ב"ה

גולשים יקרים,

נסיון העקידה, מספרים לנו חכמינו זכרונם לברכה, היה הנסיון הגדול מכולם. מה היה כל-כך מיוחד בו? לא רק בגלל שהיה מדובר בחיים ומוות. גם קודם לכן אברהם היה מוכן לקפוץ לתוך כבשן האש כדי להגן על אמונתו. היה זה רגע בו אברהם אבינו הוכיח כי הוא עושה את הדבר הנכון כי הוא מאמין בו, ולא רק בגלל שזו האישיות שלו.

אברהם היה איש של חסד. אדם של נתינה, שפתח את ביתו לזרים והשקיע את כל חייו בדאגה לזולת, הן לצרכים הגשמיים של אורחיו אך גם לאלו הרוחניים. אברהם חרת את הנתינה על דגלו; כעת, בורא העולם ציווה עליו לעשות משהו שהוא ההיפך הגמור. לקחת חיים, לשפוך דם, חלילה.

כמובן שהיה זה נסיון בלבד, אבל נסיון שיכול ללמד את כולנו. האם אנחנו נותנים כי זהו הדבר הנכון, או נותנים כי זו האישיות שלנו? האם כשאנו כועסים על אדם אחר, בשם היהדות כביכול, אנו עושים זאת בשם הערכים אך למעשה פועלים על-פי אישיותינו וטבענו?

זו שאלה שאסור להפסיק לשאול.

קריאה מהנה המשך שבוע נעים!

הרב מנדי קמינקר