מודים הם כו'. ואףא שהט"זב כתב דאף אצל האש שרי להטור, מכל מקום במג"אג משמע שהסכים למה שהעתיק בשם המאורד דדוקא בתנורים שבימיהם והאידנא לא שייך זה (לכן לא העתקתיו). בשגםה כי המעיין בסיום דברי המאור גבי בישרא אגומרי יראה לעינים דמיירי קודם מאכל בן דרוסאי כפי שיטתו ריש פרק כירהו דלא כהרי"ף.ז ובאמת שלפי פירושוח בקשיא ליה זיקא, דהיינו שהתנור צר לחתות בו בעוד הצלי בתוכו שלא יקטום הצלי (פירוש שלא ישבור כמו נקטם ראשו) ויצטרך להוציאו לחוץ וקשיא ליה זיקא עיין שם, אין סברא כלל לחלק בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע, כמו שבאמת שגם המאור לא חילק ביניהם, ואם כן אי אפשר לומר כלל שהטור וסיעתו יסברו כפירוש המאור.

והדבר ברור שהטור עומד בשיטת אביו הרא"שט שכתב בהדיא ריש פרק כירה בשם הרב רבינו יונה דמתניתיןי דאין צולין דאוקמיהיא כמאכל בן דרוסאי אתי שפיר לכולי עלמא, להמחמירים מיירי שיגרוף הגחלים ולחנניה אף בלא גריפה עיין שם. ומה שסתם הטור כאן משום דסבירא ליה כהרא"ש דפסק כחנניה כמו שנתבאר בסימן רנ"ג.יב

הילכך הרוצה לחוש לדברי הרי"ף וסיעתו אין היתר אלא (כמ"ש הר"ןיג ומגיד משנהיד) על גבי הגחלים ממש, ובעטרת זקניםטו כתב שכן הוא גם דעת הטור, אבל שאר פוסקים העומדים כאן בשיטת הטור דהיינו רש"יטז תוס'יז רז"היח ספר התרומהיט סמ"גכ וסמ"קכא אין מהם ראיה כלל לשיטת הרי"ף שכולם פסקו כחנניה, אבל מהרמב"ן במלחמותכב והרב רבינו יונהכג והרא"ש והר"ןכד יש ראיה שכאן לא סבירא להו כפירוש הרמב"םכה ואפילו הכי החמירו לשיטת הרי"ף וסיעתו: