לנצח כל רגע מחדש: סיפורו של ספר וסופר

ד"ר יחיאל הררי היה שם דבר באוניברסיטת תל אביב, בין היתר בשל גילו הצעיר, אבל אז יום אחד משהו התהפך * בפעם הראשונה חושף הררי, מחבר רב המכר "סודו של הרבי" את תהפוכות חייו, הלבטים, ההצלחות, הקשיים והדרך הארוכה שעשה בעשור האחרון * וגם על רב המכר הטרי שלו "לנצח כל רגע מחדש" – וכיצד הוא זינק לראש רשימת רבי המכר תוך זמן קצר מהשקתו

לראיין את ד"ר יחיאל הררי, מחבר רבי המכר "סודו של הרבי" ו"לנצח כל רגע מחדש" זו חוויה אישית מרתקת. כה מרתקת וסוחפת עד שפעמים רבות קטעתי אותו ו"חתכתי" לנושא הבא כדי שהכתבה הזו לא תצא מפרופורציה, או תהיה מוכרחת להתפרס על פני שתי כתבות.

הררי, 41, נולד במרכז הארץ. עד גיל 31 הוא היה די רחוק מחיים של תורה ומצוות. הפעם הראשונה שצם ביום הכיפורים, למשל, היתה בגיל 32, ותפילין הוא הניח רק פעם אחת, כשהוא חגג בר מצווה.

אביו יוצא סוריה, אמו מאלג'יר ויחד עם שני אחיו הוא גדל בבית חמים ומושקע. למרות שבדרך-כלל למשפחות בעלות מוצא מזרחי יש קשר הדוק למסורת, יחיאל גיבש לו את דרך חייו באופן עצמאי. "אימי הקפידה לשמור שבת, אך זה לא חייב אותנו."

הוריו עבדו קשה למחייתם והרצון להתקדם בחברה התובענית ולסגל לעצמם אורח חיים צברי גרמו להם, כמו לרבים אחרים, להשיל את עברם. הם השקיעו בילדים והעניקו להם הכול כדי שיוכלו לפרוח ולבנות את עצמם.

לימודים במקום טיול

לאחר מסלול קרבי מלא העדיף הררי את הלימודים על פני "הטיול הגדול" שלאחר הצבא. בגיל 30 הוא כבר סיים את כתיבת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל-אביב במדעי החברה, למרות שבמחשבה לאחור הדבר נראה לו מאתגר פחות: "כתיבת דוקטורט היא אתגר פחות קשה מאשר מלאכת כתיבת הספרים. ספר נקרא על ידי ציבור גדול ודורש לא רק אחריות ודקדקנות אלא גם שיהיה קולח ומושך לקריאה."

יחיאל צבר שלושה תארים בנושאים שונים ומגוונים. הראשון היה בניהול ומדעי המדינה, השני במדע המדינה במסלול פילוסופיה פוליטית והשלישי בתקשורת וחקר הרטוריקה עם נגיעות במחשבה יהודית.

במקביל ללימודים עבד בתחום התקשורת, כעיתונאי, כמנהל קמפיינים פוליטיים, כעוזר פרלמנטרי לחברי כנסת ממפלגת העבודה וכיועץ מקצועי בכיר במשרדי ממשלה.

"אבל היי, אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך לדבר עליי?" קוטע ד"ר הררי את שאלותיי. "אני משתעמם מלדבר על עצמי. ואם אני משתעמם בטוח שגם קהל הקוראים שלך יאבד עניין. בוא נעבור כבר לעיקר – ספר התניא", הוא שואל-קובע.

בסופו של דבר, רק כששמע שמדובר בקונספט הקבוע, נכנע והמשיך.

נפגשו בהפגנה

כלפי חוץ, זה נראה כאילו ההצלחה האירה לו פנים. עם סיום הדוקטורט היה למרצה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב, עם עתיד מבטיח.

מעבר לצד המקצועי, פרח גם הצד האישי. בגיל 27 הוא נישא לענת, פעילה חברתית שכיהנה גם כחברת מועצת העיר מודיעין מטעם מרצ, ותוך זמן קצר נולדו שני ילדיהם אביאל ועילי. את "השידוך" ביניהם ניתן לייחס דווקא לדבר הכי רחוק משניהם – בית כנסת. "נפגשנו בהפגנה שנועדה למנוע השתלטות של דתיים על מבני ציבור במודיעין..." הוא מספר.

בפרק הזמן בו סיים את כתיבת הדוקטורט והחל ללמד באוניברסיטה, הרגישו השניים שהם צריכים הפסקה מהמרוץ. "אני היית מותש וענת סיימה אז את לימודי המשפטים שלה וזו הייתה סיבה נוספת שגרמה לנו לרצות להשתחרר קצת. לא הייתה לנו מטרה מוגדרת אבל רצינו לנקות את הראש. ארזנו את המזוודות, לקחנו את שני הילדים ויצאנו להודו". זה קרה לפני כעשור, בקו התפר שבין שנת 2005 לשנת 2006.

הם עברו בדלהי ובדרמסלה, ברישיקש, בפושקר ובמקומות נוספים, אבל בשורה התחתונה, למרות שהטיול העניק להם שקט נפשי ועצירה ממרוץ החיים הוא לא העניק להם את המשמעות הפנימית אחריה חיפשו.

בהודו

לימוד תניא שחולל מהפך

ואז קרה משהו שגרם למפנה במהלך חייהם, ובסופו של דבר גם בחייהם של אנשים רבים מאוד שנחשפו לספריו של ד"ר הררי.

"אמא שלי החלה ללכת לשיעורי תניא שמסר הרב יאיר כלב. בחלק מהפעמים אני הייתי מקפיץ אותה. היום אני יכול לספר שהתנדבתי לעשות זאת בין היתר כדי לוודא שהיא לא חוזרת חלילה בתשובה". כיוון שליווה את אמו, הוא פגש ברב כלב והחליף עמו כמה מילים מדי פעם, עד שההכרות התקדמה לכך שיחיאל השתכנע להאזין לשיעורי הרב כלב ואף למד עמו בביתו במשך מספר חודשים. הרב כלב ביקש מיחיאל לערוך ספר על בסיס שיעוריו על ספר התניא – בצורה קלילה ונגישה לקהל הרחב. הוא היה מעוניין בעורך לא דתי שיוכל להנגיש את התכנים גם לציבור הרחב.

לצורך העניין, נדרש הררי ללמוד לעומק בספר התניא על שלל פירושיו, כדי להבין את המדובר בו. והלימוד הזה שינה את חייו. הוא מצא את עצמו נשאב לרעיונות, ליופי הטמון בדרך החיים המוצגת בספר התניא, לאמונה שנוצצת מכל מילה ומילה. תוך זמן לא ארוך הוא החליט... להתחיל לחבוש כיפה וללבוש ציצית.

"בהתחלה הססתי" הוא מספר. "אבל יש קטע בתניא המדבר על אהבה מסותרת. המסר הוא שאם יש משהו שאתה מאוד רוצה, אל תחכה שיתרחש אירוע קיצוני שיידחף אותך לממש ולגלות את האהבה המסותרת, אלא תגלה אותה כבר כעת בתוך חיי השגרה. כשהגעתי לקטע הזה החלטתי שאני הולך עם נקודת האמונה שהתפתחה ולמרות החששות ממה תאמר הסביבה, החלטתי להניח כיפה."

בדרך הביתה מהרצאה באוניברסיטה הוא עצר בחנות יודאיקה וביקש לרכוש כיפה, "אבל לא כיפת בר-מצווה חד פעמית אלא כיפה ליום יום".

אנשים התעלפו כשראו אותך?

"מי שהייתה על סף התעלפות הייתה אשתי... באוניברסיטה הגיבו בצורה פחות מבוהלת. אני לא יודע אם אנשים הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח או שזו רק הייתה תחושה שלי. ישנה אמרה נפוצה שבגילאי העשרים האדם עסוק במה שחושבים עליו. בגיל ארבעים הוא מחליט שלא איכפת לו ממה שחושבים עליו. בגיל שישים הוא מבין שאף אחד באמת לא התעניין בו."

"באותה נשימה, מי שהכי עודדה אותי בדרכי הייתה אשתי. ללא הסכמה ממנה לא הייתי יכול להתקדם. בכלל, היא תמכה בי למרות "השיגעונות" שלי ותמיד אמרה שאלך עם מה שאני מאמין בו. אחרי הכול מי ששילם פה את המחיר זו היא".

הררי עמד אז בדיוק בפני צומת דרכים. הוא היה אמור לטוס לפוסט דוקטורט בחו"ל אבל הנשמה שלו משכה אותו לכיוון אחר.

"עד אז עברתי על ספרי פילוסופיה רבים העוסקים במהות החיים, הלבטים והפחדים של הנפש. כשהתחלתי ללמוד תניא הרגשתי שיש כאן משהו שיש בו הרבה תשובות להרבה שאלות שהיו לי. אני לא בטוח שקיבלתי החלטה מודעת לעזוב הכול, אבל כך יצא. לא יכולתי להרשות לעצמי להמשיך במסלול הרגיל. הייתי בתחושת התעלות ורציתי שהמסע הפנימי הזה יימשך.

ברגע שהחליט "לחתוך" הוא נקט בשני צעדים. הראשון להגיע לסיכום עם זוגתו, שהזוגיות לפני הכול ושהיא תכלול חוסר כפיה הדדית. השני, ללמוד וללמוד ובמסגרת זו המשיך יחיאל להסתער ברעבתנות על עוד ועוד ספרים.

באותו זמן ראו השניים מודעה על יישוב דתי-חילוני בשם אליאב, שמוקם במזרח חבל לכיש והחליטו להגר אליו. הם הבינו שחיים ביישוב כזה ייטיבו עם שניהם, ייגרמו לפחות חיכוך וייתנו לילדים אווירה יותר משוחררת ומותאמת. בין לבין, המשפחה גדלה ולאביתר ועילי נוספה אחות קטנה בשם שוהם.

משפחת הררי בהאדיטש, לא הרחק מה"אוהל" של רבי שניאור זלמן מליאדי

ספרים, רבותי, ספרים

עול הפרנסה עבר אז לענת ומלבד הרצאות בחצי משרה במכללת ספיר הוקדשו חייו של הררי אל המסע הפנימי המרתק. אלו היו שנים לא קלות מבחינה כלכלית אבל היגיעה שלו החלה להניב חיבורים על נושאים מרכזיים בתניא ובתורת החסידות שזכו להערכה.

"תוך כדי לימוד, החלטתי שאני חייב להעלות את הדברים על הכתב כדי לסכם אותם לעצמי וגם כדי שהמשפחה והחברים ירוויחו מזה "שהשתגעתי" וחזרתי בתשובה. אשתי עברה על כל החיבורים מאל"ף ועד תי"ו והם ירדו לדפוס אחרי ההגהות שלה".

בדיוק לאחר שהודפסו חיבוריו הראשונים, נתקל בהם ידיד חב"די מקרית מלאכי שהתלהב ומינף את ההפצה וההצלחה שלהם.

החיבור הראשון שכתב היה על המשמעות הפנימית של הדיבור על פי תורת החסידות. הוא המשיך וכתב על יום הולדת ועל חלומות ומשמעותם.

אחר כך הגיע גל שני שכלל גם הוא שלשה ספרים חדשים. הראשון על טרדות הפרנסה, השני על הזוגיות והשלישי "להכיר את הבורא". על זה האחרון הוא מעיד ש"לקח הכי הרבה זמן לכתוב אותו. מדובר בביאור לשער היחוד והאמונה, החלק השני בספר התניא. לצערי, למרות ההשקעה ולמרות שמדובר בספר שהכי השפיע עלי, הוא הספר שהכי פחות נמכר עד היום. כנראה אנשים נבהלו ממבט ישיר על הנושא".

יחיאל הררי עם בנו

בהמשך כתב יחיאל את "סודו של הרבי", ספר ביוגרפי של הרבי מליובאוויטש שהפך לרב מכר וזכה ב"אות ספר הזהב" חודשיים לאחר שהספר ראה את אור הדפוס. הפרסום הזה גרר בעקבותיו גל גדול של ביקוש להרצאות וסמינרים, וכשהנושא תפס את כל סדר יומו, עזב יחיאל את ההוראה במכללת ספיר והתמסר לעיסוק מלא בכתיבה והוראה.

במקביל, הבן האמצעי בחר בעצמו את המסלול החב"די – חרף התנגדות הוריו בהתחלה, וסחף אחריו את המשפחה כולה. כשאני שואל את הררי האם בנו בן ה-12, שקדן "כמו אבא" הוא עונה "כמוני? אני שטותניק. הלוואי ואהיה רציני כמוהו. כשהוא חוזר מהמתיבתא בקרית גת הוא מלמד אותי מושגים חדשים ומשמש גם כמורה שלי לארמית".

כריכת הספר "סודו של הרבי"

לנצח כל רגע מחדש

הראיון הזה נערך בדיוק בשבוע הזה שבו חל ראש השנה לחסידות, י"ט בכסלו. מלבד העובדה שלפנינו אדם שחייו השתנו בגלל קריאה בספר התניא של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, שלרגל יום שחרורו מהכלא הרוסי חוגגים את היום הזה, בימים אלה הררי מציין הישג נוסף: הספר לנצח כל רגע מחדש שיצא לאור בשבוע שעבר.

"הכנת הספר ארכה שנתיים, אך הוא למעשה מסכם עשר שנות לימוד, העמקה וקיום סדנאות בנושא" הוא אומר. הספר מזמין את הקורא למסע אל תורת הנפש על-פי ספר התניא כשהוא נוגע בנושאים כמו חרדות, רעשים פנימיים, עצבות, הלקאה עצמית, מרירות, בדידות ועוד.

הנה תיאור הספר מתוך הכריכה האחורית שלו:

לנצח כל רגע מחדש מציג את עקרונות הפסיכולוגיה היהודית על-פי בעל התניא, על רקע הביוגרפיה של המחבר. הספר אוסף פרטים רבים, מחקרים, תעודות, מאמרים וכתבים עתיקים של בעל התניא ואודותיו ואורג אותם לחוויה מחכימה ומעוררת לשינוי פנימי.

לפני כמאתיים ועשרים שנה גיבש בעל התניא את שיטתו ומאז התפשטה זו כאש בשדה קוצים. תוך שנים ספורות התדפקו אלפים על דלתו על-מנת לזכות בעצה, ב"טיפול" המתאים למצוקת נפשם.

על-פי שיטתו, האדם נידון למאבק פנימי מתמיד. מאבק בבריחת המחשבות לאפיקים בלתי-רצויים, במתחים, בחרדות, ברעשים הפנימיים, בנטייה לעצבות ומרמור וביתר הקשיים הרגשיים. משימת חייו היא ניצחון במאבק ברגע הנוכחי.

שער הספר החדש

המלצות ורשימת רבי-מכר

הספר החדש, שזכה להמלצות מליאת רגב, ירון לונדון, אלישיב רייכנר וקוראים רבים נוספים, זינק תוך עשרה ימים בלבד לרשימת רבי המכר, וביום שישי האחרון נחשף שעלה לראש הרשימות. מדובר בהישג מרשים, בוודאי לספר ששייך לתחום המחשבה היהודית.

אני שואל את יחיאל מה הצעד הבא.

"ישנם שני פרויקטים שאני מתלבט ביניהם. אולם אין ברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".

מה אתה מאחל לעצמך?

"במישור האישי, לא לבזבז זמן. להיות ממוקד. לנסות להיות פנימי באמת למרות הטרדות ומאורעות החיים. אני כמובן מקווה להמשיך ליצור ולהשפיע. אין לך מושג איזו שמחה זו לראות אנשים שמשתנים ושמתגברים על תנודות הנפש בעקבות המפגש עם שיטת בעל התניא".

וכשמדובר באדם שעבר את השינוי בעצמו, השמחה כפולה שבעתיים.