בימים עברו, יהודי דתי אחד ערך מסע באזור הכפרי במזרח אירופה. הוא הגיע לבית כנסת שבו השוחט המקומי נפל למשכב זמן קצר קודם לכן. לקצב העיר לא היה מי שישחט עבורו את העופות והוא כמעט סגר את האיטליז, אלא שאז נתקל באותו יהודי. האורח נראה אדוק וירא שמים (אולי חבש כובע שחור והיה לו זקן) ולכן הקצב שאל אותו אם הוא שוחט. המבקר השיב בחיוב, והקצב מיהר להציע לו עבודה במשחטה. האורח היהודי שאל את הקצב אם הוא מוכן להלוות לו קצת כסף משום שהוא הגיע זה עתה וצריך לקנות כמה דברים. "אבל אתה זר גמור", אמר הקצב, "אני בכלל לא מכיר אותך. כיצד אוכל להלוות לך כסף?" "היית מוכן להפקיד בידיי את רווחתם הרוחנית של כל בני ובנות הקהילה שלך, למרות שמעולם לא ראית אותי קודם לכן, אך ברגע שביקשתי ממך כמה רובלים פתאום אתה בקושי מכיר אותי?"

פרשת השבוע מספרת את סיפור השידוך הראשון בהיסטוריה. אברהם שולח את משרתו הנאמן, אליעזר, למצוא כלה לבנו יצחק. הוא נותן לאליעזר מסמך ובו הוא מוריש את כל הונו ליצחק ומשביע את אליעזר בשבועה חגיגית שהוא לא יביא לבנו אישה כנענית אלא מישהי ממשפחתו של אברהם, מארם נהריים.

כמה מדהים הוא אברהם! במסמך אחד, הוא מעביר את כל הונו לאדם אחר, כדי לעזור לאליעזר למצוא את השידוך הנכון עבור בנו. האם מוזכר בכלל שאברהם דרש מאליעזר איזה עירבון על ההון שהופקד בידיו? אין אף מלה על כך שאברהם התעקש על ערבים כלשהם, על הבטחות או אפילו על תקיעת כף. על מה כן ביקש אברהם מאליעזר להישבע לו? לא על הכסף, אלא על האישה! כשהיה מדובר באישה שתילקח לבנו, באופייה של הנערה שבנו ייקח לו לאישה – על כך תבע אברהם לא פחות מאשר שבועה חגיגית.

איזה לקח עצום לסדר העדיפויות שלנו בחיים. מה חשוב לנו ביותר? מהם הדברים שאותם אנו מעריכים באמת? כשזה מגיע לכסף שלנו, הכל צריך להיות מאחורי מנעול ובריח ובכספות פלדה. האם אנו נזהרים באותה מידה ביחס לילדינו? האם אנו שמים לב באותה מידה, עם מי הם יוצאים לבלות, לאן הם הולכים ומה מעשיהם?

היו זמנים שבהם הורים יהודיים לקחו אחריות על רווחתם החברתית של ילדיהם ואפילו על מציאת בן/בת הזוג הנכונ/ה עבורם. בסדר, הזמנים השתנו וילדים כבר לא אוהבים שהוריהם מתערבים בניסיונות הרומנטיים שלהם. אפילו לטוביה החולב היו בנות שהתעקשו להינשא למען האהבה. אבל אפילו אם איננו יכולים "להסדיר" את הדברים, עדיין אנו יכולים לנסות מאחורי הקלעים "להנדס" מפגש עם מישהו. או לפחות אנו יכולים להתעניין במה שקורה.

יתכן שצעירים כיום יזדעזעו למחשבה ששדכן יעזור להם למצוא שותפ/ה לנישואין. אך הרי אין ספק שהורים צריכים לשוחח עם ילדיהם על נושא הנישואין כשהם יגיעו לגיל המתאים. הרי ודאי שצריך להעביר לילדינו את חשיבות הנישואין עוד לפני שיגיעו לגיל 35! והרי יהיה זה רעיון טוב שהורים יישבו עם ילדיהם בשלב כלשהו וישוחחו עמם על הדברים שעליהם לחפש באדם שעמו הם ירצו להתחתן?

אברהם היה מודאג שהאישה הלא נכונה תשפיע לרעה על בנו. על אחת כמה וכמה שעלינו להיות מודאגים ביחס לילדינו שהם הרבה פחות אדוקים משהיה יצחק בשעתו. וכדאי גם שילדים ייקחו את עצת הוריהם קצת יותר ברצינות. ככלות הכל, ניסיון ההיסטוריה מראה שהורים תכופות רואים דברים שילדים – שה"אהבה" מעוורת את עיניהם – לא רואים.

יש מקום לטעון שתופעת ה"רווקים" היא הבעיה החברתית הגדולה ביותר בעולם היהודי כיום. אנשים נישאים בגיל מבוגר יותר או לא נישאים כלל. לעתים קרובות, השעון הביולוגי גומר את מסלולו עוד בטרם הצליחו ליצור משפחה. לעתים תכופות מדי, אנשים נואשים עושים החלטות שנולדות מתוך ייאוש ואחר כך מתחרטים עליהן.

אברהם מלמדנו שזו אחריותנו כהורים לדאוג לכך שילדינו ישהו בחוגים המתאימים ולא ייחשפו להשפעות לא רצויות. אנא אלוקים, תן שכל ילדינו ימצאו בני זוג ובנות זוג מתאימים, ומוטב מוקדם מאשר מאוחר, ויקימו משפחות יהודיות חזקות שכולנו נוכל להתגאות בהן.