פרק כז

1אַֽל־תִּ֖תְהַלֵּל בְּי֣וֹם מָחָ֑ר כִּ֤י לֹא־תֵ֜דַ֗ע מַה־יֵּ֥לֶד יֽוֹם:
אל תתהלל.  אל תתפאר עכשיו בדבר שעתיד להיות ליום מחר:
כי לא תדע מה ילד יום.  שמא היום יולד שום רעה שיבטל מחשבות מחר:
2יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא־פִ֑יךָ נָ֜כְרִ֗י וְאַל־שְׂפָתֶֽיךָ:
3כֹּֽבֶד־אֶ֖בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל וְכַ֥עַס אֱ֜וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם:
ונטל.  משא:
וכעס אויל.  שהאויל מכעיס להקב"ה גורם להביא כעס לעולם:
4אַכְזְרִיּ֣וּת חֵ֖מָה וְשֶׁ֣טֶף אָ֑ף וּמִ֥י יַ֜עֲמֹד לִפְנֵ֥י קִנְאָֽה:
ושטף אף, ומי יעמוד.  לפני קנאתו של קנא ונקם:
5טוֹבָה תּוֹכַ֣חַת מְגֻלָּ֑ה מֵֽאַהֲבָ֥ה מְסֻתָּֽרֶת:
6נֶאֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב וְ֜נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא:
ונעתרות.  ל' גודל כמו העתרת' עלי (יחזקאל לה):
7נֶ֣פֶשׁ שְׂ֖בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת וְנֶ֥פֶשׁ רְ֜עֵבָ֗ה כָּל־מַ֥ר מָתֽוֹק:
תבוס נופת.  תרמוס ברגל כמו יבוס קמינו (תהלים נד):
כל מר מתוק.  כל דבר מר מתוק לה, ויש לפותרו בתלמוד תורה המראה א"ע כשבע שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש תבוס נופת. אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו והמתאוה לה אפי' דברים הבאים לו במרירות וביגיעה הם מתוקים לו:
8כְּצִפּוֹר נוֹדֶ֣דֶת מִן־קִנָּ֑הּ כֵּֽן־אִ֜֗ישׁ נוֹדֵ֥ד מִמְּקוֹמֽוֹ:
נודדת מן קנה.  שהולכת ומטלטלת כן האיש הנודד ממקומו ת"ח הנודד מן הלמוד מלחזור על גרסתו:
9שֶׁ֣מֶן וּ֖קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב וּמֶ֥תֶק רֵ֜עֵ֗הוּ מֵֽעֲצַת־נָֽפֶשׁ:
שמן וקטרת.  ריח שמן אפרסמון וריח קטרת משמחין לב:
ומתק רעהו מעצת נפש.  מי שחברו מקרבו וממתק לו בדבריו הוא טוב ממה שנפשו יועצתו, ד"א:
ומתק רעהו.  המכשיר מעשיו שהן מתוקין להקב"ה טוב לו ממה שהוא ממלא תאות לבו:
10רֵֽעֲךָ֙ וְרֵ֪עַה וְרֵ֪עַ אָבִ֡יךָ אַֽל־תַּעֲזֹ֗ב וּבֵ֥ית אָחִ֗יךָ אַל־תָּ֖בוֹא בְּי֣וֹם אֵידֶ֑ךָ ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֜ר֗וֹב מֵאָ֥ח רָחֽוֹק:
רעך.  ורע אביך הקב"ה שנקרא רע לישראל ורע אביך שחיבב את אבותיך:
אל תעזב.  אם עזבת יבא עליך פורענות:
ובית אחיך.  אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעא' והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים:
מאח רחוק.  טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו':
11חֲכַ֣ם בְּ֖נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י וְאָשִׁ֖יבָה חֹרְפִ֣י דָבָֽר:
חכם בני.  התחכם בני:
ושמח לבי.  ותהא לבי שמח בך:
12עָר֤וּם רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר פְּ֜תָאיִ֗ם עָבְר֥וּ נֶעֱנָֽשׁוּ:
ערום ראה רעה.  רואה פורענות הבאה על הארץ ונסתר הימנה שמשך ידו מן העבירה ופתאים לא נסתרו אלא עברו בדרך רעה:
ונענשו.  ונפסדו:
13קַח־בִּ֖גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ:
כי ערב זר.  אדם שנעשה ערב גורם שאמר הדיין למלוה קח בגדו:
14מְבָ֘רֵ֤ךְ רֵעֵ֨הוּ בְּק֣וֹל גָּ֖דוֹל בַּבֹּ֣קֶר הַשְׁכֵּ֑ים קְ֜לָלָ֗ה תֵּחָ֥שֶׁב לֽוֹ:
מברך רעהו.  יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכ' לקללה שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר והכל באין ושואלין ממנו והמלכות מתגרת בו לגבו' ממון כך נדרש במסכת ערכין, ועוד יש במדרש רבי תנחומא כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם שנאמר וישא משלו וגו' (מדבר כג) ל' נשיאות קול וסופו יעץ להחטיאם:
15דֶּ֣לֶף ט֖וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר וְאֵ֥שֶׁת מִ֜דְוָנִ֗ים מִדְיָנִ֗ים נִשְׁתָּוָֽה:
דלף טורד.  גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית:
ביום סגריר.  יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם:
ואשת.  מדינים נשתוה שניהם שוין:
16צֹפְנֶ֥יהָ צָֽפַן־ר֑וּחַ וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא:
צופניה צפן רוח.  מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה:
ושמן ימינו יקרא.  קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית:
17בַּרְזֶ֣ל בְּבַרְזֶ֣ל יָ֑חַד וְ֜אִ֗ישׁ יַ֣חַד פְּנֵֽי־רֵעֵֽהוּ:
יחד פני רעהו.  יחד ת"ח מחדדין זה לזה בהלכה:
18נֹצֵ֣ר תְּ֖אֵנָה יֹאכַ֣ל פִּרְיָ֑הּ וְשֹׁמֵ֖ר אֲדֹנָ֣יו יְכֻבָּֽד:
יאכל פריה.  וכן שומר אדוניו יכובד, ויאכל פרי מעלליו:
19כַּמַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֜אָדָ֗ם לָאָדָֽם:
כמים.  הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך:
כן לב האדם לאדם.  חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים:
20שְׁא֣וֹל וַ֖אֲבַדֹּה וַאֲבַדּוֹ לֹ֣א תִּשְׂבַּ֑עְנָה וְעֵינֵ֥י הָ֜אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה:
שאול ואבדה.  לא תשבענה מלקבל את הרשעים לתוכם כשם שעיני האדם רשע לא תשבענה מלשוט אחר יצר הרע מלמלאות תאותו:
21מַצְרֵ֣ף לַ֖כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וְ֜אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַהֲלָלֽוֹ:
מצרף.  כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים נבחן לרבים אם טוב אם רע:
22אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֖רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֜עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ:
הריפות.  חטים הנידוכים במכתש:
מכתש.  אסיתא מורטיו"ר בלעז:
בעלי.  הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלעז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי:
23יָדֹ֣עַ תֵּ֖דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֜בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים:
פני צאנך.  אל יקלו בעיניך להתבונן בם תמיד מה הם צריכים:
24כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן וְאִם־נֵ֜֗זֶר לְד֣וֹר דֽוֹר וָדֽוֹר:
כי לא לעולם חוסן.  שאם אתה עשיר בכסף ובזהב שמא לא יתקיים לעולם לכך אל תבזה דברים קטנים שלך:
25גָּלָ֣ה חָ֖צִיר וְנִרְאָה־דֶ֑שֶׁא וְ֜נֶאֶסְפ֗וּ עִשְּׂב֥וֹת הָרִֽים:
גלה חציר.  כשגלה החציר בימי ניסן ויראה הדשא ונאספו עשבים לצמוח אז ייטיב לך שיהיו גזותיהם של כבשים ללבושך:
26כְּבָשִֹ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֜דֶ֗ה עַתּוּדִֽים:
ומחיר שדה.  ישוו לך העתודים כי תאכל הבשר ותמכור העורות:
27וְדֵ֤י חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֖לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֜חַיִּ֗ים לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ:
ודי.  פרנסתך ללחמך וללחם ביתך תסתפק בחלב העזים הרי מליצתו והמשל כן הוא:
. פני צאנך הרב המתמנה על הצבור ישאם בחיקו וינהלם לאט, כי לא לעולם חסן, ובזאת יאכל פירות והקרן קיימת:
כי לא לעולם חסן.  ובזאת יאכל פירות והקרן קיימת:
גלה חציר.  כשיתפשטו שמועותיו ותגדל התורה על ידו אז יהיו הכבשים האלה לבושו יהיו התלמידים לו לשם ולבוש הוד והדר: