בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א
(הנחה בלתי מוגה)
זאת חוקת התורה גו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה גו'1. ואיתא במדרש2 יהי לבי תמים בחוקיך3, זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה, למה ששניהן דומים זה לזה, בזה נאמר4 זאת חוקת הפסח, ובזה נאמר1 זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת, נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחרי', כך בפסח נאמר בו חוקה, ובפרה נאמר בה חוקה, ומי גדולה, הפרה, שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר5 ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ובמ"א6 איתא פרה זו מצרים, דכתיב7 עגלה יפה פי' מצרים, אדומה זו בבל כו', תמימה זו מדי וכו'. ולכאורה לפי זה הרי חוקת הפסח היא למעלה מחוקת הפרה, כי פרה זו מצרים, משא"כ פסח היא הגאולה ממצרים, ופסח הוי' על הפתח8. וכן בכללות יותר, שד' הענינים שבפרה רומזים על ד' הגלויות, משא"כ פסח הו"ע הגאולה. גם צריך להבין במשל המטרונות הנ"ל שמשמעותו שפרה קודמת לפסח, דלכאורה, הרי פרשת חוקת הפסח נאמרה בר"ח ניסן, ושריפת הפרה היתה בשני בניסן. ועוד, דא"כ מדוע קורין פ' פרה לפני פ' החודש, והרי בכל עניני קדושה ישנו הכלל דמעלין בקודש9, ואם פרה גדולה מפסח, מדוע קורין פ' החודש אחרי פ' פרה.
ב) ויובן כל זה בהקדם המבואר בלקו"ת פ' חוקת10, דצריך להבין מפני מה תקנו שיקראו פרשת פרה קודם הפסח11, כדי שיטהרו כל ישראל לעשות הפסח בטהרה12, ולמה לא תקנו זה גם קודם שאר הרגלים, שיש שם ג"כ קרבנות. ויש להוסיף בדיוק זה, ע"פ הידוע ששבועות הוא למעלה מפסח, וסוכות הוא ג"כ למעלה מפסח, וא"כ למה תקנו ענין זה בפסח דוקא.
ג) והענין הוא, בהקדם הצד השוה דחוקת הפרה וחוקת הפסח (שנראות שוות). דהנה, פרה אדומה מורה על כללות עבודת האדם בזמן הגלות (כנ"ל שהפרה רומזת לד' גלויות), שבהיותו בגלות וחושך העולם, צריך האדם לפעול ענין של יציאה מן הגלות. אך יציאה זו אפשר שתהי' באופן של אתכפיא בלבד, שהרע הוא עדיין בתוקפו, וע"י עבודתו דוחה אותו. וכמו שהי' ביצי"מ, דכתיב13 כי ברח העם, ומבואר בתניא14 שענין הבריחה הוא לפי שהרע שבנפשותם הי' עדיין בתוקפו כו'. וזהו ענין הפרה, שהיא מדריגה פחותה, וכדאיתא בזהר15 דפרה קבילת משמאלא, והיינו, שנוסף לזה שגם פני שור שבמרכבה הוא מהשמאל16 (ולא כמו פני ארי' שהוא אל הימין16), הרי הפרה היא פחותה אפילו מפני שור, שמקבלת ממנו כו'17. ובנפש האדם הרי זה מורה שהאדם נופל במדריגתו כ"כ, שלא זו בלבד שהוא משוקע בתאוות העולם, אלא עוד זאת שהוא מקבל מהם. ולכן צ"ל ענין שריפת הפרה, היינו היציאה מתאוות העולם כו'.
אמנם שריפת הפרה הו"ע סור מרע בלבד, ואין זה מספיק, אלא צ"ל גם העבודה בקו דעשה טוב. וכמבואר במ"א18 בענין עשיית דירה לו ית' בתחתונים, שזהו כמשל מלך בו"ד שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף ואח"כ לסדר שם כלים נאים כו', וענינו בנמשל, שלאחרי הענין דסור מרע שהוא דוגמת ניקוי ההיכל, צ"ל הענין דעשה טוב כו', שענינו המשכה הכי נעלית, כידוע שרמ"ח מ"ע אינון רמ"ח אברין דמלכא19, וכמארז"ל20 ע"פ21 ועשיתם אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. וזהו מ"ש בפרה אדומה ונתן עליו מים חיים אל כלי22, שזהו"ע ההמשכה מהחכמה (מעין מים חיים) לבינה (כלי), שהמשכה זו היא ע"י הארת אור עליון עוד יותר, כידוע23 שדוקא ע"י המשכת אור עליון יותר יכול להיות יחוד חו"ב.
ועד"ז בכללות ענין הגלות, שלא מספיק היציאה מהגלות (סור מרע), אלא תכליתו הוא העלי' שנעשית על ידו, ועד לענין גילוי השכינה (עשה טוב), שהרי ענין הגלות הוא גם גלות השכינה, וכמ"ש24 ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וכתיב25 עמו אנכי בצרה, וכמארז"ל26 גלו לאדום שכינה עמהם, ולכן צ"ל גאולת השכינה מן הגלות, וכמאמר27 והוצאתי אתכם נקוב והוּצאתי אִתכם, ועד שעי"ז באים אח"כ לגילוי נעלה יותר, כמ"ש28 ולילה כיום יאיר, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת הגלות שנמשל ללילה29.
וזהו גם ענין הפסח, שבכללותו הו"ע עשה טוב (קיום מצוה), אבל ביחד עם זה יש בו גם ענין של סור מרע, כנ"ל בפירוש מ"ש ביצי"מ כי ברח העם, שהרע שבנפשותם הי' בתוקפו והיו צריכים לברוח מהרע.
וזהו שאמרו במדרש אי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו, שזהו בגלל הצד השוה שביניהם. וכמובן גם מענינם בספירות, שפסח ענינו ספירת המלכות, ופרה ענינה ספירת הבינה30, והרי בכללות שוין מלכות ובינה במעלתם, ושניהם רומזים על התשובה כו'31. וכמובן גם מזה ששניהם נרמזים באות ה' דשם הוי' (בינה – ה' ראשונה, ומלכות – ה' אחרונה)32, וע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה33 שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שזה שצורתן שוה ה"ז משום שתוכנם שייך זל"ז, וכן מפורש באגה"ק34 שאותיות ה' עילאה וה' תתאה שייכים זל"ז.
ד) אמנם נוסף על הצד השוה בין חוקת הפרה לחוקת הפסח, יש גם חילוק ביניהם. והענין בזה, דהנה, ענין פרה אדומה רומז לעבודת התשובה35 כפי שהיא באופן נעלה ביותר, בדרך דילוג, ועד לדרגת התשובה דראב"ד36 [שאין זה הסדר הרגיל (כמבואר בתניא37 ) בתשובה גופא, שיש בה סדר והדרגה מלמטה למעלה, וכמבואר באגה"ת38 דעיקר מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, ואח"כ יש תשובה תתאה, ועד לתשובה עילאה כו']. ועבודה זו היא באופן דוהוציא אותה אל מחוץ למחנה גו' ושרף את הפרה39, שהו"ע עבודת הרצוא40, וכמ"ש בזהר41 על הפסוק42 הוציאוה ותשרף, בשלהובי טיהרא בגלותא, דהיינו43, שמחמת שהוציאוה בגלותא כו', תגדל בחי' הצמאון והאהבה בחילא יתיר דבחי' תשובה, וזהו ותשרף, היינו רשפי אש האהבה (דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא44 ). משא"כ ענין הפסח הוא בסדר והדרגה, בתחילה אתכפיא, כי ברח העם, ורק אח"כ עולים למעלה מזה כו'. והיינו, שבתשובה גופא הנה פסח הו"ע תשובה תתאה, ביטול היש45, ופרה הו"ע תשובה עילאה, אתהפכא46. אבל בכללות יותר, הנה פסח הו"ע עבודת הצדיקים, ופרה הו"ע עבודת התשובה47. ולכן המסקנא היא שהפרה גדולה, כמעלת בעלי תשובה על הצדיקים, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם48, וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה49 במעלת הבעל תשובה על הצדיק, שעליו דוקא נאמר50 טרם יקראו ואני אענה גו'.
ה) וזהו זאת חוקת התורה וגו', שחוקת הפרה הו"ע התשובה שיש בה מעלה נפלאה כו', ועז"נ ויקחו אליך דוקא, שהלקיחה היא למשה, כי הכח לעבודה גדולה זו הוא ע"י משה51, גואל ראשון הוא גואל אחרון52, שבכחו לפעול בישראל ענין התשובה, באופן שתביא את הגאולה, שאז יהי' העילוי הכי נעלה, למעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה שעולם על מילואו נברא53, וכידוע בענין תולדות מלא, שמ"ש לעת"ל אלה תולדות פרץ54 הוא למעלה יותר מאלה תולדות השמים והארץ55 שבתחלת הבריאה56, כי, זה גופא שבינתיים הי' ענין של חסרון, הנה ירידה זו היא לצורך העלי', שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה שבינתיים.
וכן תהי' לנו – הענין דהוציאוה ותשרף, שדוקא בחוץ, בזמן הגלות, מתגלה שלהבת האהבה לאלקות שבלב כל אחד מישראל, כמאמר רבינו הזקן57 על הפסוק58 שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, אַז אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן ח"ו פון אלקות, שזהו ענין התשובה שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין59.
הוסיפו תגובה