אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא
כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יוסי בר רבי יהודה אומר עומר בא מחוצה לארץ ומה אני מקיים (ויקרא כג, י) כי תבאו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ
וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבין משמע וכי תבאו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקריבין:
תנן התם שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה
רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו (ויקרא כה, ו) לאכלה ולא לשריפה
אמר ליה רחמנא אמר לך (ויקרא כג, יד) לדורותיכם ואת אמרת תיבטל
אמר ליה ומי קאמינא אנא תיבטל לייתי מדאשתקד בעינא כרמל וליכא
ולייתי מכרמל דאשתקד אמר קרא (ויקרא ב, יד) כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא
איתמר רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ראשית קצירך ולא סוף קצירך
מותיב רבה (ויקרא ב, יד) ואם תקריב מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן היא באה מן השעורים אתה אומר מן השעורים או אינו אלא מן החיטין
רבי אליעזר אומר נאמר (שמות ט, לא) אביב במצרים ונאמר (ויקרא ב, יד) אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורים אף אביב האמור לדורות אינו בא אלא מן השעורים
רבי עקיבא אומר מצינו יחיד שמביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין ואף ציבור מביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו מן השעורין אם אתה אומר מן החיטין לא מצינו ציבור שמביא חובתו מן השעורין
דבר אחר אם אתה אומר עומר בא מן החיטין אין שתי הלחם ביכורים אלמא משום ביכורים הוא תיובתא
תנן התם אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין ולא
הוסיפו תגובה