לפני מספר שנים, בילה סטודנט אמריקני בישראל. בחופשתו הוא ביקר קרובי משפחה רחוקים שמעולם לא פגש לפני כן. מארחיו, משפחה גדולה של עולים חדשים ממזרח אירופה, דברו מעט מאד אנגלית, וניהלו אורח חיים דתי ביותר. הייתה זו הפעם הראשונה בה נחשף ליהדות מכל סוג שהוא. שום דבר לא הכין אותו למה שהוא חווה בהיותו אצל משפחה זו. הוא קרא לכך "הלם תרבותי" כאשר ראה אורח חים כל כך שונה משלו. בשלב מאוחר יותר, כאשר נשאל מה הרשים אותו במיוחד, הוא ענה: מעולם לא ראה אנשים זקנים שכל כך כובדו על ידי ילדיהם ונכדיהם, שהמשיכו לנהל חיים יצירתיים ונשארו כה עליזים ומלאים בשלווה פנימית.

איזה ניגוד לדיכאון והרגשת ה"לא שווה" אותם חווים לא מעט אנשים זקנים בחברה כיום! ההשקפה הרווחת לגבי זקנים היא שהם חסרי מסוגלות, ש"הלך להם הסוס". גיל מבוגר נחשב למגרעת רצינית; נותנים לקשישים להרגיש שהם נטל ומעמסה על האנשים סביבם. בעולם העסקים לעיתים קרובות מכריחים אותם לפרוש ולפנות מקומם לצעירים, או שנותנים להם איזו נישה קטנה בחברה שממנה בדרך כלל הם לא מסוגלים להשפיע. בתוך המשפחה לעיתים קרובות הם מושמים בבתי אבות וזוכרים אותם רק ביום האב, יום האם או לפני החגים, והחולשה הפיזית והפסיכולוגית הנובעת מגישה זו, רק מדרדרת את המעמד שלהם בקרב הצעירים.

מצערת במיוחד העובדה שכך מפנה החברה את גבה למלאי העצום של ניסיון חיים שנרכש בעמל רב. הם עברו ניסיונות ומצוקות שונות בחייהם, ולמדו דרכים להתמודד עם בעיות קשות ביותר, ולכן יכולים להיות מקור יקר לאין ערוך של ייעוץ חכם לצעירים חסרי ניסיון. מאגר כה יקר של דעת נרכש רק במשך שנים רבות. אולם, במקום ליהנות מחכמתם של הזקנים, דוחקים הצעירים אותם הצידה בקשיחות ומעדיפים את יתרון הנעורים, המוטל בספק.

בקיץ 1980, השמיע הרבי נאום לקהל לרגל יום השנה ה- 36 לפטירתו של אביו, הרב לוי יצחק שניאורסון, שהיה הרב הראשי של יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), באוקראינה. הרבי דיבר באריכות על צרתם של הזקנים בחברה של ימינו, וקרא למאמץ נרחב ונמרץ כדי לתקן את המצב.

"שלא יהיה דבר כזה כמו פרישה כפויה", אמר הרבי. "אנשים זקנים הנאלצים, מכל סיבה שהיא, לוותר על משרתם או מעמדם, יש לעזור להם לכוונן את חייהם מחדש באופן יצירתי, למען עצמם ולמען הדור הצעיר". הרבי הציע שיארגנו חוגי לימוד תורה לגילאים אלה בכל קהילה, לגברים ולנשים לחוד, ברמה המתאימה לכל קבוצה. בתי אבות, הם המקום ההולם ביותר פתיחת חוגים מעין אלו. אך הרבי הבהיר שהוא פונה אל צרכיהם של הזקנים כולם, ושגם אלה המנהלים חיים פעילים ויצירתיים ייקחו חלק בתוכניות אלה. הוא הציע שהקבוצות ייקראו: כולל תפארת זקנים, והביע את רגשי ההערכה לאלה שיוסיפו את שמו של אביו "לוי יצחק", אשר באומץ לב הקדיש את חייו ללימוד התורה של יהודים בכל הגילאים. השם 'בית חכמת נשים' ניתן לחוגים שאורגנו עבור הנשים.

"ורוב שנים יודיעו חכמה" אומר הפסוק (איוב ל"ב, ז'). התלמוד מפרש שהמוחות של זקני החכמים נעשים יותר ויותר מיושבים עם השנים. החוגים, שיוסדו על ידי מרכזי חב"ד בכל רחבי העולם ונקראו 'כולל תפארת זקנים לוי יצחק' היוו אמצעי להפיכתם של שנות החיים המאוחרות ל"שנות גיל הזהב" באמת. אנשים זקנים שוב יכולים להיות חברים מכובדים בקהילה; במקום רגשי נחיתות באה חכמה עם תכנים תורניים; הזקנים מקבלים השראה לחלוק את חכמתם המעמיקה עם הדור הצעיר, לטובת כל הצדדים. אלפי קבוצות הלימוד הללו באמת מביאים ברכה לכל אחד, בלי קשר לגילו, ולחברה כולה, כפי שמוזכר בדיברה החמישי של עשרת הדברות: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך (באיכות ולא רק בכמות) על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך".