ידידים יקרים,
אנשים רבים ברחבי העולם, יהודים ולא יהודים כאחד, כעסו לקרוא כי במשחקים בלונדון לא תקויים דקת דומיה לזכר אחד עשר הספורטאים שנהרגו במינכן, לפני ארבעים שנה. מה כבר ביקשנו? הם לא הבינו. דקה אחת, דקה מתוך טקס פתיחה בן ארבע שעות, אפילו לא דקה אחת לזכר החללים? לא ביקשנו הדלקת נר, הקראת השמות או הקרנת סרטון קצר לזכרם – למרות שכמובן רעיונות אלו היו מתקבלים בזרועות פתוחות – אלא רק דקה אחת של דומיה?
לפני מספר ימים קראתי רעיון שהובע על ידי הרב אריה שישלר, שליח הרבי ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בדבריו הוא ציין כי אולי בעוד אנחנו אלו שמתעקשים על דומיה, העולם לא מאפשר לנו לעשות זאת.
האם אי-פעם עמדנו בדומיה מול אסונות?
המשך שבוע נעים
הרב מנדי קמינקר
