קראתי שצריך לאפות מצות לפסח תוך פרק זמן של 18 דקות. למה? מי המציא את מספר הקסם הזה? וממתי מתחילים לספור את 18 הדקות?

תשובה

בפסח ישנם שתי מצוות. 1. לאכול מצה 2. איסור לאכול חמץ כלשהו.

מצות כשרות לפסח עשויות מקמח ומים שלא תססו ולא תפחו. אם הבצק תופח או תוסס, הוא הופך מיידית לחמץ, ולא רק שאי אפשר לקיים בו את מצוות אכילת המצה, למעשה גם עוברים באכילתו על איסור אכילת חמץ. כפי שאומר הפתגם באירוניה, "הדבר הכי קרוב לחמץ הוא מצה."

למרות שבדרך כלל מוסיפים שמרים שיעזרו לבצק לתפוח, יתכן שהוא יתפח גם בלי להוסיף לו שום דבר. שמרים הם למעשה סוג של פטרייה, פטריה זו היא יצור מיקרוסקופי שאף נמצאת באויר העולם באופן טבעי והיא נמשכת במיוחד לבצק כשהוא חם.

זה מביא אותנו לאפיית מצות לפסח. לא רק שאסור להשתמש בשמרים, אלא גם חל איסור לתת לבצק לתפוח בכוחות עצמו (אפילו לא לדקה) מכח השמרים שבאויר.1

אז כמה זמן לוקח לבצק להתחיל לתפוח או לתסוס בעצמו?

מהו זמן התפיחה?

חכמי התלמוד מסבירים כי בתנאים רגילים, בצק שנשאר לבד לנוח, יכול להתחיל לתפוח לאחר פרק הזמן שנדרש להלך מרחק של מיל (מדידה מתקופת התלמוד).2ישנה מחלוקת בין הפוסקים כמה הוא משך הזמן הזה. הדעות נעות בין 18, 22.5 או 24 דקות. מבחינה מעשית, במיוחד כאשר אנו עוסקים במשהו חמור כמו חמץ בפסח, אנו בדרך כלל הולכים אחרי הדעה המחמירה יותר - 18 דקות.3

על פי ההלכה, כל עוד עובדים על הבצק באופן פעיל, הוא לא תופח. לכן, לכתחילה - כהעדפה ראשונית - אסור להשאיר את הבצק לנוח ולו לרגע אחד מבלי לעבוד עליו.4

בצק יכול גם להפוך לחמץ בפחות מ- 18 דקות כשהוא מחומם - כתוצאה מהלישה, הגלגול וכו', או על ידי מיקומו במקום חם.5

אז מה הפתרון?

היום, כל המצות נאפות בתוך "18 דקות". עם זאת, לא כל מפעל שמצהיר שהוא מייצר את המצות בתוך "18 דקות" הכוונה לאותו הדבר. משום שצריך לדעת ממתי הם מתחילים לספור את אותם 18 דקות.

ברוב המאפיות שמכינות את המצה בעבודת יד בארץ, 18 הדקות נספרות מהרגע שיוצקים את המים לתוך הקמח לצורך הכנת מנת הבצק הראשונה בתחילת תהליך אפיית המצות.

התהליך כולו מערבוב הקמח והמים והלישה, הגלגול, החירור והאפייה המלאה אורך למעשה 5-8 דקות (תלוי בשיטות העבודה של המאפיה הספציפית). לפיכך, בפרק הזמן של 18 דקות אופים למעשה כמה עיסות של בצק.

אחרי כל פרק זמן בן 18 דקות, צריך לנקות היטב את כל ציוד הכנת המצה, כולל הקערות, השולחנות והמערוך, מכל חתיכת בצק שנותרה עליבם ורק אז מתחילים מחדש את התהליך. שכן, חתיכות הבצק שלא עבדו עליהם, שנדבקות לכלים במהלך העבודה, עלולות להפוך לחמץ.

מאפיות מצה רבות אחרות, בהתחשב בעובדה שבצק שעובדים עליו באופן פעיל לא הופך טכנית לחמץ, מפעילות את השעון בן 18 הדקות רק לאחר הלישה והבאתו לשולחן כדי לרדד אותו, ואז זוכים למספר דקות יקרות נוספות להכין עוד מצות בכלים אלו. כך שפרק הזמן האמיתי בין תחילת הכנת העיסה הראשונה ועד ניקיון השלחנות הוא ארוך יותר מ18 דקות.

עם זאת, בדרך כלל גם מאפיות אלה מוודאות כי התהליך כולו (מערבוב הקמח והמים) עדיין מתבצע בתוך פרק זמן של 22.5 או 24 דקות, בהתאם לדעות התלמודיות האחרות שהבאנו. לאחר מכן הם עוצרים, מנקים הכל ומפעילים מחדש את התהליך.

(זה, אגב, היתרון בכך שיש שיטה פשוטה לייצור מצות בעבודת יד, שבה ניתן לנקות את הכל היטב כל 18 דקות. נקיון יסודי של כל הכלים השותפים להכנת המצה כשמדובר במכונה ענקית עם חלקים רבים הוא דבר מאתגר מאוד.)

מצה היא כמעט חמץ - אבל עולם שונה בתכלית

ואכן, "הדבר הכי קרוב לחמץ הוא מצה". כאשר אנו מסתכלים על המילים העבריות "חמץ" ו"מצה" הכתיב שלהם דומה מאוד. ההבדל היחיד הוא באותיות ח' וה', שגם הן נראות כמעט זהות. ההבדל היחיד ביניהן הוא שבאות ה' יש פתח קטן בצד שמאל למעלה לעומת האות ח' שהיא סגורה לגמרי מלמעלה.

הרבי מליובאוויטש מסביר כי קו דק מפריד בין חמץ - בצק שתסס ותפח, המסמל את תחושת העצמי והאגו המנופח - לבין מצה - בצק שלא תפח, המייצג ענווה. החלק הפתוח באות ה' מייצג פתיחות לקבל, מוכנות להיות מונחה על ידי אחרים שגדולים ממך על מנת לתקן את עצמך. מבחינה ויזואלית, אפשר לדמיין את אותו פתח קטן בחלק העליון של הה', כדרך "לטפס החוצה" מתוך הבוץ של החיים שבו אנו שקועים.

בפסח אנו מקפידים מאוד על חמץ, ומוודאים שלא נהיה אגוצנטריים או חשובים מדי בעיני עצמנו, מה שיכול להוביל אותנו לכל מיני מקומות שליליים.

למרבה המזל, אם אנחנו שקועים בתוך בוץ שנוצר על ידי אגו, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לפתוח, להוציא את האוויר החם וליהנות מהמצה הטעימה שלנו.6