לאנשי קהלת וכו' כנזכר לעיל, רבות מאגרות הקודש שלו, כתב רבנו הזקן, בקשר לענין הצדקה בכלל, וצדקת ארץ ישראל (בשביל אלה שעוסקים בתורה ובעבודה בארץ ישראל) בפרט, חלק מאגרות הקודש הופנו לקהלות מסויימות בהזדמנויות מסויימות.  אגרת הקודש סימן טז, נכתבה לקהלה מסויימת, כפי שצויין בראשית האגרת: "לאנשי ק' וכו"', וכפי הנראה מתוכן האגרת, היה מצב הפרנסה באותה קהלה ירוד מאד, ונתקבלו ידיעות אצל רבנו הזקן, שה"מעמד" של אותה קהלה עבור "כולל חב"ד" (צדקת ארץ ישראל) קטן בגלל כך. לכן כותב להם רבנו הזקן, שידוע לו מצב פרנסתם, שנתדלדל מאד בזמנים האחרונים, ובכל זאת נוגע הדבר בנפשם, שמבלי הבט על מצבם, יחזיקו את ה"מעמד" לצדקת ארץ ישראל, ומציין טעמים על כך גם על פי דין וגם לפנים משורת הדין.

  טז.  אהובי, אחי ורעי אשר -  קרובים ויקרים לי כנפשי! -  ישנה מעלה בקרבתו של אח וישנה מעלה בקרבתו ומסירותו של ידיד וחבר ; רבנו הזקן מציין שני הביטויים "אחיי" ו"רעיי", שהאגרת נכתבה מתוך האהבה בשני האופנים. הנה לא נעלם ממני צוק העתים, -  הללו, אשר נתדלדלה הפרנסה, ובפרט הידועים לי ממחניכם -  מקהלתכם, אשר מטה ידם -  מצב פרנסתם ירד מטה, בלי שום משען ומשענה, -  כלומר, שלא הבעל ולא האשה מרוויחים לפרנסה, וממש לווים ואוכלים, -  נאלצים ללוות כספים כדי לקנות צרכי אוכל, ה' ירחם עליהם וירחיב להם בצר בקרוב, -  הרי מצב זה - כותב רבנו הזקן - ידוע לי, ועם כל זה -  מבלי הבט על המצב האיום, לא טוב הם עושים לנפשם, לפי הנשמע, אשר קפצו ידם הפתוחה מעודם עד היום הזה, לתן -  לתת, ביד מלאה ועין יפה לכל הצטרכות ההכרחיות לדי מחסורי האביונים נקיים, אשר עיניהם נשואות אלינו, -  שנבוא לעזרתם, הכוונה לעניי ארץ ישראל שאין להם שום מקור לפרנסה רק מה שעוזרים להם מה"כולל", ואם אנו לא נרחם עליהם, חס ושלום - מי ירחם עליהם? "וחי אחיך עמך" כתיב ! -  כלומר, גם בצרכי החיים המוכרחים ביותר, יתחלקו עם יהודי שני, ולא אמרו -  חכמינו ז"ל: "חייך קודמין", אלא כשביד אחד קתון של מים וכו', -  מה שחכמינו ז"ל אומרים שחייו של אדם באים לפני חייו של הזולת, ו"וחי אחיך עמך" הכוונה, שאתה בעצמך (חייך אתה) בא תחילה, הם אמרו זאת רק כשיש ביד אחד כד מים המספיקים להחזקת חייו של אדם אחד בלבד, עד שיגיעו למקום ישוב שיש שם מים, ואם יתחלק במים אלה עם יהודי שני, שניהם לא ישארו בחיים, שאז אומרים "חייך קודמין לחיי חבירך", שהוא -  כד המים, דבר השוה לשניהם בשוה -  לגבי שניהם מדובר על צורך נפש שווה, לשתות להשיב נפשם בצמא, אבל אם העני צריך לחם לפי הטף ועצים וכסות בקרה וכהאי גונא -  צרכי חיים דומים, כל דברים אלו קודמין לכל מלבושי כבוד -  מלבושים שלא זקוקים להם בגלל קור וכדומה, אלא הם מלבושי כבוד, וזבח משפחה בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכל בני ביתו, ולא שיך -  לומר בזה "חייך קודמין", מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו של העני שוה בשוה ממש, כדאיתא -  כמו שמצינו בנדרים דף פ. -  "מעיין של בני העיר - חייהן וחיי אחרים - חייהן קודמין לחיי אחרים; (שתיית) בהמתם [ובהמת אחרים - בהמתם] קודמת לבהמה אחרים; כביסתן וכביסת אחרים - כביסתן קודמת לכביסת אחרים" ואילו אם מדובר במים לשתות של האחרים, וכביסה שלהם - "חיי אחרים קודמין לכביסתן" - מפני שאצל האחרים זה יותר ענין של חיים. הרי, שאם הצרכים אינם שוה בשוה ממש, גם אם מדובר בדבר נחוץ מאד, בכל זאת לא אומרים "חייך קודמין לחיי חבירך", בשעה שלגבי אותם עניים מדובר אודות לחם לפי הטף, עצים ומלבושים להגן מפני הקור, הרי זה קודם וחשוב יותר אפילו מצרכים חשובים למשפחה העצמית, למרות שלפי הבנתם הם - אלה הם דברים מאד חשובים להם.

והנה, זהו על פי שורת הדין גמור, -  צרכי חיים של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, ומה גם לצרכי הלוקסוס שלו, אבל באמת גם אם הוא עניין דלא שיך כל כך האי טעמא -  טעם זה, שחייו ממש של הזולת קודמים לצרכיו הסתמיים הוא, הרי גם במצב כזה כשלא מדובר אצלו בבשר ודגים וכל מטעמים, אלא כדי שיתן צדקה עליו לתת חלק מלחמו, או כשאצל המקבל, העני, לא מדובר על ענין של לחם ממש לילדיו הקטנים או צרכי חיים אחרים, אלא סתם דברים נצרכים, ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין, -  לנהוג אך ורק כפי שהדין מחייב, רק לדחוק חייו ולכנס לפני ולפנים משורת הדין, -  גם אם על פי דין לא מוטל עליו, באותו מקרה, להתחלק עם הזולת - יעשה זאת מצד לפנים משורת הדין, ולדאג לעצמו ממאמר רז"ל, -  גם כשעל פי דין "שלך קודם לשל כל אדם", אבל אומרת הגמרא, שכל המדקדק בכך -  וכפי שרש"י מפרש, שאין הוא נכנס "לפנים משורת הדין" אלא נוהג כפי שהדין מחייב בלבד, סוף בא לידי כך, -  שיצטרך להזדקק לצדקה, חס ושלום. -  כלומר, המדקדק בזה לעשות רק כמו שהוא על פי דין - סופו שבא לידי כך חס ושלום, שיצטרך הוא עצמו להזדקק לקבלת צדקה ח"ו, וגם, כי כלנו צריכים לרחמי שמים בכל עת, -  רחמים מן השמים הנמשכים על ידי באתערותא דלתתא -  בהתעוררות העבודה למטה דוקא בכל עת ובכל שעה, לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים, וכל המאמץ לבבו וכובש רחמיו, יהיה מאיזה טעם שיהיה - גורם כך למעלה, לכבש וכו' -  את הרחמים שלמעלה, חס ושלום. -  כל זה הוא הרי ענין הנוגע לעתיד (ובהווה, ופועל שיתן עד שיהי' בשוה עמך - הוספת כ"ק רבינו); אך, יש בזה ענין הנוגע גם לעבר (הוספת כ"ק רבינו: ופועל שיתן יותר מאשר יהי' לעצמו - כיון שזהו) לשם כפרת עוונות ותיקון עוונות של העבר; ומה גם, כי אדם - אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב תמיד ולא יחטא, והצדקה מכפרת ומגנה מן הפרענות וכו', ולזאת -  ולכן, היא -  הצדקה היא, רפואת הגוף ונפש ממש, "אשר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו". -  הרי שלא שייך להגביל עצמו לתת רק עד לסכום מסויים, כשם שלא שייך להגביל את הסכום שמוציאים בשביל רפואה, שכן, אדם נותן כל אשר לו לשם רפואתו, ולשם הצלת נפשו. כל זה מדובר אודות נתינה ; אך, לאמיתו של דבר, אין זו "נתינה", שכן, הקדוש ברוך הוא משלם זאת ובהכפלה. ובלשון רבנו הזקן: בשגם, אנו מאמינים בני מאמינים, כי הצדקה אינה רק הלואה להקדוש-ברוך-הוא, כדכתיב: -  כמו שכתוב: "מלוה ה' חונן דל, וגמלו ישלם לו" בכפלים -  לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה, דשכר כל המצות ליכא -  אינו בעולם הזה, לבד מצדקה, -  שאת שכרה משלמים בעולם הזה, לפי שהוא טוב לבריות, כדאיתא -  כפי שאנו מוצאים ב -  מסכת קדושין סוף פרק קמא. וגם יש לחוש לענש, חס ושלום, כשחבריו נמנים לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם, -  כשאחרים מבני הקהלה נותנים ה"מעמדות" שלהם ל"כולל" והוא אינו נותן - הרי זה שהם מצטרפים יחד ונמנים לדבר מצוה ואילו הוא אינו מצטרף אתם, כנודע ממאמר רז"ל. -  על כך את הפסוק "וחסרון לא יוכל להמנות". ולשומעים ינעם, ותבוא עליהם ברכת טוב, בכל מלי דמיטב, הטיבה ה' לטובים וישרים, כנפשם ונפש -  כרצונם וכרצון הדורש שלומם מכל לב ונפש: - כוונת רבנו הזקן, שהטוב שיעשה אתם השי"ת יהי זה כפי רצונם הם וכפי רצונו של רבנו הזקן.