חייב הוא כו' מן התורה כו' לא עבר עליו למפרע כו'. אף דהפרי חדש א כתב דהרא"ש ב והטור ג סבירא להו דהמוצא חמץ בפסח אחר בדיקתו עובר עליו למפרע אם לא ביטלו, ולפי זה אין בדיקה מועלת כלום מן התורה בלא ביטול, ע"ש בסי' תל"א, וכך כתב העולת שבת סי' תל"ד ד דלהטור הביטול שלאחר הבדיקה היא מדאורייתא, מכל מקום לענין פסק הלכה הסכים שם העולת שבת כדעת רש"י ה ור"ן ו החולקים על הטור (ולזה הסכים ג"כ הפרי חדש). והט"ז בסי' תל"ד סק"ג הסכים גם דעת הטור לרש"י שאינו עובר עליו אלא משעת מציאה ואילך, דקודם שמצאו אנוס הוא דשגיאות מי יבין ז, עיין שם שהוכיח כן מדברי הרא"ש. וזהו ג"כ כוונת המ"א שם סק"ה בשם הרא"ש, דלא כפרי חדש בשם הרא"ש.

מיהו מאי דמשמע שם מהמ"א ח לדעת הרמב"ם ט והרא"ש דאף בבית שאינו בדוק אינו עובר למפרע על חמץ שמצא בתוכו, ואין צריך לומר אם עדיין לא מצאו שאינו עובר עליו אף אם ישנו שם, כיון שאינו ידוע לו היכן הוא לא קרינן ביה לא ימצא, וכמ"ש התוספות ריש פרק כל שעה י, לא קיימא לן הכייא, אלא כמ"ש הר"ן והפרי חדש, וכ"כ העולת שבת ואלי' זוטא בסוף סימן תל"זיב, דלאחר זמן איסורו אין הנשים וקטנים נאמנים לומר אנו בדקנוהו דכיון שאינו יכול לבטל הוי ליה מדאורייתא. וכן הוא בגמראיג בהדיא ע"ש. וכן משמע בהדיא בטוש"ע ואחרונים סי' תל"טיד גבי צבור חמץ ולפניו ב' בתים דאם לא ביטל ה"ל ספיקא דאורייתא אף שאינו ידוע לו מקומו. ויותר מזה מבואר שם גבי ספק על ספק לא עלטו, וכן הניח בזוית זו ולא ידע מנין הככרות שהניח ומצא בזוית אחרתטז, דאם לא ביטל הוי ליה ספיקא דאורייתא וצריך לחזור ולבדוק. ומכל שכן שצריך לבדוק החדרים שנשתמש בהם חמץ בקביעות כל השנה, שקרוב לודאי שיש בהם חמץ כמ"ש הט"ז סי' תל"היז והב"ח ומ"א סי' תל"ג סק"י, וכ"מ בהדיא במ"איח וט"זיט וחק יעקב כ סי' תל"ה דס"ל דאף בי"ט צריך לבדוק, והכי קיימא לן שםכא, ואף בלא ביטול מיירי כמבואר שם, ואם אינו עובר מן התורה על חמץ שאינו ידועה לו א"כ ממה נפשך לא יבדוק בי"ט אם לא ימצא כלום בבדיקתו א"צ לבדוק ואם ימצא יעבור עליו מן התורה. ואף לפי מ"ש הכ"מ ספ"גכב דאינו עובר משום דאנוס הוא בתקנת חכמים, מכל מקום לכתחלה אין להביאו לידי אונס, ויותר טוב שלא יבדוק ולא יעבור עליו כלום מן התורה משיבדוק וימצאנו ויעבור עליו מן התורה אלא שיהא אנוס בתקנת חכמים. ועוד דגם בחול המועד לא ה"ל להצריכו לבדוק, דמיד שימצאנו אם ישהה מעט קודם שיבערנו עובר עליו מן התורה, לדעת הרמב"ם ורוב המפרשים כמ"ש הפרי חדש סימן תל"אכג וכמו שיתבאר בסימן תמ"וכד*, ויותר קרוב לבוא לידי שהייה מעט אם ימצאנו משיבוא לאכלו כשלא יבדוק אחריו כלל. אלא ודאי דאף שלא מצאו עובר עליו אם ישנו ברשותו. ומ"ש הרמב"ם בפ"גכה שהיה דעתו עליו כו', היינו לאפוקי אם ביטלו שהסיח דעתו ממנו כמ"ש הרמב"ם בפרק ב'כו**, וכך הבין הפרי חדש בדעת הרמב"ם, וכך הבינו כל נושאי כליו, מדלא פירשו מאין יצא לו דין מחודש כזהכז:

[*וכדמשמע בהדיא בגמראכח דלמא משכחת לה לבתר איסורא כו' ע"ש, משמע דמיד קודם שיבערנה עובר עליה אם שוהה מעט אף על פי שדעתו לבערו אחר כך. ואין לומר דחיישינן שמא יחוס עליה לבערה כדפירש רש"יכט, דהא לשיטת התוס' ל לא הוזכר בגמרא דחיישינן שיחוס עליה.

**וכן משמע מסיום לשונו שהרי לא ביער ולא ביטללא.]