בית חב"ד הוא מרכז קהילתי יהודי במובן האמיתי של המילה – מרכז העצבים של כל פעילויות החינוך וההפצה של הפנסאי החב"די, המשרת את צרכיה של קהילה יהודית שלמה, מהצעירים עד הזקנים וכל מי שביניהם. הרבי ביקש להרחיב את הפעילות בבתי חב"ד קיימים והקמת מרכזי חב"ד חדשים בכל מקום שגרים בו יהודים, בערים, בפרברים, בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי המדינה ובכל מקום בעולם בו נמצאים יהודים. ושלוחיו של הרבי נענים ומקיימים את בקשתו של הרבי.
השלוחים הם יורשיו של אברהם אבינו, דלתותיהם פתוחות לרווחה לכל יהודי.
ב- 1972, במכתב שנכתב לרגל פתיחתו של בית חב"ד חדש, שוטח הרבי את תפילתו, שהמוסד החדש ישמש כמפתח לפתיחת הלבבות של כל מי שיבקר בו וכל מי שיושפע ממנו, לפתיחת לבבותיהם להכיר את ליבת יהדותם. ליבה זו, עליה נאמר שהיא תמיד "ערנית" ומגיבה, לא משנה כמה שכבות של בוץ מכסות אותה. וכאשר פורטים על הנימים הפנימיים של הלב, מתגלה מהותו האמיתית של היהודי, ואז נפתח ליבו של היהודי והתורה, תורת חיים, יחד עם המצוות מחלחלים אל לבו, עד שהוא עצמו הופך למקור השראה לאחרים.
בבתי חב"ד ובכל פעולותיהם, השלוחים הם יורשיו של אברהם אבינו. דלתותיהם פתוחות לרווחה לכל יהודי.
הם ירשו את המידות הטובות, החסד והרחמים בהם ניחון אברהם. הם קיבלו ממנו מחוייבות בלתי-אנוכית להפצת שמו של הבורא בעולם, וגילוי אלוקות בכל מקום ברחבי תבל. הם לא ישקטו על השמרים עד שמעיינותיה של התורה יפוצו לכל מקום, "ימה וקדמה, צפונה ונגבה".
הוסיפו תגובה