורוותה נחת מבנה יצחק].
עפרון – רע עין!
אחד הדמויות הדומיננטיות בפרשה הוא עפרון החתי, ממנו רכש אברהם אבינו את מערת המכפלה כדי לקבור את אשתו שרה.
חז"ל דורשים את התנהלותו של עפרון לגנאי, ומסבירים שזו הסיבה שבפסוק המתאר את קניית המערה כתובה המלה עפרון בכתיב חסר: "וישקול אברהם לעפרן את הכסף". רש"י כותב: "אמר הרבה – ואפילו מעט לא עשה!" בתחילה דיבר עפרון גבוהה גבוהה על כך שהוא מוכן לתת את השטח ללא כל תמורה, אולם בסופו של דבר לקח מחיר יקר במיוחד – "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר".
ואכן, השם "עפרן" – בכתיב חסר (ללא האות ו') – הוא בגימטריא ארבע מאות, מתאים במדוייק עם מספר השקלים שקיבל ("ארבע מאות שקל כסף"); וזו גם הגימטריא של המלים "רע עין" (270 ועוד 130= 400). ממליצים עליו את דברי החכם מכל אדם בספר משלי (כח, כב): "נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו" (=נכתב שמו בכתיב חסר).
[רעיון זה מופיע בספרים רבים, ורבי יהודה החסיד3 מציין בענין זה גם את הצד ההפוך: לעומת עפרון שהיה "רע עין", יש את ה"טוב עין" (עליו נאמר במשלי כב, ט: "טוב עין הוא יבורך"). ומי הוא? זה יעקב אבינו, ששנות חייו היו 147 שנים, מתאים לערך המספרי של "טוב עין" (17 ועוד 130)].
חגי תשרי מרומזים בשידוך של רבקה
בהמשך הפרשה בא תיאור מרתק על אליעזר עבד אברהם, שנשלח להביא אשה ליצחק. בדרך ניסית מצא אליעזר את הכלה המתאימה – רבקה, ואף קיבל את הסכמת משפחתה לקחת אותה עמו אל בית החתן; אולם ברגע האחרון ניסו הללו לבקש ארכה, וכך אמרו (חיי שרה כד, נה):
"תשב הנערה אתנו ימים או עשור - אחר תלך".
רש"י מפרש, שהמלה "ימים" פירושה - שנה. בני המשפחה ביקשו שרבקה תתעכב עוד "ימים", שנה; המטרה של המתנה זו הוא לתת לה זמן "לפרנס את עצמה בתכשיטים", כדי שתוכל לבוא לנישואין מקושטת ומהודרת. כך היה מקובל – לתת לכלה זמן של שנה להתכונן (בדומה לכך מסופר במגילת אסתר: "כדת הנשים שנים עשר חודש").
אלא שהיתה אופציה נוספת – "או עשור": עשרה חדשים. אם הזמן המקובל היה שנים עשר חודש, למה שיסכימו על עשרה בלבד? משום שאליעזר כבר העניק לרבקה כמה תכשיטים, כך שיש פחות מה לארגן ואפשר אולי להסתפק בזמן קצר מהרגיל4 .
באספקלריה פנימית, מסביר רבי לוי יצחק שניאורסון5 - יש בפסוק זה רמז לתהליך כללי, שמתרחש בכל שנה מחדש, בחודש תשרי. חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו", זמן שבו הקב"ה ועם ישראל שמחים ביחד כמשוש חתן על כלה; ואכן, בחג הסוכות יש הדגשה על כך שעם ישראל יהיו מקושטים ומהודרים – לכן המצוה היא בלקיחת אתרוג, שהוא "פרי עץ הדר".
אולם כמו שכלה צריכה זמן של הכנה, כדי לארגן את התכשיטים המהודרים – כך לעם ישראל נדרש זמן הכנה לפני חג הסוכות, לפני שמתפארים ומתייפים ב"פרי עץ הדר". ועל כך נאמר "תשב הנערה אתנו ימים או עשור":
1) "ימים" – שני הימים של ראש השנה;
2) "עשור" – יום הכפורים, שהוא העשירי לחודש, ונקרא בתורה בשם "עשור לחודש השביעי" (אמור כג, כז). ובין ראש השנה ליום הכפורים יש לנו את:
3) "או" – בגימטריא שבע, והכוונה לשבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
לאחר ימי הדין, עשרת ימי תשובה הנרמזים במלים "ימים או עשור" (ראש השנה, השבוע שבאמצע ויום הכפורים) – באה שמחת חג הסוכות ברוב פאר והדר; וכמה מתאים: המלים שבסוף הפסוק – "אחר תלך" - הם בגימטריא 659, בדיוק כמו המלים "פרי עץ הדר" (659)!
מה הקשר בין שרה לחג החנוכה?
התחלנו עם מספר שנותיה של שרה, ונסיים בכך:
הרבי מליובאוויטש מציין6 , שהמלה "כסליו" (בכתיב מלא) – היא בגימטריא 126, וכשנוסיף עוד אחד – שיטה מוכרת בחישובי גימטריאות שמוסיפים את ה"כולל", כלומר: מספר אחד כנגד המלה כולה כאחד – נקבל 127, כמנין שנותיה של שרה. ואכן, בשנים רבות קוראים את פרשת חיי שרה – ב"שבת מברכים" שבה מכריזים על ראש חודש כסליו.
הקשר בין שרה ל"כסליו" הוא פשוט: חודש כסליו מפורסם בעיקר בזכות חג החנוכה, שבו אנו מציינים את נס פך השמן – השמן שהיה אמור לדלוק יום אחד בלבד המשיך ודלק באורח ניסי עוד זמן ממושך. אף שרה מפורסמת בזכות הנסים שהיו אצלה דרך קבע, כשאחד מהם הוא הנס של "נר דלוק מערב שבת לערב שבת", שדומה מאוד לנס פך השמן: הנרות שהדליקה בערב שבת המשיכו ודלקו בכל השבוע, עד לערב שבת הבאה.
אם כך, הבה ננצל את חודש כסלו ואת פרשת חיי שרה כדי להוסיף באור נרות השבת ובאור נרות החנוכה!
כתוב תגובה