וכיון שבעה"ב בעצמו אם היה בודק כו'. כן מתבאר ממ"ש העולת שבת סימן תקפ"ה סעיף ב' וכ"כ האלי' זוטא שםא*. וכן משמע לכאורה ברא"שב וטור שהביאו ראיה מתוספתאג דעשרה שעושין מצוה אחד מברך לכולן, והתם אם רצו כל אחד מברך לעצמו כמבואר בש"ע סי' ח'ד, ולמה הצריכו הרא"ש וטוש"ע להעמידם אצלו יעשו כמו שירצו, אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש העולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקבה דאין לברך ב' פעמים וגם לפטור בלא כלום אינו נכון כמ"ש החק יעקב** ולכן צריכין לצאת בברכת בעל הבית, וע"ז הביא הרא"ש ראיה דיוצאים בברכתו ולא תימא מאי מהני ברכת בעה"ב לבני ביתו.

[*שאם התחיל אחד לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר אף על פי שלא שמע הברכה אם כבר יצא ידי חובתו בעצמו.

**ולא דמי לשופרו שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה, ובברכה ההיא הוא יוצא ידי חובתו גם על תקיעות אלו שהוא חייב לתוקעם מחמת ערבות, שבאמצע המצוה לא שייך הפסק, מה שאין כן בני ביתו שלא בירכו כלל על שום בדיקה ודו"ק.]

ועי' ביו"ד סי' רס"ה ס"[ג] בהג"ה דכשחוזר על ציצין המעכבין חוזר ומברךז, אלמא דמברכין על מצוה אחת ב' פעמים ויש לישב ודו"ק. ובלאו הכי לא קשי מידי, דחיוב מילה זו היא על כל ישראל ולא מדין ערבות בלבדח, שהרי אפילו קטן שאין לו אב חייבין ב"ד למולו מדכתיבט המול לכם כדאיתא בפ"ק דקדושיןי, מה שאין כן בבדיקה ושופר שזה המוציאו ידי חובתו אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שהמחויב עצמו יצא ידי חובת הברכה גם המוציאו ידי חובתו לא יברך:

אבל בסי' רס"גיא נתבאר שיש חולקין על זה עיין במה שכתבתי שם בס"ד: