התוועדויות תשל"ג

א. ביאור הפתגם שח"י אלול מכניס חיות באלול
איך אפ"ל שעד אז אלול הי' דבר שאינו חי? ועד"ז בנוגע להולדת הבעש"ט ואדה"ז, התחלת גילוי משיח שיפעל עולם חדש – איך אפ"ל שכל הענינים שלפנ"ז אינם בערך; הביאור בזה שמשיח יגלה פנימיות עתיק, העצם שלמעלה משייכות לזולת, ובעבודה – שמתעצם עם הדבר, וזהו"ע החיות – שמתעצם ומתאחד עם הדבר שהוא מחי' (הוגה); ע"י ח"י אלול האדם מתעצם (חיות) עם עניני אלול, עד שכל מציאותו "תשובה (או תורה) אידיאָט", שלא בערך גם ל"היא חיינו" שלפנ"ז; ה"בכן" – התעצמות עם העבודה, שאז נעשית בלי הגבלות (א-ו)

ב. המשך: השייכות להוראה משם הפרשה – "תבוא"
הפי' הפשוט דשם הפרשה (שכולל כל עניני') "תופס בכולו", בכל הפי' שבפרד"ס; עבודה באופן ד"תבוא" בשלימות (שאז נתחייבו בביכורים), בכל מציאותו (הוגה); ההקדמה לבוא לענין הביכורים – לצאת ממציאותו, "סימנא בעלמא", כרשב"י (שענינו שייך בכאו"א) (ז-י)

מאמר ד"ה קומי אורי (מוגה)

ג. 1) פרש"י (כז, כד): "י"א ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים"
לא נתבאר מדוע נבחרו דוקא י"א ענינים אלו (יב)

2) לקוטי לוי"צ (לזח"ג ע' שפח): "היום הזה נהיית לעם גו'"
יש לבאר השייכות דר"ה (עליו נאמר "היום הזה") לענין התורה (יג)

3) אודות האורחים: ארגון שיעורי לימוד עבורם, וכן בנוגע לנשים (יד-טו)

ד. 1) הביאור בנוגע לפרש"י
י"א הענינים שייכים לתכונות השבטים: ע"ז – חולשה בדן (כפרש"י על "וירדוף עד דן"); מקלה (מבזה) אביו ואמו – להיותו "זולל וסובא", כיון ש"שמנה לחמו" – כנגד אשר (טז-יט)

ההוראה בנוגע להכרח החינוך מגיל קטן, והתוצאות מפינוק יתר (כ)

2) ארגון "הקהל" לילדים וילדות בשבוע הבא ובא' דסליחות
להסבירם המשל דמלך בשדה; לקשר עם תורה וצדקה; פרסום הנ"ל (מוגה) (כא-ג)

ה. המשך הביאור בנוגע לרש"י
השגת גבול – מכוון לישכר (רובץ בין התחומין); משגה עור בדרך – בנימין (עצה רעה "בדרך" לחזור למצרים); הטיית משפט – יהודה (שופט); אשת אביו – ראובן (שבלבל כו'); בהמה – גד (מקנה רב); אחות – נפתלי (נפתלתי וגו'); חותנת – יוסף (אשת פוטיפר); מכה רעהו בסתר (ובפרש"י: לשון הרע) – לוי (שהי' בעצה עם שמעון כו'); שוחד ('מסחר') – זבולון; הטעם שאין לומר שלה"ר מכוון ליוסף; גודל הדיוק בפרש"י (כד-ל)

ו. הביאור בלקוטי לוי"צ
ע"י התורה נעשים "מלכים", כך שהקב"ה מוכתר בר"ה למלך מלכי המלכים; ר"ה וכן הכניסה לארץ – בכח התורה (ובאופן ד"היום הזה", שנאמר על ג' הענינים) (לא)

ע"ד "מיהו יהודי" (לב)

ז. שבת ח"י אלול תרנ"ב: ההוראה מתורת הבעש"ט בנוגע לנשיאים

מאמירתה כתורה השביעית (ברעוא דרעוין כו') מובן מעלת העוסק בצ"צ ("נשיא"), אם ע"י נתינת צדקה או ע"י לימוד תינוקות (כמודגש בהנהגת הבעש"ט אדה"ז וכ"ק מו"ח אדמו"ר), ולכן כל המוכשר לכך יתנדב לעסוק בחינוך; לזכור שהרבי נמצא עם השלוחים; הגדלת משכורות המחנכים (לג-ה)

צדקה ל"קופה" דח"י אלול, בכפלים (ויותר) מאשתקד (לו)

ח. י"ג-ט"ו-ח"י אלול; השתדלות ברישום ילדים לישיבות כו' (לז)

השתדלות וברכה מיוחדת בקשר לחינוך ה"טף"
הברכה כשמתאספים בזמן זה, ולמען חיזוק החינוך; הקשר לפרשתנו – "נצבים כולכם" בתוקף בשביל ענין של הקב"ה; הכנה לשנת "הקהל" – תוספת כח וברכה מיוחדים להשתדלות בחינוך ה"טף", דבר התלוי בנשים; ברכה לשנה החדשה (א-ד)

הטעם שר"ה נקרא "זה היום תחלת מעשיך", אף שהוא יום ו' למע"ב, גמר וסוף הבריאה – כיון שבו נברא אדה"ר, שע"י עבודתו נמשך בחי' "זה" בעולם שמצד עצמו הוא בבחי' "כה", ועי"ז נעשית בחי' "כה" כמו בחי' "זה".

כיון שבר"ה חוזרים הדברים לקדמותם ומתחדש חיותם ממקורו הראשון – לא די לעורר חיות העולמות שמבחי' הדיבור, אלא צריך להמשיך מבחי' המחשבה, שזהו"ע ישראל עלו במחשבה. ומ"מ צ"ל בריאת האדם ע"י המאמר (דיבור) נעשה אדם, כדי שהנשמה תרד למטה להתלבש בגוף ונה"ב. אבל מאמר זה אינו דומה כלל לשאר המאמרות, שאינו פועל שינוי בעצם מהות הנשמה, שגם בירידתה למטה ה"ה בבחי' עצם האלקות דאצילות. ועי"ז פועל עילוי גם בכללות הבריאה שמבחי' הדיבור ("כה"), שיומשך שם מבחי' המחשבה ("זה").

גם חידוש החיות שמבחי' חיצוניות השפע שנעשה בכ"ה באלול קשור עם ר"ה, אלא שזהו מצד ההמשכה דר"ה הקודם, שכבר נמשך בסדר השתלשלות; ונוסף לזה נמשך בר"ה זה אור חדש שלמעלה מהשתלשלות, בחי' זה.

א. "פותחין בברכה": ברכתו של הקב"ה לחודש השביעי
בכל שנה ניתוסף בהברכה שלא בערך ("אור חדש"); ברכתו של הקב"ה – "אתם נצבים וגו'", בתוקף של "עבד מלך מלך" ("תמליכוני עליכם") – נמשכת ללא מונע, "לעברך בברית" והתאחדות עם הקב"ה (א-ג)

ב. ההוראה מקביעות השבת בכ"ה אלול
מעלת הקב"ע דבנ"י – שזוהי מציאותם גופא, כמודגש בשבת שלפני ר"ה – שכבר אז מתכוננים בשמחה ל"תמליכוני עליכם", ובקביעותה ביום שבו נברא העולם מודגש שיש להמשיך הקב"ע שמתוך תענוג (לא רק ביהודי שמניח עמו תפילין, אלא) גם בכל עניני הבריאה, שה"דירה" תהי' שמחה עם הדר בה, והכח לזה – כיון שנצבים כולכם לפני ה"א (ד-ט)

ג. ההוראה משנת השמיטה – שבת לה'
גם בתענוג (שבת) יש ריבוי מדריגות, משמיטה לשמיטה, וכיון שיהודי מהותו "מהלך" – אין להסתפק בכך שעבודתו היא מתוך תענוג, ועד"ז בנוגע להצלחה בהפצה – שצ"ל באופן ד"אין להם מנוחה", כיון שרוצים שיהודי יקח "אין סוף" (י-יא)

מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך

ד. 1) פשש"מ: הטעם שמצות הקהל נאמרה בפ' וילך (הוגה) (יג)

2) לקוטי לוי"צ (וילך ע' תנט): "קב"ה אתרעי בהו"
צ"ב: הרי ישראל הם למעלה גם מענין הרצון ("אתרעי") (יד)

ה. הכנסת אורחים: תיקון המצב ע"י בניית "בית מלון" (טו)

ו. רש"י (וילך לא, יא): "תקרא .  . המלך הי' קורא"
הכרחו – כי הל' יחיד קאי על היחיד (יהושע) דלעיל, המנהיג שיכניסם לארץ; והקריאה "בעזרה" (סתם) – גם דמשכן שילה (ומכאן דלשיטת רש"י גם עלי' לרגל שייכת בשילה); ההוראה בגודל ענין לימוד התורה, ופעולת שמיעתה מפי הרבי כו' (טז-יט)

ע"ד "מיהו יהודי" (כ)

ז. הביאור בלקוטי לוי"צ
בכל פרט ברצון (שלמעלה מהתחלקות) ישנו הרצון כולו (כא)

תשב"ר: סדר כינוסם מחר ובעשי"ת; יאמרו "לחיים" עתה (כב)

ח. המשך
"אתרעי" – ע"ד "הרועה גו'", שלמעלה מהשתל' ("אב") ותומ"צ (כג)

ט. האזינו השמים גו': קירוב לעניני שמים וריחוק מעניני ארץ (כד)

ר"ה, יום ברוא אדה"ר, נקרא "זה היום תחלת מעשיך", לפי שדוקא ע"י עבודת האדם נמשך בעולם (שנברא בכ"ה אלול, בחי' כ"ה, ממכ"ע) – בחי' זה (סוכ"ע). ולכן דוקא בבריאת האדם נאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", נעשה לשון רבים, אצילות ובי"ע, שע"ס דאצילות האירו בגילוי בבי"ע.

ההקדמה ל"זה היום תחלת מעשיך" – היא העבודה דחודש אלול, שההתחלה היא באופן ד"אני לדודי" ואח"כ נעשה "דודי לי", שעי"ז ניתוסף עילוי גדול באין ערוך לגבי "דודי לי ואני לו" שבניסן.

ובפרטיות: ר"ה הו"ע הנסירה, שמרומז בתורה בענין ד"גורעין ומוסיפין ודורשין". וענינו בעבודה: גורעין – מנה"ב, ומוסיפין – בנה"א, ודורשין – לפשפש ולבער גם דקות הרע, והו"ע "ובקשתם משם גו'" – משם דייקא, ועד לשלימות התשובה, גם בנוגע לבחי' "שם" בדקות דדקות – "שֵם", שכל ענין של הארה כו', כיון שאינו עצמות ומהות, אינו בחי' "זה", ולכן נקרא "שָם". ועי"ז "ומצאת" – המשכת העצמות.

מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך

א. בהמשך למאמר: השתקפות הענין ד"תחלת מעשיך" בהלכה
עד שלא נגמרה צורתו אין כאן כלי כלל אף שראוי לכיסוי וכיו"ב, ובנדו"ד – אף שמצד שם אלקים העולם נברא על מילואו לפנ"ז, הרי ביצירת האדם נתבררה מחשבת בעה"ב שהבריאה תהי' "כלי" מפואר לשם הוי' ולמעלה מזה (ולא עור לכיסוי, "(ברא) אלקים"), ולכן ה"ז "תחלת מעשיך" דכל הבריאה; וההוראה – שגם לאחר ר"ח אלול כו' הנה כשמתגלית דרגא נעלית יותר באלקות צ"ל מעלין בקודש (ב-ה)

ב. הכנסת אורחים: מעלת הבאים הנה להיות "נצבים כולכם" (ו)

ג. ערב ר"ה: השלמה באופן ד"אַריבער" בעבודת התשובה וג' הקוין
התשובה צ"ל מתוך הכרה במעלתו כיהודי (שהקב"ה מתפאר בו), וענין זה נדרש ובכחו של כאו"א, ובפרט ערב שנת הקהל ("האנשים הנשים והטף"); מעלת ער"ה בהשלמת עניני השנה; לפרסם בכל מקום שכבר בער"ה יש לחטוף ולהוסיף בג' העמודים (שעליהם העולם שמתחדש בר"ה עומד) – תפלה של תענוג ותורה וצדקה מתוך תענוג – "מלכתחילה אַריבער" (ז-יא)