הרעיון לאפות מצות בייצור ביתי נשמע מפתה בהחלט. למעשה, בעבר הלא כל כך רחוק אפיית מצות בבית הייתה דרך מקובלת לאפיית מצות לפסח. אפשר להעריך שאפיית המצות לפסח בבית עשויה להיות חוויה יוצאת דופן שיוצרת חיבור אותנטי למצוות החג, ואולי גם תעזור להוזיל עלויות ולחסוך כסף. אחרי הכול, מצה מורכבת רק משני רכיבים פשוטים: קמח ומים. אז מה כבר יכול להשתבש?

ובכן, כך מסתבר, די הרבה.

כפי שתכף תראו, יש סיבה מאוד טובה לכך שכמעט אף אחד לא אופה את המצות שלו בעצמו וכולם רוכשים את המצות לפסח ממאפיות-מצות מקצועיות הפועלות תחת פיקוח רבני.

מצה זה הדבר הכי קרוב לחמץ

המצה שאותה מצווה לאכול בפסח מורכבת מקמח של אחד מ"חמשת מיני הדגן" (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת-שועל) ומים. הבעיה היא ששני אלו בדיוק הם גם המרכיבים שיוצרים את החמץ – שאותו אסור אפילו להחזיק ברשותנו במהלך חג הפסח או להפיק ממנו הנאה כלשהי, ובוודאי שאסור לאכול ממנו.

מכיוון שרק גבול דק מאוד מפריד בין מצה לחמץ, תהליך הכנת המצה כפוף לסדרה ארוכה של הנחיות הלכתיות מפורטות שנועדו להבטיח כי הבצק לא יהפוך לחמץ. להלן נסקור כמה מההנחיות הללו, לא בשביל להסביר איך אופים מצות בשיטת 'עשה זאת בעצמך' אלא בעיקר כדי לספק הצצה למורכבות הגדולה של תהליך אפיית המצות:

זה מתחיל כבר מהקמח

רבים חושבים שהפוטנציאל להיווצרות החמץ מתחיל ברגע הלישה, כאשר מערבבים את הקמח עם המים. אבל זה לא ממש נכון. הקמח עצמו עלול להיות קמח-חמץ, שכן אם גרגר הדגן שורה בלחות במשך 18 דקות הוא נעשה חמץ. זה מוליד אתגר משמעותי בהשגת קמח כשר לפסח, כיון שהתהליך הסטנדרטי של ייצור הקמח בימינו כולל שלב של השריית החיטים במים לפני הטחינה.

מה זה אומר? שאפילו מי שמצליח לשמור על כל כללי האפייה, שאותם נתאר בהמשך, אם הוא משתמש בקמח רגיל יתכן מאוד שהוא אופה חמץ בתום לב במקום מצות כשרות לפסח.

וכך מסבירים חז"ל את המצווה1 "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת", שיש "לשמור" ולהשגיח על המצות לאורך תהליך הייצור ולוודא שהן לא נהפכות חלילה לחמץ – מה שבאופן טבעי עלול לקרות די בקלות.

אמנם בנסיבות מסוימות, כשיודעים שהקמח לא בא במגע עם מים והוא כשר לפסח, ניתן להשתמש בו לאפיית מצות, גם אם לא התכוונו מלכתחילה "לשמור" עליו שלא יהפוך לחמץ, אבל כדי לקיים כראוי את מצוות אכילת המצה בליל הסדר – הלילה הראשון של החג – יש לאכול דווקא "מצה שמורה", כלומר כזו שמלכתחילה ולכל אורך תהליך הייצור שלה זכתה ל"שמירה" מפני התחמצות מתוך כוונה לקיים בה את מצוות אכילת מצה בפסח.

זה ממשיך במים ש"לנו"

לא רק הקמח של המצה הוא ייחודי, גם המים שמהם מכינים מצות כשרות לפסח אינם מים רגילים. את המים שמהם מכינים מצות כשרות לפסח יש לשאוב בשעת הדמדומים מנהר או באר ולהשתמש בהן למחרת בבוקר רק לאחר ששהו כל הלילה בכלים סגורים ונקיים. משום כך הם נקראים "מים שלנו", כלומר מים ש"לנו" ו"ישנו" כל הלילה במנותק ממאגר המים המקורי שלהם.

מי שרוצה לאפות מצות בעצמו יצטרך לחפש באר מים נקיים בשביל לשאוב ממנו את המים וגם מקום קריר לאחסן בו את המים ששאב למשך הלילה.

תנור וכלים כשרים לפסח

מובן מאיליו שכל הכלים שבהם משתמשים בתהליך ייצור המצה, כולל: קערות הלישה, המערוכים, המחוררים, שולחן העבודה וכמובן התנור – הכול צריך להיות נקי לחלוטין מחמץ וכשר לפסח. זאת אומרת, כלים שלא השתמשו בהם בחמץ מעולם או כאלה שעברו את תהליך ההכשרה המתאים.

וצריך לדעת לעשות את זה נכון

בהנחה שרכשתם קמח חיטה מיוחד כשר לפסח, והשגתם "מים שלנו" קרירים, האם עכשיו תוכלו לגשת לעבודה ולהכין את המצות?

אז ככה:

דבר ראשון צריך לבחור את המקום הנכון לעבוד בו. התסיסה מתרחשת מהר יותר בסביבה חמה ולכן יש לנקוט באמצעי זהירות שונים כדי להבטיח שנשמרת הטמפרטורה הנכונה: לא עובדים על הבצק ליד חלון או במקום שקרני שמש מגיעות אליו דרך החלון; אסור לגלגל את הבצק סמוך לתנור, ויתכן שגם אמצעי חימום מלאכותיים כמו מזגן או רדיאטור מהווים בעיה.

נמשיך הלאה. לרדד מצה שטוחה ולאפות אותה בצורה חלקה נשמע כמו משימה קלה אבל לאמתו של דבר מדובר במלאכה לא פשוטה בכלל. אם המצה מתקפלת, אפילו חלקית, או מתנפחת במקומות מסוימים ונוצרים בה בועות אויר, היא עלולה להיחשב חמץ.

דבר נוסף, כדי למנוע את התסיסה יש לדאוג שהעיסה לא תנוח אפילו לרגע. מרגע יצירת העיסה ועד ההכנסה לתנור יש לעבוד על הבצק כל הזמן; לגלגל, ללוש או להכות עליו – ללא הפסקה. האם אתם מוכנים לעבוד על הבצק כל הזמן ולא להניח אותו לבד אפילו לרגע עד שיוכנס לתנור?

ואם כבר מדברים על התנור, בשביל מצות לפסח צריך תנור חם מאוד. שכן, כפי שאמרנו, סביבה חמה מאיצה את תהליך התסיסה ואם התנור אינו לוהט מספיק כשמכניסים לתוכו את המצה היא עלולה להפוך לחמץ לפני שתספיק להיאפות.

בקיצור, הכנת מצות דורשת ידע ומיומנות גם בתנאים של מאפייה ייעודית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתנאים ובתנור ביתיים. צריך לקחת בחשבון את עובי המצה, כמות הקמח והמים וחום התנור, ובניגוד לאפיית עוגה או לחם, אינכם יכולים להרשות לעצמכם להתעסק במשהו אחר או לאלתר תוך כדי התהליך, כי במקרה כזה סביר להניח שתייצרו חמץ גמור, אפילו אם הוא ייראה ממש דומה למצה.

ניקיון תוך כדי עבודה

ואולי האתגר הגדול ביותר בשמירה על סביבת עבודה סטרילית מחמץ הוא השאריות. כל גרגר עיסה ששהה במשך 18 דקות ללא התעסקות נחשב חמץ, משום כך צריך לנקות היטב וביסודיות את כל הכלים והשולחן ומשטחי העבודה בתום כל 18 דקות. אפילו אם מעט מאוד בצק נשאר באחת הפינות הוא נחשב חמץ ועלול להפוך את הכלי עצמו ואת המצות האחרות לחמץ.

וכל זאת בהנחה שהכל הולך לפי התוכנית. אם מישהו בטעות התבלבל בשלב כלשהו, בין אם בתהליך הלישה, הרידוד, או האפייה, ייתכן שהבצק הפך לחמץ וצריך לנקות את הכלים והתנור, ואולי אפילו להכשיר חלק מהם בתהליך הכשרה מיוחד, לפני שמתחילים הכל מחדש.

אז כפי שניתן לראות, אפיית מצות היא תהליך די מסובך ולכן גם אלו שבקיאים ומיומנים היטב במלאכה בדרך כלל לא מנסים לאפות מצות בבית אלא רוכשים מצות ממאפייה מסודרת עם הכשר מהודר.

ואם אתם צריכים עזרה בהשגת מצות-שמורות כשרות לפסח, צרו עוד היום קשר עם בית חב"ד באזורכם.

פסח כשר ושמח!