הסיפור של הצ'ולנט

למה בכל בית יהודי אוכלים "חמין" או "צ'ולנט" בשבת בצהריים? – מסתבר שסיר החמין שמבעבע על הפלטה מכיל מסורת יהודית בת אלפי שנים:

בתקופת בית המקדש השני, פעלה קבוצה של יהודים שהוכרה בשם "הצדוקים" (הם נקראו כך על שם מנהיג הכת, צדוק). חברי הכת הזו כפרו בסמכותם של החכמים לפרש את התורה וניהלו את אורח חייהם לפי פרשנות משלהם לכתובים.

בעקבות זאת, אחת המחלוקות שלהם עם החכמים הייתה בנושא חימום בשבת. התורה אומרת כך: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת1". הצדוקים פירשו את הפסוק במשמעות הפשוטה ביותר שלו: אסור שתבער אש בשבת בבתי היהודים. ואילו החכמים פירשו את הפסוק כך: אסור להצית אש בשבת, אבל מותר להדליק אש לפני כניסת השבת ולהניח לה לבעור במשך השבת. ובתנאים מסוימים, אמרו החכמים, מותר לאכול מזון שעמד על האש בשבת.

הצדוקים, ללא אמצעי תאורה או חימום, היו יושבים בשבת בחושך ובקור ואוכלים רק אוכל קר. ואילו היהודים שנותרו נאמנים למסורת הרבנית רצו להוכיח את נאמנותם ולשלול את טענותיהם של הצדוקים, ולכן הקפידו לאכול מדי שבת מאכל שהתחמם במהלך השבת. הצדוקים נעלמו במצולות ההיסטוריה, אבל אנחנו נותרנו נאמנים לתורה ולסמכות החכמים, ועם הטעם הטוב של ה"צ'ולנט" או ה"חמין" בסעודת השבת.

יש שטוענים שאפילו המילה "צ'ולנט" רומזת על כך, כי היא מזכירה את המילה העברית "שֶׁלָן" – כאילו אנו מבקשים לומר שזהו תבשיל ש'לן', עמד על האש במשך כל הלילה.

מעבר לסיבה ההיסטורית למנהג המסורתי הזה, יש לציין שהצ'ולנט הוא תבשיל טעים ומזין מאד, ואחריו התנומה השבתית מתוקה ונעימה...