נוסח הברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם ייסתם אחד מהם, או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות.

כפי שאפשר להבחין מתוכן ברכה זו, הרי זו ברכת הודיה, ראשונה מני רבות שנברך בתפילת שחרית ובמשך היום.

בשובנו למלוא ההכרה ממצב העירפול בו היינו נתונים בשינה, אנו מגיעים לידי מודעות לאחד הפלאים הגדולים ביותר של היקום: גופנו הגשמי, על כל אבריו ועורקיו, בעלי המיבנה המופלא והעדין. ההתחדשות היומיומית של כוחותינו הגופניים, מעוררת אותנו לומר שבחו של מקום, הרבה לפני שאנו משיגים גדולת הבורא באמצעות פלאי הטבע שבסביבתנו הקרובה.

תחושת הבריאות, הרעננות, הרגשת הכוח והיכולת לחיות חיי מעש בריאים, מעוררות אותנו להודות לבורא העולם. התהליכים "הפשוטים" של הנשימה, העיכול וכל שאר פעולות השיגרא של גופנו, הם בגדר של פלאי החכמה האלוקית. אולם פעולות אלה כמעט ואינן מעסיקות את מחשבתנו, אלא אם כן אחת מהן, חלילה, אינה תקינה. היינו, איפוא, כפויי טובה, אילו היינו מתיחסים לחסד אלוקים זה, כאל דבר המובן מאליו, ולא היינו מודים יום יום לה' על חסדיו אלה של "רופא כל בשר".

ברכה זו (שאנו מברכים גם כאשר נטלנו ידים אחרי עשיית הצרכים) מאפיינת את השקפתנו היהודית האומרת שגופנו טעון שמירה על נקיונו וקדושתו. היא מזכירה לנו כי לא רק כלי המחשבה שבראש, אלא גם האברים הנחותים ביותר, ממלאים תפקידים חיוניים, בהם תלויים בריאותנו ועצם קיומנו.

חכמינו ז"ל התפעלו מפלאי הגוף האנושי והביעו התפעלותם במלים דומות לברכה זו. בהתאם לכך מפורשים בתרגום יונתן בן עוזיאל דבריו של הנביא יחזקאל, הנוזף במלך צור שהתגאה בכוחו ועשרו, ע"י שהזכיר לו, שגופו הוא כלי חמדה שנוצר בחכמה אלוקית והוא בנוי צנורות ופתחים, המתוחזקים באורח נסי בהשגחת ה'. לו התבונן בגופו שלו על איזונו העדין, לא היה מתגאה אלא מודה לה' בענוה.

באורח דומה אמר ר' תנחומא: "הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחודה של מחט, כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחילים מחילים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצאה ממנו".

עלינו להודות לבורא העולם על מעשיו הפלאיים, שחנן אותנו בגוף בריא ותקין וזאת אנו עושים בברכנו "אשר יצר".