שאלה:

אני פוחדת להפוך לזקנה בלתי-מושכת. אבל מה שמטריד אותי אפילו יותר מזה הוא שלמעשה אני מספיק שטחית כדי לחשוב כך. אני מבינה מזה שאני מייחסת ערך רב הרבה יותר מהראוי להופעה טובה ולמראה החיצוני. אני מתארת לעצמי שאילו הייתה לי גישה נכונה לחיים הייתי מרוצה לגמרי ושמחה לחיות כאישה זקנה מקומטת שאף אחד לא מביט לעברה. אבל איך אני יכולה להגיע לידי כך?

תשובה:

אני חושבת שהדרך להיות מרוצה מהפנים במקום מהחוץ היא להתמקד בפנימי ולפתח הערכה לפנימי. ככל שאנו מתמקדים יותר בחיצוני ובקליפה הפיזית של הגוף כך אנו מתמקדים פחות בנשמה הפנימית ובממד הרוחני. אולי תוכלי להתחיל בהרחבת לימודי החסידות – לימוד עמוק שמדגיש את הממד הרוחני על פני הממד הפיזי. באתר שלנו תמצאי מאמרים רבים ונפלאים (חפשי במדור ה"רוחניות" שלנו). ככל שתעריכי ותפתחי יותר את טעמך ליופי של המושגים ושל הרעיונות הרוחניים, כך תמעט בעינייך משמעותו של הפיזי.

נסי לאמן את עצמך להתבונן באיכותו של האדם, בתכונותיו ובעידונו, יותר מבמה שאת אוהבת בהופעתו (או הופעתה) החיצונית. שאלי את עצמך מה התכונות שאת אוהבת בבני אדם, חפשי את התכונות הללו והתמקדי בהן. נסי לפתח בעצמך את התכונות שאת מעריכה, ובכל יום שאלי את עצמך האם ביצעת מעשה טוב, נדיב, חומל וכו'.

אפשרות אחרת יכולה להיות לשהות זמנים קבועים עם בני אדם זקנים. תוכלי לבקר אותם בבתי זקנים או לבחור שכונה של בני גיל הזהב ולעשות שם ביקורי בית. אם תרבי לשהות בקרב קשישים עד מהרה תתחילי לראות כמה הרבה יש להם להציע וכמה חוכמה ושנינות יש בהם, אף כי גופם קמוט ושברירי. מתוך כך בוודאי תשתנה מאוד הפרספקטיבה שלך על קשישים ועל בני אדם באופן כללי.

את הצעד הראשון החשוב ביותר כבר עשית למעשה: את שואפת לשנות את הפרספקטיבה שלך. כבר החלטת שאת רוצה להבשיל מעבר לחזות הצרה שלך כישות פיזית. אם תמשיכי להיות מחויבת לצמיחתך הפנימית, אין ספק שתצליחי.