דווקא ברגעים האחרונים לפני פטירתו, מספר משה רבינו בגילוי לב עד אהבתו וכמיהתו להיכנס אל הארץ המובטחת, וכיצד למרות תחנוניו והפצרותיו אסר עליו האלוקים להיכנס לארץ ישראל. הפרשה השניה של ספר דברים נקראת "ואתחנן" על שם הפסוק הראשון בו היא נפתחת המתאר את תחנוניו ובקשותיו של משה.

כמו בכל התורה כולה, הסיפור עצמו מובא בכתובים בלשון קצרה; אך המדרשים מביאים את חילופי הדברים בין משה לבורא העולם.

הנה הסיפור המקורי בתורה כשהוא משולב בהסברי רקע1:

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא [לאחר שנגזר עליי שלא להיכנס לארץ בשל העובדה שהיכיתי בסלע ולא דיברתי אליו] לאמור: ה' אלוקים! אתה החילות להראות את עבדך [לי] את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך.

"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון!

"ויתעבר [כעס] ה' בי [עלי] למענכם [בגללכם], ולא שמע אלי. ויאמר ה' אלי: רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה! עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך [בלבד] כי לא תעבור את הירדן הזה."

כיצד התפלל משה לבורא העולם?

רש"י מפרש כי המילה שורש המילה 'תחנונים' הוא 'חינם'. משה התחנן לבורא העולם והתפלל שגם אם הוא אינו ראוי לכך, על בורא העולם להעניק לו מתנת חינם ולאפשר לו להיכנס לארץ. כמובן שתפילה זו נבעה מענוותנותו של משה שכן רק בזכות מעשיו הטובים ראוי היה הוא להיכנס לארץ.

המדרש2 מציין כי בגימטריית המילה 'ואתחנן' נרמז מספר התפילות שנשא משה: 515 (ואתחנן: 6, 1, 400, 8, 50, 50).

"כשראה משה שנחתם עליו גזר דין, עג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם! איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה! באותה שעה לבש שק ונתפלש באפר ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית.

"ומה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע, בכל בית דין ובית דין, שלא יקבלו תפילתו של משה...

"אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי כחיות השדה, שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם. כך תהא נפשי כאחת מהן.

"אמר לו [האלוקים]: רב לך!

"אמר לפניו: רבונו של עולם! ואם לאו, הניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקנו. כך תהא נפשי כאחת מהן.

"אמר לו: רב לך!

.."כיון שראה משה, שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא."

למרות תחנוניו של משה, כבר נגזרה הגזירה. על משה נגזר כי הוא ימות בחוץ לארץ, ושם ייקבר.

באור החסידות

בהתוועדות לרגל יום השנה לפטירת חותנו, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, ראה הרבי את הטוב בעובדה שמשה רבינו נקבר בחוץ לארץ: הוא נשאר יחד עם הדור אותו הוא הוציא ממצרים, שמת אף הוא במדבר. הרבי ציין כי גדולי ישראל נוספים – ביניהם חמיו – ויתרו על טובתם האישית נקברו דווקא בחוץ לארץ, שכן באמצעות ביקור ותפילה ליד מקום מנוחתם, הם מעניקים השראה גם לתושבי חו"ל.