בס"ד. שיחת יום ד' פ' נצבים-וילך, כ"ב אלול, ה'תשל"ג

– לעסקניות של ישיבת "תומכי-תמימים" ו"בית רבקה" תחיינה –

בלתי מוגה

א. כשיהודים מתאספים ביחד הרי זה עצמו כבר מאורע טוב – שהרי בנ"י הם "בנים אתם לה' אלקיכם"1, וכל אחד מהם הוא כמו בן יחיד אצל הקב"ה2, ולכן, כשמתאספים ביחד כו"כ מבנ"י, הרי זה גורם תוספת נחת להקב"ה, בראותו שיהודים חיים יחדיו בשלום, ומתאספים לשם אותה מטרה שמאחדת אותם לאחדים כאחד.

ועאכו"כ – כשנפגשים במיוחד כדי להתחזק בעניני יהדות, תורה ומצוות, שזהו רצונו של הקב"ה, שרוצים למלא אותו.

ובזה ניתוסף עומק וחמימות וחיות מיוחדים כשמתאספים בחודש אלול – אודותיו מבאר רבינו הזקן3 המשל למלך שנמצא בשדה, והיינו, שלפני שמכתירים את המלך בר"ה, שהכתרה זו קשורה עם היכל המלך בעיר הבירה, הנה בחודש אלול, חודש הרחמים4, נמצאים עם הקב"ה במעמד ומצב של ימות החול (שאין בהם הקדושה שבר"ה), שאז אין זה כמו בשעה שהמלך נמצא בהיכל מלכותו, שקשה להגיע אליו, ולא כל אחד זוכה לזה, משא"כ בהיותו בשדה, יש אפשרות לכל אחד לגשת למלך, והמלך מראה לכל אחד סבר פנים יפות ופנים שוחקות, והיינו, שהוא מוכן לקבל את כל אחד שנגש אליו ומכיר בו בתור מלך, ומזה מובן שנקל יותר לבקש מהמלך כל מה שרוצים, כיון שנמצא במצב של ריצוי, למלא כל מה שמבקשים ממנו על כל השנה כולה.

ובחודש אלול גופא יש חילוקים בין התחלת החודש, אמצע החודש, עד לימים שלפני ר"ה, ומזה מובן שכל יום נוסף שבו נמצאים עם המלך בשדה, נרגשת בפנימיות יותר הקירבה והשייכות אל המלך, ואז, "כמים הפנים לפנים"5, מתעוררת אצל המלך הוספה ברצון והחלטה למלא את הבקשות של בנ"י בכלל, ובמיוחד – אלו שמתאספים מתוך מטרה לפעול יותר בכל הענינים שהקב"ה רוצה שיעשו אותם, ובפרט בענינים הקשורים עם חינוך הילדים, בנים ובנות, שהם הבונים העתידיים של משפחות ישראל, וע"י המשפחות הרי הם הבונים של כל עם ישראל – שיתוספו אצלם ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך.

וכל זה הוא במדה גדולה יותר כשמתאספות נשים בישראל, שבמשך החדשים שלפני חודש אלול התעסקו בחיזוק חינוך יהודי תורני במסגרות והזדמנויות שונות ומגוונות – הרי בודאי שיקויים אצלם הענין שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים כו'6, היינו, שזה גופא שעסקו בזה במשך החדשים של השנה החולפת, והקב"ה הצליחם, ועוד יראו את הפירות לאח"ז במדה גדולה יותר – בודאי יעורר אצל כל אחת מהן ואצל כולן ביחד, רצון חזק יותר, ביחד עם חמימות והתלהבות חסידית, לפעול בימים הבאים, ובפרט בשנה החדשה, שלא בערך יותר.

וכיון שהקב"ה רואה מה שנעשה בלבו של יהודי, הרי הוא לוקח זאת כבר בחשבון – להוסיף יותר בכל הברכות שבנ"י זקוקים להם ומבקשים אותם עבורם ועבור בני משפחותיהם, שיגיעו לכל אחד מהם ולכולם ביחד, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"7, ויומשכו באופן שכל אחד יראה שזהו טוב הנראה והנגלה – טוב הן עבור הנשמה והן עבור הגוף, ובאופן שהנשמה תהי' מושלת על הגוף, ועד שהגוף מרצונו הטוב יתנהג כפי רצון הנשמה, מבלי שיהי' צורך בשקו"ט ושכנוע כו'.

וכך תהי' ההכנה לשנה החדשה הבאה לקראתנו וגם סיום השנה החולפת באופן שיהי' טוב בגשמיות וברוחניות גם יחד.

*

ב. ישנו גם הפתגם הידוע של רבינו הזקן8 שכל ענין של יהודי ובעולם בכלל קשור גם עם הפרשה בתורה שלומדים וקוראים בשבוע זה:

בפרשת השבוע מסופר שמשה רבינו אמר לבנ"י בדורו – והקב"ה קבע זאת בתורה בתור הוראה וציווי לכל בנ"י בכל הדורות ובכל המדינות: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם"9,

והיינו, שכאשר בנ"י עומדים כולם יחד בשביל ענין אלקי, אזי נעשה גם הענין ד"נצבים" כפירוש המדרש10 שעומדים בתוקף וחוזק, מבלי להתפעל ולהתרשם ממה שנעשה בעולם מסביב, ואדרבה: נעשים בעה"ב על העולם מסביב, באופן שיהי' טוב בגשמיות כפשוטו, שאז לא יהיו דאגות ח"ו, ויהי' ראש רגוע ולב רגוע לבנות את הבית באופן שיהי' בית יהודי ובית חי בגשמיות וברוחניות,

ובנקודה התיכונה שבזה – לחזק את חינוך הילדים הקטנים, הילדים שבגיל הממוצע והילדים הגדולים, כולל גם חינוך עצמו, שיהי' באופן מרובה עמוק ורחב יותר, ובמילא יהי' גם ביתר הצלחה.

ולפעול בכל ענינים אלו מתוך בריאות נכונה וטוב לבב, ובאופן שתהי' בזה השותפות של "כולכם" – כל אלו שנמצאים מסביב.

ועד שע"י פעולת הרבים – "כולכם" – פועלים לשנות את העולם כולו, להכין אותו שיוכל לקבל את השינויים שיתרחשו כשיבוא משיח בקרוב ויוציא את בנ"י מהגלות, ויעמיד את העולם כולו להיות עולם של שלום, של תורה ושל יהדות, ובאופן שכל זה יהי' בקרוב ממש.

*

ג. יש עוד ענין מיוחד בשנה זו – שבחודש זה מתכוננים לחודש תשרי שבו ישנו מאורע שבזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' מתרחש אחת בשבע שנים:

ישנו ציווי הקב"ה להביא לביהמ"ק את כל בנ"י – "הקהל את העם האנשים והנשים והטף"11, כולל גם הילדים הקטנים ביותר, וכמ"ש הרמב"ם12 שמעמד זה הוא "כיום שניתנה בו (התורה) בסיני".

ומובן, שכאשר מדובר אודות ילדים קטנים ביותר שנקראים בשם "טף", הרי זה מוטל בעיקר על האם: לאחרי שהילד גדל – חלק מהחינוך שלו תלוי באב וחלק תלוי באם, אבל בהיותו עדיין בקטיגוריא שנקראת בלשון הקודש בשם "טף", בגיל שנתיים, שלש, ארבע וחמש שנים – קובעת התורה שהוא "צריך לאמו"13. ומזה מובן, שגם בנוגע למצות הקהל, להביא אותם לביהמ"ק – הנה עיקר הזכות ועיקר הברכה בזה היא יותר (ולגמרי) על האם מאשר על האב.

ואף שעכשיו לא זכינו עדיין לבנין ביהמ"ק – הרי צריך לקוות שבקרוב ממש תהי' הגאולה, ולכן צריך להתכונן לכך.

ובפרט שברוחניות הענינים, בנוגע לתוכן הפנימי של המצוה, הרי זה שייך גם עכשיו – שיש צורך בהשתדלות מיוחדה בענין חינוך הילדים הקטנים, "טף".

ובענין זה חוזרת ומודגשת הזכות הגדולה של נשי ישראל, והאימון הגדול של הקב"ה בהן, למסור בידיהן לחלוטין את חינוך הטף, שמזה מובן, שהקב"ה נותן להן כחות מיוחדים למלא את שליחותו בענין זה במלוא המדה ובאופן הטוב ביותר.

וזהו הענין המיוחד בשנה זו לגבי ששת השנים שלפנ"ז – שיש לנשי ישראל הוספה מיוחדת בכחות שלהן ובברכות שמקבלים מהקב"ה, להצליח עוד יותר בחינוך הילדים הקטנים, ולהכין אותם – ועי"ז להכין את עצמם, ולפעול על העולם שמסביבם – לזכות בקרוב ממש לגאולה, שאז יוכלו לקיים מצות הקהל כפשוטה – כשהקב"ה יחזיר לנו את ביהמ"ק, ונלך לשם בשמחה ובטוב לבב, ונקיים המצוה ד"הקהל את העם האנשים והנשים והטף", שכולם יבואו לביהמ"ק, ושם יזכו לראות ולהראות14 – שהקב"ה יביט על כל אחד מתוך רוב נחת, וכל אחד יזכה לראות אלקות מסביבו.

ד. ועד אז – תתברכו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בספר חיים טובים, בתוך כל ישראל, אמן כן יהי רצון,

שיהי' כן בפועל, ולמטה מעשרה טפחים,

בכל הענינים הטובים של השנה החדשה, שתהי' שנת אורה בכל הענינים,

ועד לשנת גאולה – החל מהגאולה מהגלות הפנימי, מכל הענינים שמפריעים ליהודי שיהי' לו ראש רגוע ולב רגוע, ועד לגאולה כפשוטה, לצאת מהגלות, וללכת יחד עם משיח צדקנו אל הגאולה האמיתית והשלימה, לארץ הקודש, עלי' נאמר15 "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", היינו, שזוהי ארץ שמתקיימת עי"ז שכל אחד מישראל עושה כל התלוי בו שהקב"ה יהי' נראה שם מהתחלת השנה, בכל ימי השנה, ועד לסיום השנה,

ושם נזכה לבנין ביהמ"ק השלישי שיהי' נצחי16.

ולהתכונן לכל זה מתוך בריאות נכונה, ובטוב הנראה והנגלה, שבכל המובנים יהי' הכל כדבעי ויותר מזה,

ולזכות לשנה טובה ומתוקה ורבת הצלחה בכל הענינים.

היו בריאים, ונשמע מכל אחת מכן ומכולכן יחד בשורות טובות – טובות כפשוטן, וטובות במובן של נשמה ורוחניות, ונקודתן – שיהי' רוב נחת, נחת אמיתי, נחת יהודי, תורני וחסידי מבנים ובני בנים, ולקבל זאת בשמחה ובטוב לבב.