מצוה על כו'. עיין מג"א,א וכוונתו דמוקצה חמיר מכרמלית כמ"ש בסי' שי"א,ב וגבי מוקצה גזרינן גזרה כדאיתא בדף קכ"ב ובסי' שכ"ה סי"א.ג אבל אין צריך לזה דכאן אין גזרה כלל אלא ספק גמור שמא יש כבר חפץ אצלו, כיון שרגיל בזה כל ימות החול, ולא אמרינן ספק דברי סופרים להקל כיון שיכול להתברר מידד דמיא לחסרון ידיעה,ה ועוד שאין עושין ספק דברי סופרים לכתחלה כמ"ש המג"א בסי' יו"ד ס"ק י"או ע"ש:
הערות שוליים
א.
ס"ק כו: ונראה דאפילו לדידן דליכא רה"ר מצוה למשמש דשמא יש אצלו דבר המוקצה.
ב.
מ"א שם ס"ק ח. אבל ראה סי' שח סכ"ח (לענין היזק דרבים). סי' שיב ס"ד (לענין כבוד הבריות). סי' שלד ס"ב (לענין הפסד מרובה).
ג.
ולקמן שם סי"ז. סי' שכד ס"י.
ד.
כדלקמן חיו"ד סי' קצ ס"ק נח. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ח.
ה.
דלקמן סי' רסא ס"א וש"נ. וראה לקמן סי' רעז קו"א ס"ק א אם כיו"ב נקרא ספק פסיק רישיה.
ו.
ולעיל שם סט"ז. לקמן סי' תפט סי"ב.

הוסיפו תגובה