יז.
נודע דב"אתערותא דלתתא", -
על ידי ההתעוררות של עבודת האדם למטה, שהאדם מעורר בלבו מדת החסד - לעשות צדקה וחסד, ו - מעורר רחמנות - שלו, על כל הצריכים לרחמים - הוא מעורר על ידי כך "אתערותא דלעילא", -
התעוררות למעלה, לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים, -
לא רק מדת הרחמים שבסדר ההשתלשלות, שהיא רחמים בהגבלה, אלא מ מקור מדת הרחמים, שמשם הרחמים הם בלי הגבלה, כנזכר בפרק מ"ה בחלק הראשון של ספר ה"תניא", שזה נקרא "אב הרחמים" (לא "אב הרחמן" כי אם "אב הרחמי ם "), מקור הרחמים, משם נמשכים רחמים על האדם, להשפיע לו הפרות בעולם הזה, והקרן לעולם הבא. להלן יפרש רבנו הזקן, שהשפעת הפירות בעולם הזה, אין הכוונה רק ההשפעה בעניני עולם הזה, בבני חיי ומזוני, כי אם זה כולל גם ההשפעות וההשגות של גן עדן, שכל זה נקרא "עולם הזה" בהשוואה ל"עולם הבא" שהוא זמן תחיית המתים. כלומר, למרות שבהשוואה לעולם הזה ממש נקרא גן עדן בשם עולם הבא", שכן זה בא אחרי (ובתור שכר על) העבודה של עולם הזה, הרי, אבל, בהשוואה ל"עולם הבא" של זמן התחיה, נקרא כל סדר ההשתלשלות, גם העולמות הרוחניים וגן עדן בשם "עולם הזה", שכן, הם כולם ענינים ובחינות השייכים גם כעת) לגילוי השגה ("הזה" הוא לשון גילוי), ואילו "עולם הבא" של זמן התחיה, הוא למעלה מגילוי השגה, כפי שיסביר להלן. פרוש, "הפרות" - היא השפעה הנשפעת - ונמשכת, ממקור הרחמים וחיי החיים ברוך-הוא, ונמשכת למטה מטה בבחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כו', -
שמעולם ומדריגה נעלים יותר היא נמשכת לעולם ולמדריגה תחתונים יותר, ומאותו עולם ומדריגה, לעולם ולמדריגה תחתונים עוד יותר, עד שמתלבשת - ההשפעה, בעולם הזה הגשמי ב"בני חיי ומזוני" כו'. - בכל הענינים של השפעה גם בענינים הרוחניים ועד שההשפעה באה למטה בענינים גשמיים - הרי כל זה נקרא "פירות", שכשם שפירות האילן אינם כמו האילן עצמו שהוא תמיד אותו אילן ואילו הפירות מתחלפים, כך משתנה ההשפעה מעולם לעולם, ו"הקרן" - הוא כמו שכתוב: "רחבה מצותך מאד", והוי ליה למימר - היה לו לומר, "מצותיך" לשון רבים - לפי הפירוש הפשוט, שהכוונה היא למצוות בכלל, שאין להן קץ, היה צריך לומר "מצותיך" לשון רבים, (וגם לשון "רחבה " אינו מובן); - שכן, הלשון הרגיל בזה הוא: גדולה, רבה, רמה, נישאה, אלא "מצותך" דייקא, -
המצוה שלך דוקא היא בבחינת "רחבה מאד", כלי רחב ל"מאד" שלמעלה, היא מצות הצדקה, שהיא מצות ה' ממש, מה שהקדוש-ברוך- הוא בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות, ויעשה - כך, לעתיד ביתר שאת ועז, -
בכמות ובאיכות, מה שהקדוש ברוך הוא מחיה כעת העולמות ומה שיחייה לעתיד את העולמות ביתר חיות ובסוג חיות נעלה יותר, הרי זה ענין של צדקה מהקב"ה, לכן נקראת מצות הצדקה "מצותך", המצוה שלך, שכן, הקב"ה בעצמו עושה תמיד ענין הצדקה, וכמו שכתוב: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו'", -
הרי נקראת צדקה "דרך ה"', שהיא דרך ה', שהוא הולך בה, כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר, על דרך משל, כך הצדקה היא בחינת גילוי והארת אור-אין-סוף ברוך-הוא "סובב כל עלמין", -
מקיף וסובב על העולמות ומחיה אותם בחיות שאינה מצומצמת בהתאם למדריגתם, אלא היא למעלה מעלה מהן, שיאיר ויתגלה עד עולם הזה, ב"אתערותא דלתתא", -
על ידי התעוררות למטה, בתורת צדקה וחסד חינם, -
זה יתגלה ויאיר לעתיד בתחית המתים, ביתר שאת - בכמות, ויתר עז - באיכות, לאין קץ מבחינת גילוי (הארה) [ההארה] בגן עדן התחתון והעליון, -
לעתיד תהיה כאן למטה התגלות הרבה יותר עליונה מאשר ההתגלות שבגן עדן התחתון ובגן עדן העליון, ההוכחה על כך היא, שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים, שהם עתה בגן עדן העליון ברום המעלות, -
והמדריגות, יתלבשו בגופותיהם לעתיד, ויקומו בזמן התחיה 10 להנות מזיו השכינה. - שיאיר בעולם הזה לנשמות בגופים, מן ההכרח הרי לומר, שתהיה זו התגלות עליונה בהרבה מאשר ההתגלות שבגן עדן העליון, שבגלל זה כדאי שהנשמות הנמצאות בדרגות העליונות ביותר בגן עדן העליון, תתלבשנה בגוף כדי לקבל הגילוי של זמן תחיית המתים, וזהו גילוי שהוא רק ענין של צדקה וחסד חנם, שכן, אין בכוח ההתעוררות למטה להמשיך סוג גילוי כזה, ההתעוררות למטה היא רק בבחינת "כלי" לקליטת גילוי זה. במה, איפוא, הגילוי שלעתיד נעלה יותר אפילו מן הגילוי שבגן עדן העליון? יסביר רבנו הזקן להלן: לפי שההארה והגלוי שבגן עדן היא בחינת "ממלא כל עלמין", -
ממלא כל העולמות - החיות האלקית המצומצמת ומותאמת לדרגת הנברא, ומתלבשת בפנימיות בנברא, שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה - החיות יורדת ומשתלשלת ומתצמצמת ממדריגה למדריגה, על ידי צמצומים עצומים, -
המצמצמים ומקטינים את החיות ואת הגילוי, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "ביו"ד נברא עולם הבא", -
כלומר, גן עדן, שנברא באות יו"ד, והאות יו"ד היא הרי צמצום של נקודה, והיא בחינת חכמה עלאה, -
יו"ד היא בחינת חכמה עליונה, שכן, היו"ד של שם הוי' רומזת על "חכמה עילאה" (עליונה), הראשונה מעשר הספירות של עולם ה"אצילות", הנקראת - "חכמה" נקראת "עדן העליון", -
"עדן" שהוא למעלה והוא מקור "גן עדן", המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות, -
בחינת וספירת ה"חכמה" משתלשלת ומתלבשת בכל העולמות להוותם ולהחיותם, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית כו'", -
הרי שהתהוות כל הנבראים היא מבחינת ה"חכמה", ו"החכמה תחיה כו'", -
הרי ש"חכמה" היא החיות של העולמות, ובגן עדן - בחינת ה"חכמה" היא בבחינת גלוי ההשגה לכל חד לפום שעורא דיליה, -
לכל אחד לפי שיעורו, החיות האלקית של בחינת "חכמה" בעולמות, היא בהעלם, ואילו בגן עדן היא באופן של גילוי, שהנשמות מבינות ומשיגות אלקות בהשגת המהות, כנודע שעונג הנשמות בגן עדן הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעולם הזה בנגלה, -
ובגן עדן הוא מבין ומשיג את הסודות שבתורה, כדאיתא - כמו שכתוב בזהר הקדוש פרשת שלח, -
שם מבואר סדר ה"מתיבתא" של משה רבינו ו"מתיבתא דרקיע", עד גם של נשים צדקניות ומרים הנביאה, ובגמרא בעובדא - בסיפור של דרבה בר נחמני, -
שם מביאה הגמרא, שבענין של ספק אם "בהרת קדמה לשער לבן" או "שער לבן קדמה לבהרת" - פלוגתא (מחלוקת) במתיבתא דרקיע (הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיע אומרים טמא), ואומרים מי מכריע במחלוקת זו - רבה בר נחמני שהוא יחיד בנגעים ויחיד באהלות. ב"לקוטי תורה" של רבנו הזקן, פרשת תזריע, ישנו מאמר המסביר בפרוטרוט ענין מחלוקת זו וענין מתיבתא דרקיע בכלל. על כל פנים, הגילוי שבגן עדן הוא גילוי בבחינת "ממלא כל עלמין" - אור מצומצם. אבל גילוי ההארה שבתחית המתים יהיה מבחינת "סובב כל עלמין", שאינה בבחינת צמצום ושעור וגבול, אלא בלי גבול ותכלית, כמו שנתבאר בלקוטי אמרים - ספר ה"תניא", פרק מח באור ענין "סובב כל עלמין", -
"סובב כל העולמות", שאינו כמשמעו כמו עגול, חס ושלום, -
שמשמעותו תהיה אור שהוא למעלה לגמרי מהדבר ושאינו נמצא ב תוך הדבר, אלא שאינו בבחינת התלבשות וכו', -
אלא המדובר הוא באור שאינו מתלבש בפנימיות הדבר על ידי צמצומו בהתאם למדריגת הדבר, אלא הוא למעלה במדריגה תוך הימצאו והשפעתו בדבר, ועין שם היטב.וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: - "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבין "ועטרותיהם בראשיהם ונהנין כו'", -
מזיו השכינה, עטרה היא בחינת מקיף וסובב, -
כלומר, אור שאינו מתצמצם ושאינו מתלבש בפנימיות בהתאם לדרגתו של כל עולם או נברא, אלא הוא אור היורד למטה ומאיר באופן שהוא מקיף על הכל בשווה, ונקרא "כתר" מלשון "כותרת", -
כפי שמובא במלכים א'. פרק ז' על הכותרות שנתן שלמה לעשות לעמודים, אפשר שזו ההוספה ב"כתר" לגבי "עטרה", עטרה ־- היא הרי על הראש, "תשית לראשו עטרת פז", "ועטרותיהם בראשיהם", ואילו כתר מלשת כותרת ־- הוא על עמודים, וכיוון שגילוי אור הכתר לעתיד בתחיית המתים בא הרי על ידי קיום המצוות, שתרי"ג המצוות שמן התורה וז' מצוות דרבנן, הם תר"ך עמודי אור (תר"ך אותיות "כתר"), אפשר שלכן הוא מביא הלשון "כותרות" המובאת בקשר לעמודים, שכן, זה כתר על עמודי המצוות, והוא - בחינת ה"כתר" היא בחינת ממצע המחבר הארת - והתגלות המאציל אין-סוף ברוך-הוא להנאצלים, -
של עולם ה"אצילות", המאציל הוא הרי "אין סוף" והנאצלים הם הרי ב"עולם", ש"עולם" בכלל הוא הרי ענין של גבול ־- הרי הממוצע בין המאציל לבין הנאצלים, הוא בחינת וספירת ה"כתר"; פנימיות הכתר שייכת למאציל, וחיצוניות הכתר שייכת לנאצלים, ועל ידי כך בחינת ה"כתר" היא ממוצעת בין המאציל לנאצלים - כלומר, על ידי ה"כתר" נמשך מ"אור אין סוף" אל הנאצלים של עולם ה"אצילות", ולעתיד יאיר ויתגלה בעולם הזה לכל הצדיקים שיקומו בתחיה - בתחיית המתים, ("ועמך כלם צדיקים כו'"). - כלומר שלעתיד זה יתגלה לכל בני ישראל. הרי, שהאור השייך כעת לנאצלים של עולם ה"אצילות" בלבד, יאיר ויתגלה לעתיד לבוא למטה בעולם הזה, ולא כפי שאמר לעיל בקשר לגן עדן, שהאור המאיר בגן עדן מבחינת ה"חכמה", הוא בבחינת גילוי והשגה לכל אחד בהתאם למדריג תו, שכן, מדובר באור פנימי המשתלשל ומתצמצם ממדריגה למדריגה ובא בהתגלות לכל אחד בהתאם למדריגה שלו - אלא, האור והגילוי של תחיית המתים, שהוא אור מקיף של "כתר" אינו מתצמצם אלא מאיר לכולם בשווה, ויהיה זה בהתגלות גמורה, בהשגת ה מהות, שמשיגים את המהות, כפי שהדבר בענין הראיה שרואים את ה מהות של הדבר, כפי שנאמר על לעתיד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", ראיית המהות. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה : "עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש", -
כפי שאומרים כעת "קדוש" לפני הקדוש ברוך הוא, כי "קדוש" הוא בחינת מבדל, שאינו בגדר השגה ודעת, כי הוא למעלה מעלה מבחינת החכמה ודעת שבגן עדן, כי "החכמה מאין תמצא" כתיב , הוא בחינת "כתר עליון" הנקרא "אין" בזהר הקדוש , והשפעתו והארתו בבחינת גלוי, -
שיוכלו להשיגו בהשגת המהות, הוא דוקא כשהנשמה תתלבש בגוף זך וצח אחר התחיה, -
אחרי תחיית המתים, ומדוע הדבר כך, שבגן עדן, כשהנשמה היא בלי גוף, אין היא יכולה להשיג בגילוי את אור הכתר, ואילו לעתיד לבוא בתחיית המתים, כשהנשמה תהיה מלובשת בגוף (כידוע
ההכרעה כדעת הרמב"ן , שתכלית השכר תהיה דוקא לנשמה בגוף בזמן תחיית המתים), דוקא אז תוכל להשיג בגילוי את אור הכתר? אומר על כך רבינו הזקן: כי "נעוץ תחלתן - המדריגה העליונה ביותר שב"תחלה", בסופן" דוקא, -
ככתוב בספר יצירה
ומשמעות הדבר, כפי פירוש החסידות , שה"תחלה" שלמעלה גם מה"ראש המתפשט" (כמו המדריגות העליונות ביותר של השתלשלות) - נמצאת ב" סוף " דוקא, במדריגת ה"כתר" שלמעלה מהשתלשלות (למעלה אפילו מהמדריגה הגבוהה ביותר של השתלשלות, שהיא "חכמה" הנקראת "ראשית", שהיא היא ראשית ההשתלשלות). היכן זה יורד בגילוי? - "בסופן" דוקא - בגוף גשמי, שלכן דוקא כשהנשמה תהיה מלובשת בגוף בזמן התחייה - תתגלה בה אז ההתגלות הנעלה ביותר של אור הכתר, גילוי שאין בכוח הנשמה בגן עדן לקבלו. והכוונה היא: לא זו בלבד שלגבי אור זה, כיוון שהוא למעלה מהשתלשלות, אין לגביו שום הבדל בין נשמה לגוף. - לגבי הגילוי של גן עדן שכאמור לעיל הוא גילוי היורד בהשתלשלות - קיים הבדל בין נשמה לגוף, לנשמה בגן עדן הוא יכול להתגלות, ואילו לנשמה בגוף אין הוא יכול להתגלות, אך, לגבי אור ה"כתר" שהוא למעלה לגמרי מהשתלשלות, אין שום הבדל בין נשמה לגוף - אלא אדרבה, בגוף דוקא, שהוא "סופן" - דוקא שם "נעוץ" (נמצא) "תחלתן" אור ה"כתר", ו"סוף מעשה במחשבה תחלה כו'", כנודע. - ב מחשבה ישנם "תחלת המחשבה" ו"סוף המחשבה", וב מעשה ישנם "תחלת המעשה" ו"סוף המעשה" - והרי " סוף מעשה" דוקא הוא בתחלת המחשבה, שלכן, על ידי מצוות מעשיות דוקא הנעשות על ידי נשמה המלובשת בגוף גשמי - על ידי זה דוקא ממשיכים את אור ה"כתר", כפי שהוא אומר כאן על ידי ענין הצדקה, וכללות המצוות הרי נקראות בשם צדקה , שעל ידי מצוות ממשיכים אור ה"כתר", שכן, מצוות מעשיות שהן "סוף מעשה" - הן דוקא הינן ב"תחלה" של מחשבה - תכלית הכוונה ב"כתר" ו"רצון" לבריאת העולמות. על כל פנים מוסבר מדוע יאמרו לעתיד לצדיקים "קדוש" שכן, לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים" - כל בני ישראל) יומשך ויתגלה אור שהוא קדוש ומובדל ולמעלה מהשגה, וכיוון שהם יתעצמו עם האור שיהיה בהם בהתגלות - לכן הם עצמם "קדוש". אך אי אפשר
להגיע למדרגה זו, -
לקלוט בהתגלות את האור הסובב כל העולמות, עד שיהא בגן עדן תחילה, להשיג בחינת חכמה עלאה - חכמה עליונה, (כו') [ אפשר צ"ל : כל חד] כפום שעורא דיליה, -
כל אחד כפי שיעורו ומדריגתו, (הוספת כ"ק רבינו: ולאח"ז יקום בתחה"מ - ע"י טל תורה - כמחז"ל ) ו"טל תורה מחיהו", -
כפי שחכמינו ז"ל אומרים "כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו" - בתחיית המתים, (הוספת כ"ק רבינו: ולאחכ"ז ש) "והקיצות היא תשיחך כו'" , ודי למבין. - שכפי המוסבר במסכת אבות
זה מוסב על עולם הבא, שכן התחלת הפסוק
היא "יחיו מתיך וגו' הקיצו ורננו שוכני עפר", ולאחר מכן מסיים "כי טל אורות טליך" שעל כך דורשת הגמרא "כל העוסק בתורה אור תורה מחייהו", כשהכוונה היא על "טל תורה". הרי כדי להגיע למדריגה שתהיה בתחיית המתים, שיוכלו לקבל בגילוי את האור ה"סובב כל עלמין", מן ההכרח שהנשמה תהיה לפני זה בגן עדן ותשיג "חכמה עליונה" בהתאם לשיעורה ולמדריגתה, למרות שהשגת הנשמה בגן עדן היא בבחינת "ממלא כל עלמין" בלבד, אור פנימי (כמוסבר לעיל), אבל, הרי מאיר בה גם בחינת ה"כתר" באופן של "מקיף", שלא בהתגלות ובהשגת המהות, אלא באופן של "ידיעת המציאות" - דבר זה נותן כוח בנשמה, שבזמן התחייה תוכל לקבל את האור ה"סובב" בהתגלות ובהשגת המהות (כמובא במאמר "קא מיפליגי במתיבתא דרקיע" ב"לקוטי תורה" פרשת תזריע, ש"אור הסובב" מאיר לנשמה בגן עדן באופן של "מקיף"), הרי, שבגן עדן שהשגת הנשמה היא בבחינת "ממלא כל עלמין" (אור פנימי), שם ההתגלות של ענין ה"תורה" שהיא ענין של "מזון" ואור פנימי, "ותורתך בתוך מעי" , כמובא בפרק ה' בחלק הראשון של ספר ה"תניא", אלא, שמאירה גם הארה מענין המצוות (שהן לבושים ומקיפים לנשמה, כפי המובא ב"תניא" שם), ולעתיד, בתחיית המתים יהיה עיקר ההתגלות מאור ה"סובב כל עלמין" על ידי ענין המצוות, ועל ידי ועם ענין התורה "טל תורה" - ש"מחייהו" ו" היא תשיחך".להלן, חוזר רבנו הזקן לפרש הפסוק "רחבה מצותך מאד", שלעיל פירש המלה " מצותך " שהכוונה היא למצות הצדקה הנקראת "מצות ך " (המצוה שלך), המצוה של הקדוש ברוך הוא. כעת יפרש המלה " רחבה ", שמצות הצדקה היא כלי ושטח רחב, שתוכל להתלבש בה ההתגלות של "אור אין סוף" שתהיה בזמן התחייה. ובלשון רבינו הזקן: וזהו "רחבה מצותך מאד", היא מצות הצדקה, שהיא כלי ושטח רחב מאד, להתלבש בה הארת - והתגלות, אור-אין-סוף ברוך-הוא (וכמו שכתוב: - בפיוט ראש השנה: "לבושו צדקה"), -
שצדקה היא לבוש לקבלת "אור אין סוף" ברוך הוא, אשר יאיר לעתיד בבחינת בלי גבול ותכלית בחסד חינם - של הקדוש ברוך הוא, ב"אתערותא דלתתא" - על ידי עבודת האדם למטה בענין חסד וצדקה, זו, הנקראת "דרך ה'". - וכנזכר לעיל (בתחילת האגרת) שלמרות שישנה התעוררות מלמטה על ידי עבודת הצדקה - בכל זאת זה "חסד חנם", שכן, לאמיתו של דבר ההתעוררות האדם מלמטה אינה בערך כלל שהיא תעורר התעוררות כזו למעלה של התגלות אלקית בלתי מוגבלת כזו, אלא זה חסד חינם, והצדקה היא כלי בלבד לקבלת חסד זה והתגלות זו. וזהו לשון "מאד", -
"רחבה מצותך מאד", שהוא בלי גבול ותכלית. - שמצות הצדקה היא כלי רחב בלי גבול ותכלית לקבלת ההתגלות האלקית שהיא בלי גבול ותכלית. אבל - התחלת הפסוק "רחבה מצותך מאד" היא: "לכל תכלה - ראיתי קץ", "תכלה" - היא מלשון "כלות הנפש" שבגן עדן, -
הרי לכך ראיתי קץ, שיש לה קץ וגבול, שהיא בבחינת "קץ" ותכלית וצמצום כנזכר לעיל, -
שהאור המאיר בגן עדן הוא מבחינת "ממלא כל עלמין", שהוא אור מוגבל ומצומצם. ב"לקוטי לוי יצחק" להרה"ג ר' לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של, כ"ק רבינו, מפרש שלשת הענינים של "קץ", "תכלית" ו"צמצום", שהם בשלשת בחינות האור המאיר בגן עדן, וכן מסביר מדוע המלה "קץ" כתובה בפירוש בפסוק, "לכל תכלה ראיתי קץ", ולא הענין של "תכלית" ו"צמצום". ו"לכל תכלה" - לכל סוגי הגעגועים וכלות הנפש, כיוון שמדובר כאן אודות כלות הנפש והגעגועים שבגן עדן דוקא - מדוע, איפוא, הוא אומר " לכל תכלה"? - הוא לפי שיש כמה וכמה מעלות ומדרגות גן עדן זה למעלה מזה עד רום המעלות, כמו שכתוב בלקוטי הש"ס מהאר"י ז"ל בפרוש מאמר רבותינו זכרונם לברכה : "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'", -
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", מפרש האריז"ל, שהכוונה היא, שעולים תמיד ממדרגה למדרגה בהשגת התורה שאין לה סוף כו', -
ואין להם מנוחה לעמוד במדריגה אחת, אלא הם עולים תמיד ממדריגה למדריגה, עד אחר התחיה שיהיה להם - אז, מנוחה כו': - כמו אחרי זמן התחייה הנקרא "יום שכולו שבת ומנוחה " , שכן, יתגלה אז אור מעצמות "אין סוף" ברוך הוא, שאין בו שום התחלקות של מדריגות, הרי שלא שייך אז שום עליה ממדריגה למדריגה, אלא זה ענין של מנוחה ועונג מעצמות "אור אין סוף" ברוך הוא.
יח. כבר הוזכר לעיל כמה וכמה פעמים, שהאגרות קודש (ש"בני הגאון המחבר" קבעו ב"אגרת הקודש" כחלק מספר ה"תניא") נכתבו רובן ככולם כעניני התעוררות לעבודה בפועל ובמיוחד בענין הצדקה בהקשר ל"כולל חב"ד", להחזיק בעוסקים בתורה ועבודה בארץ ישראל.
בהתאם לכך הרי אגרת שלמראית עין לא נראה שמדובר בה אודות ענין של עבודה בפועל או של צדקה, ראוי להשתדל למצוא את הקשר שבין הענין אודותו מדובר באגרת הקודש לעבודה בפועל בכלל ולצדקה בפרט, ואם הדבר אפשרי - גם את ההמשך של אותה אגרת קודש למה שדובר באגרת הקודמת, ואשר לכן קבעו בני הגאון המחבר אגרת זו אחרי האגרת שלפניה.
באגרת הקודש סימן ח"י מסביר רבנו הזקן שני סוגים כלליים באהבת ה' - סוג אחד של אהבה הבאה מלמעלה ואין בכוח עבודת האדם להגיע אליה, שכן היא רק ענין של מתנה מלמעלה, וזו היא בחינת ומדריגת "אהבה בתענוגים" שהיא מעין עולם הבא (שם "נהנין מזיו השכינה"), כלומר, אהבה זו יש בה משום הנאה ותענוג מאלקות. סוג שני של אהבה - אהבה של צמאון ותשוקה לאלקות, אליה יש בכוח האדם להגיע על ידי עבודתו והתבוננותו. שייכות אגרת הקודש זו לאגרת הקודמת (סימן יז), ובמילא מה היא מוסיפה בעבודה בפועל בכלל ולגבי ענין הצדקה במיוחד - יכול להיות שהיא: הרי באגרת הקודש הקודמת בא ליד ביטוי המעלה הנעלית של עבודת הצדקה, שבעשיית מצות צדקה, יש באמת לאדם העושה, בשעת מעשה, גם מגן עדן וגם מעולם הבא, מזמן התחייה (שכן, בגן עדן יתגלו ה"פירות" בלבד - הארה דהארה של המצוה, ובעולם הבא (בזמן התחייה) תתגלה ה"קרן", השכר של המצוה עצמה). שבענין ההתגלות, שהאדם "יקח" אותו בענין של הבנה ובאופן של השגת המהות שהוא מבין את המהות של האלקות שבמצוה - הרי זה יהיה רק בגן עדן ובעולם הבא. אך, עצם הענין יש לאדם בשעה שהוא מקיים את המצוה (שהוא מתחבר על ידי כך ("מצוה" מלשון "צוותא וחיבור") עם עצמות "אין סוף" ברוך הוא, מצווה המצוה). שלכן "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא", שעצם עשיית תשובה ומעשים טובים (שעל ידי הקדמת התשובה, המעשים של המצוות הם - טובים ומאירים) בעולם הזה טוב יותר מאשר כל הבחינות והמדריגות של עולם הבא.
אך, כל זה הוא באופן של "העלם", שאין האדם חש בכך, ואין זה בגילוי בנפשו.
הוסיפו תגובה