האזהרה שהזהרנו משבועת שקר שאנו נשבעים לכפור חוב הקבוע עלינו, והוא אמרו: "ולא תשקרו איש בעמיתו" (שם יט, יא),

כגון: אם כפר בפיקדון - הרי עבר על אמרו יתעלה: 'לא תכחשו'; ואם נשבע על כפירתו - עבר על אמרו: 'לא תשקרו'.

ובספרא: ",ולא תשקרו' מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: 'ונשבע על שקר' למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר: 'לא תשקרו'".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ה' משבועות. ושם נתבאר שהנשבע שבועת שקר על כפירת ממון - עובר בשני לאווין: משום "לא תשבעו בשמי לשקר" (שם, יב) ומשום "לא תשקרו איש בעמיתו".