שולחן ערוך: סימן שנא

א לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּיםא וִיחַבֵּר יָדוֹב אוֹ כְּלִיג לְמַזְחִילָה,1 שֶׁהִיא כְּעֵין צִנּוֹר אָרֹךְ מֻנַּחַת לְאֹרֶךְ הַגַּג בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַגַּג, וּלְקַבֵּל הַמַּיִם מִמֶּנָּה, לְפִי שֶׁהַמְחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֵלֶיהָ הוּא כְּשׁוֹאֵב מִמֶּנָּה, וְהוֹאִיל וְהִיא (מֻנַּחַת כֻּלָּהּד) בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים לַגַּג, וַהֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה כַּגַּג עַצְמוֹה מִשּׁוּם תּוֹרַת לָבוּד,ו נִמְצָא שֶׁהוּא כְּשׁוֹאֵב וּמוֹצִיא מֵהַגַּג עַצְמוֹ, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, לִרְשׁוּת הָרַבִּים.ז וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הַמַּזְחִילָה אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָהח וְאֵינָהּ רְחָבָה ד',ט שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד מִצַּד עַצְמָהּ – אָסוּר לְחַבֵּר יָדוֹ אוֹ כְּלִי אֵלֶיהָ, הוֹאִיל וְהוּא כְּשׁוֹאֵב וּמוֹצִיא מֵהַגַּג.

אֲבָל מֻתָּר לִקְלוֹט מִן הָאֲוִיר,י אֲפִלּוּ יָדָיו תּוֹךְ ג' לְמַזְחִילָהיא^,1 אֵין אוֹמְרִים בָּהֶם לָבוּדיב (לְעִנְיָן זֶה שֶׁיְּהֵא נֶחְשָׁב כְּשׁוֹאֵב מִמֶּנָּה). וַאֲפִלּוּ אִם הוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד', שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִידיג^,2 – מֻתָּר לִקְלוֹט וּלְקַבֵּל מִן הָאֲוִיר הַמַּיִם הַנּוֹטְפִים מִמֶּנָּה.יד וְהוּא הַדִּין לְנוֹטְפִים מֵהַגַּג עַצְמוֹ,טו בֵּין שֶׁקּוֹלְטָן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בֵּין לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אֲוִיר מְקוֹם פְּטוּר הוּא,טז וּלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא:3