כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר "ועשית", ועל הארון אמר "ועשו".

למה?

אלא שציוה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר ש"אני נתתי הרבה בארון, לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך! ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט, לפיכך אין לך חלק בתורה!"

ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.

כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו "למדני תורה, למדני דבר זה!"

וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה, לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר: לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר.

ולמה נתנה התורה במדבר?

לומר, מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד.

שלא יהא אדם אומר: "אני בן תורה, ותורה נתונה לי ולאבותי! ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה, אלא אבותיך גרים היו."

לכך כתיב: "מורשה קהלת יעקב" [התורה היא ירושה] לכל מי שמתקהל [שמצטרף לקהילת] יעקב.

אפילו הגרים שעוסקין בתורה, שקולים הם ככהן גדול.

(מדרש תנחומא לפרשת ויקהל)