האזהרה שהזהרנו מלקלל את הנשיא, והוא אמרו: "ונשיא בעמך לא תאר" (שם). ושם זה, כלומר: נשיא, מניחו הכתוב על המלך אשר בידו השלטון. והוא אמרו יתעלה: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב).

והחכמים אומרים אותו בסתם על ראשי ישיבה של שבעים זקנים בלבד.

ובכל התלמוד והמשנה אומרים: "נשיאים ואבות בין דין, ונשיא ואב בית דין". ועוד אמרו: "נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול; מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול".

ודע שלאו זה כולל גם את הנשיא עם המלך, לפי שעניין לאו זה להזהיר מלקלל כל מי שיש בידו שלטון והוא במעלה הגבוהה ביותר, בין שזו מעלה שלטונית או מעלה תורנית והיא הישיבה.

וכך נראה מדיני מצווה זו. והעובר על לאו זה - לוקה.